פורום טיפול נפשי

היי ליטל.
היום הלכתי לבדיקה פסיכיאטרית ולא אשפזו אותי אמרו לי שאני במצב די טוב וממש לא צריכה אשפוז להפך הורידו לי כדורים במיון והציעו ללכת למרפאות חוץ פעם בחודשיים. במיון אמרו לי שממרפאות חוץ יתקשרו אלי עוד שבועיים ועם הם לא התקשרו שאתקשר אליהם הציעו לי ללכת פעם בחודשיים למעקב מרפאות חוץ וזהו לא יותר מזה שום מסגרת אחרת אני קצת מפחדת מטיפול פסיכיאטרי אבל אני רוצה שיעזרו לי, הם אמרו שאני די במצב טוב די לא הכי הכי הרופא אמר שזה בגלל התרופות שלא היו בסדר כי המון שנים הזנחתי טיפול בגלל פחד מטיפול ולקחתי אותם תרופות המון שנים ולא הייתי מאוזנת בינתיים הערכה הייתה שיורידו לי מהתרופות. הרופא במיון דאג שיסדרו לי תרופות כדי לאזן אותי בבית עד שיקבעו לי תור במרפאות חוץ כי בזמנו נתנו לי הרבה תרופות הרופא טען שזה בגלל הרבה תרופות ושאני לא מאוזנת הרבה שנים בגלל זה אני גם לא מרגישה כל כך טוב ככה הרופא העריך את זה הוא דיבר עם אבא שלי ואמר לו שיוריד לי מהתרופות והוסיף לי תרופה ללילה חזרתי הביתה אבל ייקח זמן עד שיקראו לי לתור. הם אמרו שאלך פעם בחודשיים לטיפול באותו מקום במרפאות חוץ בינתיים אשמח עם בבקשה עם תוכלי לתת לי עצה איך להרים את המצב רוח כי אני בדכדוך וחרדה גם לגבי הפחד מהטיפול שאלך במרפאות חוץ וגם נמצאת קצת במשבר רגשי הם אמרו שמעכשיו שיאזנו אותי עם הכדור ויורידו לי מהכדור ארגיש הרבה יותר טוב.אשמח עם תוכלי לייעץ לי איך להרגיש יותר טוב בינתיים,איך לצאת מהמשבר בו אני נמצאת? איך לצאת מחרדה לגבי הטיפול במרפאות חוץ,כי יש לי פחד מטיפולים. אני ממש מבקשת עזרה ראשונית בפורום וממש אומרת לך על זה תודה מכל הלב יום נפלא אשמח לעצה איך להרגיש יותר טוב עד שיתקשרו אלי מהמרפאות ויתנו לי תאריך לטיפול הם אמרו לי שזה יקח זמן לפחות שבועיים.

היי ליטל,

קצת קשה לי להעביר בדיוק ויתכן וזה לא המקום ולא תוכלי לענות, אבל אנסה ואולי בכל זאת תוכלי לעזור.

אני סטודנטית, נמצאת בקשר בריא ואוהב עובדת ומתנדבת במספר מסגרות ובאופן כללי מתפקדת היטב.
אבל בפנים קשה לי. המון ביקורת עצמית ותובענות, קושי לקבל כישלון, סטרס, אירועי עבר שלא שיחררתי ואולי בעקבותם הופיעו תסמינים גופניים.
אבל אני מרגישה שעיקר הבעיה שלי היא הקושי בויסות הרגשי. אני חווה דברים בעצמות חזקות מאד, בוכה בקלות יחסית (רק בסביבה בה נוח לי), דברים מרגשים ומעציבים אותי בקלות ולפעמים פשוט עצוב לי ויש תחושה שהעולם הזה גדול עלי, שהייתי רוצה להעלם (אציין שמעולם לא ניסיתי לפגוע בעצמי ומעולם לא הגעתי לרמת התכנון ולא סביר שזה יקרה).
אני כועסת הרבה ועצבנית, מגיבה שלא בפרופורציה ונפגעת בקלות. ואפילו כשאני מודעת להכל, ממש ברגעים בהם זה מתרחש, אינני מצליחה להרגיע את עצמי, גם כשאני יודעת שזה לא רציונלי.
בן הזוג שלי מקסים, תומך מאד ואינו נרתע כך שאני מרגישה בטוחה להיות מי שאני לידו גם אם זה לא תמיד "יפה". לכן, מהמקום המכיל הזה הייתי רוצה לעשות שינוי ולטפל בעצמי.
ואולי גם איפשהו מתוך פחד שהתווסף, מהחשש שאני "קשה" ושעם הזמן זה יפגע בו ובנו.

ניסיתי בעבר טיפול דינאמי לתקופה קצרה, אך גם במימון הקופה הרגשתי שאיני עומדת בהוצאות.
גם אם אינני מאובחנת בהפרעת אישיות גבולית (ועל אף קווי הדמיון, אינני סבורה כי יש לי את ההפרעה), האם טיפול DBT יכול להתאים?
האם יש סוגים אחרים שיכולים להתאים?
אני מעדיפה טיפול שיתן לי כלים להתמודדות, שהוא קצוב יחסית בזמן כך שאוכל לממנו, לכן פסיכותרפיה "רגילה" לא באה בחשבון כעת (עם זאת, כן הייתי רוצה לשמוע כל דעה בנושא)

תודה מראש על הזמן וההתייחסות

שלום.
נמצאת בטיפול כבר מספר שנים. ובזמן האחרון קורה די הרבה שהמטפלת מחליטה שדברים שאני אומרת לה שאני מרגישה שקורים כאן ועכשו מקורם בילדות. אני לא חושבת שזה נכון. לי מרגיש שזאת אני ואולי עם כל הכאב והקושי, זה מה שיש!
זה די מעצבן אותי שהיא כל הזמן בטוחה שזה מה שהרגשתי בילדותי והיום זה לא כך.
אני חושבת שהיא טועה.
לא מבינה למה היא מתעקשת שוב ושוב לחשוב שהיום זה לא כך.
מבחינתי, זאת אני היום וכניראה שצריך להכיר ולהשלים עם המציאות.

הי,
אני בן 27 בזוגיות עם בחורה בגילי כבר כמה חודשים. יש לה נטייה לפרש אותי לא נכון. לדוגמא אם אני עייף או לא מרוכז ולא מצליח להקשיב לה היא חושבת שאני כועס או עצבני או משועמם ממנה כאשר זה לא בהכרח קשור אליה. וזה גורם לי לרצות להתרחק ממנה שההתנהגות שלי מקבלת פרשנות לא נכונה. שמתי לב שהיא מתנהגת ככה גם עם חברות שלה ותמיד מנסה למצוא הסברים להתנהגות שלהם שקשורים אליה. איך אפשר להסביר לה את זה ושהיא תבין?

על מצבם הנפשי ועל יכולתם להיכנס לזוגיות ולהישאר בה?

שלום,

אני לעולם לא אובחנתי ע"י גורם מקצועי אבל מאמינה שאולי סובלת מהפרעת אכילה של אכילת יתר ודיכאון.

לגבי הדיכאון, אני לא יודעת אם זה באמת מתאים לאבחנה אבל מרגישה שדי כל החיים שלי מלווה אותי תחושה של חוסר משמעות, ריקנות ואדישות כזאת להכול.
יש תקופות שזה פחות יש תקופות שזה מאוד חזק אבל זה תמיד שם ברקע.
הייתה תקופה לאחר שחוויתי מוות במשפחה ששקעתי עמוק בתוך זה והיו לי מחשבות אבדניות רציניות. ז"א מחשבות אבדניות הן גם תמיד די שם ברקע, אבל התקופה הזאת חידדה אצלי את ההבדל בין שזה ברקע לבין שזה דבר מאוד מוחשי.
איכשהו הצלחתי לצאת מזה ולחזור לשגרה שזה פשוט ברקע.

אבל אני מרגישה שאני חייבת לטפל בזה כבר, אני בזוגיות בפעם הראשונה בחיי וזה מפריע לזוגיות. זה גם לוקח מחיר מתחומים אחרים בחיי- חוסר מוטיבציה, אין לי חברים ועוד.

קראתי על טיפול CBT וביופידבק ורציתי להתייעץ האם זה באמת הטיפול שהכי יעיל במקרה שלי?

אציין גם שבילדותי היה לי OCD די חמור ואיכשהו גם הצלחתי לצאת מזה, אבל עדיין יש לי מחשבות טורדניות ברמה מסוימת שמתחזקות בעיתים של לחץ ובמידה הרבה פחותה גם התנהגויות קומפולסיביות (מניחה אולי אכילת יתר גם קשורה לזה? זה עוזר לי להרגיע מחשבות טורדניות וnumbs me when I feel overwhelmed).

תודה.

שלום,
לפני חודשיים הופסק טיפול פסיכולוגי בו הייתי שארך כ3 שנים. הטיפול הופסק בשל מחלת המטפלת בסרטן באופן פתאומי. לא נעשה תהליך פרידה, הגעתי כרגיל לפגישה ונודע לי על סיום הטיפול באותה הפגישה.
הומצאה לי מטפלת חלופית, אך איני מצליחה להתחבר אליה היות ואני מאוד מאוד קשורה למטפלת הקודמת שחוותה איתי תהליכים מאוד משמעותיים בחיי. מיותר לציין שהיא מכירה אותי מצוין ויודעת עליי ממש הכל, דברים כמוסים ביותר ומאוד משמעותיים הובאו רק מולה. אני מוצאת את עצמי מאוד לבד כעת, לא מצליחה להתנתק ממנה, כאובה ועצובה, עורכת השוואות בין המטפלת הקודמת לחדשה ומחפשת ורוצה רק את המטפלת הקודמת שתמיד הורגשה נוכחותה וידעה מה לומר לי בעוד שזו מרבה לשתוק...
אין באפשרותי להיות בקשר עם המטפלת.
הפרידה מאוד קשה לי ואני עסוקה הרבה במחשבות עליה ועל מצבה, כשאני חושבת עליה מיד עולות לי דמעות והכאב גדול בעקבות הגעגוע למקום המיוחד שהיא נתנה לי ולאישיות המיוחדת שלה. אני מרגישה שאיבדתי דבר כ"כ יקר שאין לו תחליף ואינני מצליחה להמשיך הלאה.
אציין שאני עובדת ונשואה עם ילדים, אך היא והטיפול היו לי משמעותיים מדיי ומאוד שמרו עליי וכרגע אני בריגרסיה רצינית.

אשמח לקבל עצות איך אוכל להמשיל הלאה על אף הכאב שבפרידה, איך אוכל להשאיר את הפרק המשמעותי הזה מאחוריי ולתת הזדמנות למטפלת חדשה ששונה ממנה לחלוטין...?

האם יש באינטרנט איזשהו פורום של חרדה חברתית שאני יכולה לפנות בנוסף לטיפול פסיכולוגי? עם את יודעת אשמח מאוד עם תוכלי לתת לי שם של פורום או אתר שאוכל לפנות לעזרה. תודה

שלום ליטל.
בקשר לחרדה חברתית הפנית אותי לטיפול פסיכולוגי האם את יכולה לתת לי עצה לאן כדאי לי לפנות? חשבתי על זה אני רוצה ללכת לטיפול. תודה ליטל יום טוב

אני לא בטוחה אם אני בפורום נכון..
אני בת 25 עם עבר בחרדה חברתית קלה שהיום מתבטא בבישנות לא מוגזמת (לדעתי לפחות), ברור לי שיקח זמן עד שאהיה בעלת בטחון עצמי אבל שמה לב לשינויים קטנים וסה"כ מרוצה מהשינויים.
במהלך החודשים האחרונים הבנתי כמה שאני תקועה בחיים, אני יודעת שאני רוצה ללמוד, אבל לא יודעת מה. לא חוויתי כלום ומרגישה שבעקבות זה אני גם לא מתפתחת : סיימתי תיכון, עברתי לשירות לאומי, סיימתי שירות ומאז אני עובדת בעבודה משרדית וחוסכת כסף למטרה שאני אפילו לא יודעת מה היא.
במהלך ההתחבטות הזו החלטתי להתפטר מהעבודה שהפכה אותי לאדם ממורמר ולעבוד בעבודה זמנית שאני אמורה להתחיל חודש הבא, אפילו שהמשכורת בסוף יוצאת 40% פחות (ככה גם אוכל להתפנות אולי לדברים אחרים שארצה לנסות).
בנוסף, יש לי חלום ישן לטייל בדרום אמריקה למשך חודשים ומעדיפה לעשות את זה לבד, אני מרגישה שאני אלמד על עצמי הרבה ומפחדת שלא אגשים את זה בגלל הנטייה שלי לחשב כל מסלול מיליון פעם ואף פעם לא לקחת סיכון.

השאלה שלי היא איך טיול כזה יכול להשפיע על בחורה כמוני, שאף פעם לא יצאה מאזור הנוחות , מהסוג של בית-עבודה עם אופי ביישני (לא קל לי מצבים של small talk ובמפגשים עם אנשים חדשים) ושאף פעם לא טסה לחו"ל.
הם זה יכול להיות רעיון טוב או שזה מוגזם?
אני פשוט מרגישה שאני נחנקת מהמצב הזה של לקפוץ ממסגרת אחת לשנייה בלי להינות מהחיים.
אין לי ספק שזה מה שאני רוצה לעשות ב-100%, אבל מנגד לא רוצה להכניס את עצמי לצרה ובסופו של דבר לאכזב את עצמי..

האם לנראות הקליניקה הטיפולית יש השפעה על המצב הנפשי של המטופל? חדר טיפולי הנראה מוזנח יכול לגרום לחרדה ובעקבות כך גם לחוסר נוחות עם אותו המטפל?
אשמח לתשובה.

שלום וראשית תודה על הנכונות לעזור.
יש לי אח בן 24 , שלעיתם מתנהג כילדותי ועם פערים חברתיים .
גדלנו במשפחה עם קשיים , כאשר אחי חווה את עיקר חוסר היחס ותשומת הלב וכך עם השנים נוצר פער, בתחילה דיבר מאוד מאוחר ,לאחר מכן בעיות בלימודים , ועם השנים גם פערים חברתיים . לאחי אין חברים בגילו , הוא מתקשר בד"כ עם ילדים בני 14-18 , או עם אנשים מבוגרים . וגם זה לא כשיחות רציניות אלא כבדיחות ושיחות ילדותית.
אחי התחיל לעבוד לא מזמן , ושיש בזה משהו מאוד משמח אבל חוזר לפעמים עם סיפורים שאני מבין שיש לו פער בהבנה בחיים, ובבגרות .

מצד אחד יש לו פוטנציאל , מצד שני זה לא ממומש בגלל אותם פערים שמקשים עליו מאוד בחיים . כמובן זה בא לידי ביטוי שהוא לא מודע לאותם פערים ביחס לגיל שלו.

אשמח לעזרה והכוונה איך כן אפשר לעזור לו , בהנחה שהוא לא מודע לפערים ואם זה טיפול פסיכולגי איך כן משכענים אותו ללכת בהנחה שהוא לא רוצה . (היה פעם ועזב).

תודה רבה

אני מטופלת כבר קרוב לארבע שנים באחת ממרפאות בריאות הנפש של הכללית בעקבות טראומה ממקום עבודה, אחרי ניסיון התאבדות... טיפלו בי פסיכולוג ופסיכיאטר במשך 3 שנים, אבל לפני כשנה הם החליטו שזמן הטיפול הפסיכולוגי בי הסתיים, אחרי כמה הארכות שקיבלתי לאחר שבעלי התערב. מחוסר ברירה, נשארתי מטופלת רק אצל הפסיכיאטר. לזה אין תוקף מסתבר... בחודש האחרון המצב שלי החמיר שוב, אני בלי טיפול פסיכולוגי, ועם הפסיכיאטר אני ממש לא מרגישה שיש נכונות מצידו לטפל בי בכלל. הוא נראה תמיד משועמם ולא קשוב בכלל. רושם תרופות באדישות מופגנת והשיא הגיע אחרי שבפגישה האחרונה הוא הודיע לי שבכוונתו דווקא עכשיו להפחית את מינון התרופות הקבועות!!! אני מרגישה שלא רק שאין לי שם אוזן קשבת, אלא שמנסים לחסוך בכסף על חשבוני! מה אני עושה? אני כבר בלופ של עצבנות, חוסר שינה וייאוש, לא מצליחה לתפקד ורע לי מאוד. אין לי עם מי לשתף במצב. יש לי ילדים לחיות בשבילם, אחרת מזמן לא הייתי כאן בכלל!... מה אני אעשה? בעלי כבר לא רוצה בכלל להקשיב (וזה לא שהוא קשוב מטבעו, הוא אחת הסיבות למצב שהגעתי אליו...)אחרי שכמעט פיטרו אותו בגלל הישגים נמוכים שקשורים למצב שלי. רע לי, אני בלופ של עצבנות, חוסר שינה והכי גרוע שהייאוש בכלל מטורף! הצילו!!!

יש לי בעיה שיש לי חרדה חברתית. למשל עם מישהו קובע איתי אני ישר נלחצת וחושבת ומפחדת שבסוף אותו בן אדם לא ירצה אותי ולא יקבל אותי כמו שאני יש לי חרדות נטישה אני עברתי שתי פרידות קשות עם בני זוג וברגע שמישהו רוצה להכיר אותי אני חוששת שאני התאהב ואחר כך הוא לא ירצה או יבגוד. בכלל יש לי חרדה חברתית שנגיד אני אקבע עם חברים ועם אני יגיד שאני לא יכולה בסוף להיפגש אני מפחדת שהם ינתקו איתי את הקשר אני לא רוצה להישאר בלי חברים בכלל אני גם מחפשת חברים מתחת לאדמה מה לעשות?