פורום טיפול נפשי

שלום לך,

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו מתנהגים באופן מסוים מבלי שאנחנו מצליחים להסביר מדוע אנו נוהגים כך, אבל מרגישים שזה פוגע בנו. במקרה זה, אני שומעת מדבריך שאת מוצאת את עצמך בקושי מסוים באינטראקציות עם הסביבה: את נוהגת בביקורתיות, מעירה לאחרים ולעיתים אף פוגעת בהם. כפי שאת אומרת, ייתכן ויש צדק בטענותיך, אך את גם חשה שמשהו בהתנהלות הזו מפריע לך ופוגע ביחסים שלך עם הוריך ועם הסביבה בכלל. במצבים כאלו, כדאי מאוד להבין את המצב יותר לעומק. פעמים רבות אנו מחצינים התנהגות מסוימת באינטראקציות בין אישיות, והיא ביטוי (לעיתים לא מודע) לתחושות שלנו (לדוגמא, כעס או קנאה) ולדפוסי יחסים שהפנמנו לאורך השנים. מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי, בו ניתן לחשוב יחד עם המטפל על הסיבות להתנהגות זו, מה ניתן ללמוד ממנה עליך ועל היחסים שאת יוצרת ומתוך התובנות הללו יכול להתרחש שינוי.

בהצלחה,
סיון

שלום יואב,

תגובתך טבעית מאוד. ניתוח בהרדמה כללית זו פרוצדורה לא נעימה, שלעיתים יש בה מידה מסוימת של סיכון, ולכן אנשים רבים חוששים, נמצאים במתח ומודאגים לפני ניתוח. כמובן שפעמים רבות הניתוח הוא נחוץ והכרחי מבחינה בריאותית, ואז אין ברירה אלא להתמודד עם הפחד. ראשית כדאי תמיד לברר עד כמה הניתוח נחוץ, מה הסיכונים, מה צפוי בהחלמה ואם אתה מעוניין ניתן גם לקבל חוות דעת שנייה מרופא נוסף. כדי להתמודד עם הפחד, יש אנשים שנעזרים במידע ובלמידה של הפרטים: מה ההליך, מי הרופאים המנתחים וכו'. ניתן גם לבדוק בבית החולים בו אתה מטופל- לעיתים יש מערך של פסיכולוגים ועובדים סוציאלים אשר מלווים מטופלים- אולי ניתן יהיה להתייעץ ולהיעזר בהם. בנוסף, הייתי ממליצה לגייס תמיכה ממי שניתן, משפחה או חברים, שיוכלו לסייע לך לפני הניתוח ואחריו. אם אתה מרגיש שהניתוח נחוץ, והפחדים מונעים ממך מלקבל את הטיפול הרפואי הנדרש, הייתי פונה להתייעצות עם פסיכולוג על מנת לברר את מוקד הפחד.כאשר חוקרים את הפחד פעמים רבות מגלים שאנשים מפחדים מדברים שונים (למשל, יהיו אנשים שיחששו מנושא ההרדמה, ואחרים דווקא יהיו מוטרדים מנושא ההחלמה מהניתוח). כאשר משוחחים על הפחד ומבינים אותו ניתן גם לחשוב כיצד להתמודד איתו. כך יוכלו ללוות אותך ולתת לך כלים ממוקדים להתמודדות בתקופה זו.

שיהיה בהצלחה ורפואה שלמה,
סיון

שלום מיטל,

כהורים רבים, את מתמודדת עם שאלות העולות באופן טבעי לאחר שבתך אובחנה עם הפרעת קשב וריכוז. באופן כללי, הפרעת קשב זו הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בהתנהגויות אימפולסיביות/היפראקטיביות ו/או בקשיים בתחום הקשב, ואלו פוגעים בתחומי החיים השונים (כמו למידה, אינטראקציות חברתיות וכו'). להפרעת קשב יש ביטויים שונים אצל ילדים שונים ולכן חשוב להכיר את ילדתך באופן ספציפי. לעיתים לא פשוט לקבל החלטה לגבי תרופות, או לגבי טיפולים אחרים. הדבר מבלבל עוד יותר כאשר תוצאות המוקסו אינן תואמות את המלצת הנוירולוג. במצב כזה, נראה כי נדרשת חשיבה הלוקחת בחשבון הן את ההמלצות של הגורמים המקצועיים והן היכרות עם הילדה. לצורך כך, נדרשת הערכה רחבה שמתייחסת לנושאים רבים- כיצד הילדה מתפקדת בבית הספר, מהו מערך התמיכה שניתן בבית הספר? כיצד מתפקדת בבית? מבחינה חברתית? מה עמדות ההורים לגבי רטלין? האם לקשיים רגשיים יש השפעה על התנהגותה? ועוד. לכן, הייתי ממליצה לך לפנות להתיעצות עם פסיכולוג ילדים לצורך הערכה וחשיבה משותפת לגבי ההמשך.

בהצלחה,
סיון

שלום חיה,

קודם כל, צר לי לשמוע על הביקורת הבלתי פוסקת והתחושה הלא נעימה שחווית לאורך השנים. מערכת יחסים בין אמהות לילדיהן בכלל, ולבנות בפרט, היא מערכת יחסים מורכבת ומשמעותית, אשר משפיעה על התפתחות הזהות העצמית והביטחון העצמי. נשמע שאצלכן, מוקד מרכזי וטעון ביחסים היה נושא הבישול, ויכולות להיות לכך סיבות ומשמעויות שונות. אני חושבת כי שאלתך מייצגת איזשהו רצון להבין יותר לעומק את היחסים שלך עם אמך: רצון לגבש עמדה כלפי התנהגותה, לחשוב כיצד להתמודד עם הנושא ולהבין כיצד את מרגישה ביחסים מולה וכיצד הביקורת הזו השפיעה עליך.אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, אשר יכול לסייע ולהיות מקום בו תוכלי להתעמק בשאלות חשובות אלו.

בהצלחה,
סיון

שלום אלונה,

נשמע שאת נמצאת בצומת דרכים משמעותי מאוד עבורך. בחירות הן אכן חלק קשה בחיינו, בעיקר כאשר אנו עושים בחירה שמרגישה נכונה עבורנו, אך חוששים שתגרום לאכזבה או צער לקרובים לנו. לכל החלטה יש מחיר כלשהו, והבנה זו היא חלק מתהליך ההתבגרות הטבעי. הייתי ממליצה לך לגשת לשיחה כזו כאשר יש לך ולאמך זמן. המילים הנכונות הן המילים שאת תבחרי ושמגיעות בכנות ומהלב, כפי שכתבת אותן כאן. הייתי ממליצה לשתף במחשבות ובמה הביא אותך להחלטה. ייתכן שתישמע כלפיך ביקורת או שיתפתח ריב. לא חייבים להגיע להסכמה מיד, וייתכן שיידרש זמן של עיכול ושיחות נוספות. אם את חשה כי את זקוקה למרחב נוסף של חשיבה אודות ההחלטה על הפסקת הלימודים, ו/או חשיבה אודות היחסים עם ההורים וכיצד לשוחח איתם על כך, ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי.

שהיה בהצלחה,
סיון

שלום יהלי,

קודם כל השאלה שאת מעלה- מה הופך אישה להיות בשלה להיות אמא?- זו שאלה מורכבת מאוד וכנראה אין לה תשובה אחת פשוטה.עם זאת, אומר באופן כללי שתפקידה של אם הוא לתת לילד מענה למכלול הצרכים הגופניים והרגשיים שלו, כדי שתתאפשר לו התפתחות תקינה ובריאה. זה מתייחס הן לצרכים גופניים כמו הזנה, שמירה על הבריאות, הגנה, ביטחון ופרנסה וגם לצרכים רגשיים הכוללים בסיס רגשי של יציבות, חום ואהבה, רגישות למצב רוחו של התינוק/ילד ויצירה של מערכת יחסים מכבדת ומכילה. על ההורה לקחת את האחריות לכל אלו. הורות זהו תפקיד קשה ומורכב, ופעמים רבות אנו מתפתחים ומתבגרים עם השנים עד שאנו מגיעים למצב שאנו יכולים לקחת את האחריות הזו. מודעות לאחריות הכבדה, חשיבה וחקירה פנימית לגבי המסוגלות ההורית היא דבר חשוב ביותר. כיום יש מקומות רבים בהם ניתן לקבל הדרכת הורים וייעוץ לגבי ההורות, בדיוק בגלל הקושי שתפקיד זה מביא עימו. בשאלתך את לא מציינת האם את חושבת על הורות, או שאת כבר אמא, אבל בכל מקרה- הייתי ממליצה לך להמשיך ולשאול את השאלות האלה במסגרת של טיפול או הדרכת הורים. הדבר חשוב במיוחד לאור המצבים הפסיכוטיים איתם התמודדת בעבר. בהדרכת הורים ניתן לחשוב על שאלות הקשורות להורות בהתאם לגיל הילד ולמאפייניו הייחודיים והדבר יכול להוות מקור חשוב של תמיכה והכוונה. אם את בשלב של תכנון וחשיבה על ילדים, טיפול יכול להיות מקום בו ניתן לחשוב יותר לעומק על נושאים אלו.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,
אני מבינה את המתח שאתה שרוי בו וטוב שפנית להיבדק.אתה נמצא במצב של אי ודאות עד לקבלת תוצאות הבדיקה, זהו מצב לא קל, אך לצערי, כרגע אין הרבה מה לעשות מלבד לחכות בסבלנות לתוצאות ולקוות לתוצאות שליליות. עד אז, ממליצה לנסות להמשיך ככל הניתן בשגרת החיים. מלבד זאת, ניתן ללמוד מהמתרחש ולחזק את היכולת שלך לשמור על עצמך מפני סיטואציות דומות בעתיד. אם יש לך קשר עם גורמי טיפול, הייתי ממליצה לך להתייעץ, לבחון ולשוחח עימם באופן פרטי על נושאי המיניות והיחסים בין המינים, במטרה לחשוב במסגרת טיפולית כיצד ניתן למצוא קשר וסיפוק צרכים מיניים באופן הדדי, שיוויוני, מכבד ושלא יסכן אותך.

שלום לך, לצערי הייתה לנו תקלה באתר והודעתך נקטעה באמצע. כיוון שזו נראית לי שאלה חשובה אשמח אם תכתבי אותה שוב, ואוכל לקרוא אותה במלואה ולהשיב. סיון

שלום ראול,

נשמע שאתה חש מתח, אי שקט, קושי לשבת במקום אחד וקושי להתרכז. כל אלו עלולים בהחלט לפגוע בהתנהלות היומיומית. התופעות שאתה מתאר יכולות להיות קשורות למגוון של מצבים (למשל, יכול להיות קשור לקשיי קשב, לחרדה, או למצבים אחרים) ולכן, צריך להבין יותר לעומק את הקשיים על מנת להתאים את הטיפול. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי לברור מעמיק יותר, ולצורך התייעצות והתאמת הטיפול. תוכל לפנות לתחנות לבריאות הנפש, לקופת החולים או לטיפול פרטי.
בהצלחה,
סיון

שלום לך,

לצערי הייתה תקלה באתר ושאלתך נקטעה באמצע. נשמע שזו שאלה חשובה בקשר לתהליך הטיפולי ולכן את מוזמנת לכתוב אותה שוב על מנת שאוכל לקרוא אותה במלואה ולהשיב.

סיון

שלום מיה,
לצערי יש לנו תקלה באתר והודעתך קטועה כך שאיני יכולה להשיב. אנו נעשה מאמץ לפתור את התקלה בהקדם. אם תרצי, את מוזמנת לשלוח לי את השאלה למייל (דרך הקישור לכרטיס המטפל שמופיע בפורום).
סיון

שלום לך, אני מבינה לגמרי את החששות שלך. התחלת טיפול זו סיטואציה לא מוכרת, קשה להיחשף, לא יודעים אם ניתן לסמוך על המטפל ולמה לצפות.. מקווה שאם הזמן תחושי יותר ביטחון ותוכלי להרגיש חופשיה לדבר על כל נושא שמטריד אותך, תאפשרי לעצמך להרגיש וגם לבכות. בכי בטיפול הוא דבר שקורה לעיתים קרובות, מעצם זה שמדברים פעמים רבות על נושאים כואבים ומציפים. במצב של בכי, המטפל נמצא עם המטופל, מקשיב, לעיתים אומר דבר מה על המצב, לעיתים מציע טישו ומחכה בסבלנות לראות היכן את נמצאת ולשמוע מה את מספרת. המטפל לא אמור לגעת במטופל בדיוק בשל הסיבה שאת מעלה- שזה יכול להיות מלחיץ ולא נעים. באופן כללי, טיפול פסיכולוגי מבוסס על שיחה ותקשורת מילולית ורגשית, ולא על מגע פיזי. מקווה שזה עונה על שאלתך, בהצלחה סיון

שלום לך ע, מאוד טבעי לחוש ריחוק ואף נתק מסוים לאחר חופש של המטפל. אחרי הכל, המטפל לקח את החופש לפי בחירתו והזמן שהתאים לו, לא בטוח שזה היה לך מתאים, ואולי עבורך החופש הזה היה ארוך מדי ובזמן לא טוב. חופשה של המטפל יכולה לעורר תחושות רבות ומגוונות- כעס על המטפל, תחושת הקלה והנאה מהחופש, געגועים, תלות, אכזבה ועוד ועוד. ייתכן שהתחושה שלך של הסגירות, הקושי לשתף והרצון להראות כאילו הכל בסדר הן תגובה לרגשות שונים שהתעוררו אצלך בזמן החופש ולכן הייתי ממליצה לפתוח את הנושא בטיפול ולהבין יותר לעומק ממה נובעות התחושות שלך. בטיפול, וביחסים בכלל, יש רגעים שמרגישים ריחוק ואכזבה. פעמים רבות הדרך להתקרב מחדש היא על ידי שיחה כנה על מה שעובר עליך. למרות הבלבול והקושי, יש כאן גם הזדמנות עבורך להבין משהו נוסף על עצמך ועל הטיפול. בהצלחה, סיון

שלום אורה,

להיחלץ ממערכת יחסים לא בריאה, כפי שאת מתארת, ולנסות לבנות לעצמך חיים בטוחים ומספקים וזוגיות אחרת, אלו צעדים משמעותיים אשר דורשים הרבה כוחות ואומץ. בהחלט נשמע שמגיע לך לחוות זוגיות מספקת, שמבוססת על אמון, אכפתיות וכבוד. כפי שאת מספרת, לא תמיד הדבר פשוט, ולא כל הקשיים נפתרים ברגע שיוצאים ממערכת היחסים האלימה. פעמים רבות, היחסים שהופנמו אצלנו לאורך השנים משפיעים על התנהלותינו בקשר, על מידת האמון שאנחנו יכולים לתת באחר ועוד. כדי לשנות את ההתנהלות האוטומטית שהתרגלת אליה, כדאי להבין יותר לעומק כיצד הטראומה והיחסים שהפנמת משפיעים עליך ועל התנהגותך ביחסים הנוכחיים. אני ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי, שיכול לעזור לך להבין את הקשר בין יחסי העבר ליחסים הנוכחיים, ולהבין למה גם היום את לעיתים אומרת חצאי אמיתות ומשתמשת בדרכי התנהלות שאולי עזרו בעבר, אך לא נחוצות עוד כיום. את יכולה לפנות לטיפול באחת מהתחנות לבריאות הנפש, או בקופת החולים שם מציעים טיפול מסובסד, או באופן פרטי. להערכתי הבנה מעמיקה יותר של מה שקורה לך בזוגיות יכולה מאוד לעזור ולחזק אותך.

בהצלחה,
סיון