פורום טיפול נפשי

שלום.. יש לי בעיה ואני לא יודעת מה לעשות.. כיצד להגיע להחלטה.. לפני כשלושה חודשים הפסקתי טיפול פסיכולוגי שארך כחצי שנה.. החלטתי להתחיל טיפול כדי לנסות לטפל בחרדה החברתית שאני סובלת.. לצערי אותה התקופה שהתחלתי את הטיפול הייתה גם לתקופה הקשה ביותר בחיי... בגלל רצף אירועים שהיו קשים מדי עבורי מצבי הנפשי החמיר ובעקבות כך פתחתי מחשבות על פגיעה עצמית, מחשבות חוזרות על מוות (שלי ושל קרוביי).. אחת הבעיות שלי היא להפתח ולבטוח באנשים.. אני חושבת שבגלל מצבי הנפשי בעיה זו רק הלכה וגברה במהלך הטיפול.. לא הצלחתי לדבר אף לא ציוץ אחד.. מפגישה לפגישה זה רק החמיר והגיע למצב שכמעט והתעלפתי באחת הפגישות (לפי דעתי זה היה סוג של התקף חרדה).. בעקבות הקושי החלטתי ביחד על המטפלת שכדאי לעצור את הטיפול.. עכשיו ההתלבטות שלי היא כזאת: מצד אחד אני מאוד רוצה לטפל בבעיות שלי ומצד שני אני ממש לא רוצה להרגיש ולהגיע למצב שבו הייתי בזמן הטיפול.. האם יש דרכים אחרות לטפל בבעיות מסוג כזה.. שהם מחוץ למסגרת הטיפולית?

שלום,
האם פסיכולוג פרטי מחוייב לבצע רישום תוכן פגישה טיפולית? היכן המידע מאוחסן ולאיזו תקופת זמן? יש חוק בנושא?

אני מסכים איתך לחלוטין שאיני יכול לכפות על אשתי את מה שאני חושב ואת הרצונות שלי
אבל עדיין אם אני ואשתי החלטנו בחוזה הזוגיות שלנו שאנחנו לא נעשה דברים שיפגעו אחד בשני.
והתחייבו אחד לשני נאמנות מלאה.
אז אני נימצא בקונפליקט מאוד רציני מצד אחד היא אומרת לי אני בחיים לא יבגוד בך מצד שני היא מאפשרת לגברים לגעת באה בצורה מינית ושלא משקפת את הנאמנות שלה כלפי.
אני מאמין לה שהיא לא שכבה אם אף גבר אחר אבל המצב הזה שהיא לא יודעת לשים גבולות לגברים אחרים גורמת לי אי נעימות וחוסר אימון באה מה שמביא להרבה מריבות אחד אם השני.
ניסיתי ללכת לטיפול בעצמי אבל זה לא נתן את המענה כי אני מאמין שצריך פה טיפול ביחד בשביל שאני יוכל לקבל תשובות ממנה ולמה היא מתנהגת כך.
ואז אני יוכל לתת לעצמי להבין איפה אני עומד ואם זה מתאים לי.
אני בבעיה כאן שאיני מוצא כרגע פיתרון אליה
תודה בכול מיקרא על התשובות כרגע אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות בנידון אני די בין הפטיש לסדן.

בנוסף מה שמשתמע ממה שכתבת לי.
כך אני מפרש את זה שהבעיה נעוצה בי זאת אומרת.
שאין לי זכות להתערב במערכות היחסים שלה אם אנשים אחרים וגם בתור בעלה אין לי מילה פה.
זאת אומרת גם אם זה מפריע לי ואני רואה בזה פגיעה בי אני לא אמור להגיד לה כלום כי אם היא לא הייתה רואה בזה הטרדה מינית אפילו שאני כן רואה אז לא צריכה להיות פה בעיה ואני צריך להרגיש בסדר אם זה שגברים אחרים נוגעים באשתי בצורה מינית.

שלום אני גבר נשואי כבר מעל 11 שנה
יש לי משהו שמאוד מאיק אלי.

אשתי עברה ועוברת עדיין הטרדות מיניות מצד המשפחה שלה הכוונה מצד בני הדודים שלה.

היא גם עברה הטרדות מכול מיני ידידים שלה אבל היום היא כבר לא בקשר איתם ולא בגלל זה.

עכשיו ניסיתי לדבר אם אשתי מספר פעמים על הנושא הזה ותמיד זה הגיעה לטונים גבוהיים ולהרבה צעקות ומריבות


האם זה בסדר שזה מציק לי או שזה לא אמור בכלל להפריע לי בזוגיות איתה.

אני פשוט מתחרפן מיזה וכול פעם שאנחנו פוגשים את אותם בני דודים בכול מיני אירועים של המשפחה זה חוזר על עצמו והם מטרידים אותה מינית.

אשתי אומרת שזאת המשפחה שלה ופעם זה היה מקובל ואין לה מה לעשות אם זה
אני לא מסכים אם האימרה הזאת.
השאלה האם אני צריך לקחת צעד אחורה ויותר לא לנסות לפתוח את הנושא הזה אם אשתי או מה.

אני האמת מתוסכל מיזה, וכבר לא יודע מה לעשות לי כבעלה זה מציק מאוד.

אשמח לתשובה

שלום ליטל היקרה,
לאחר 2 מפגשי היכרות עם מטפלת ולפני ההחלטה אם להיכנס לרצף טיפולים רציני, אני נמצאת לפני דילמה קשה ואשמח לשמוע את חוות דעתך.
המטפלת המדוברת מדהימה, היא מכילה, מחזקת ומרעיפה עלי מילים טובות שכנראה כל כך חסרו לי. אני מחכה בקוצר רוח למפגש ומתרגשת לפני, בין מפגש למפגש אני מוצאת את עצמי חושבת עליה המון, מתגעגעת ומדמיינת שאני כל הזמן מספרת לה עלי. השאלה שלי היא - האם נכון להיכנס איתה לקשר טיפולי ? אני מפחדת להיות תלותית בה ולחשוב עליה יותר ממה שעכשיו ?

מה נכון לעשות ?
תודה רבה

עצבנות ביום יום. לא רגוע. עצבנות אדירה בבוקר.
עצבנות כשמשהו לא הולך במהירות שאני רוצה.
חוסר סבלנות עצבני.
עצבנות פנימית מטאורית.

שלום,
הייתי בקשר של כשנה עם בת זוג אותה אני מאוד אוהב, מאז ומתמיד היא לא הייתה יציבה ועם חרדות נטישה שגרמו לה להיות נורא תלותית כלפיי. במהלך הקשר היינו נפגשים כל יום והייתי תומך בה מאוד. והיא הייתה מתאהבת בי ברמות נורא חזקות, מה שגרם לתלותיות בי רק ללכת ולגבור עם הזמן. המצב הפחיד אותה כמה היא מאוהבת וכמה היא תלותית כלפיי, והחרדות נטישה שלה נורא החריפו, עד רמה שאילו לא הייתי יכול להתראות איתה ביום כלשהו היא הייתה חווה חרדות ודכאון.

לאחרונה היא נכנסה למצב נפשי קשה שנמשך חודש וחצי, של פסיכוזות,בלבול וחרדות, שהחמירו בהדרגה, עד שהיא הגיעה למצב בו היא התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי במשך כשבוע. ההתמודדות עם המצב הכניסה גם אותי להמון לחץ נפשי וחרדות. עד שבמהלך האשפוז אמרתי שאני חייב ספייס מהקשר בינינו, כי הוא מכניס אותי להמון בלבול רגשי.
היא יצאה מהאשפוז לפני כשבוע, מאז היא במצב יותר טוב, אולי בין היתר מכיוון שאנחנו לא בקשר. אך היא הפסיקה לקחת את התרופות שניתנו לה ואינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, מכיוון שהיא לא חושבת שהוא מסוגל לעזור לה.

אני עדיין נורא אוהב אותה, נורא קשה לי עם היותנו פרודים ואני נורא מתגעגע, אך גם קשה לי להיות איתה בקשר, מתוך חרדה שאם נחזור להיות ביחד הדברים בהדרגה יחזרו להיות כפי שהיו ושוב ייגרם הרבה כאב לשנינו.

ביומיים האחרונים מרוב געגועים הדדיים חזקים התראנו שוב ודיברנו קצת ואני מרגיש שהיא כעת שוב מתחילה להרגיש תלותיות כלפיי ושולחת לי הרבה הודעות וגם מתקשרת הרבה.
אני די אובד עצות, הייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם על המצב, והאם יש סוג טיפול כלשהו או המלצות כלשהן שיעזרו לה או לי בהתמודדות עם המצב..
תודה רבה

שלום,
אני מחפשת מסגרת חוץ ביתית לבחור צעיר בגיל 19, סובל מפסיכוזה ופרנויה.
מנסה למצוא מקום שבו תהיה סביבה תומכת, הכוללת טיפול, תעסוקה ומגורים.
עדיפות לסביבה חקלאית ואף עיסוק בחקלאות. האם קיימות מסגרות שיכולות להיות רלוונטיות בדרום/צפון הארץ?

תודה רבה!

שלום רב,
אני עובדת מגיל 21. גם במהלך לימודיי כסטודנטית. כיום בת 53.
הייתי שכירה, עצמאית ושוב שכירה, בעלת תואר אקדמי.
ב- 9 השנים האחרונות עבדתי בתפקידי ניהול כשכירה.
החלטתי לסיים מיוזמתי. לקחתי סיכון, רציתי שינוי. והאמת זה מאד סיכון רציני
לקחת בגיל זה.
מאז התחלתי עבודה נוספת ומיד אחרי חודש עזבתי, לא התאימה לי והחלטתי שחבל לגרור זמן מכיוון שאני מחפשת גם יציבות לאורך זמן במקום עבודה וחבל
למשוך זמן כאשר יש אי שביעות.
העניין, שאני מאד מבולבלת. לא סגורה על היקף משרה. מצד שני, לא רגילה לא לקום לשיגרה יומיומית של עבודה מחוץ לבית.
המצב מכניס אותי לחרדה נוראית שמקרינה גם על סביבת משפחתי.
אני מאד מבולבלת לגבי מקום עבודה ומפחדת שרק בגלל הלחץ אכנס למקום עבודהשלא מתאים לי.
יש לציין שפונים אליי בעקבות קורות החיים. הלכתי כבר לקרוב ל- 13 ראיונות עבודה. לחלק מהפניות אני מסרבת.

המצב הנפשי שלי כרגע הוא של חרדתיות, דכאון, חוסר כיוון ופחד שמהלחץ אמצא מקום עבודה לא מתאים או בכלל לא אמצא.

תוכלו לייעץ לי?

תודה

שבת שלום,
אז באמת הצעתי לו לנסות טיפול שיעזור לנו לתקשר יותר טוב.
והוא הסכים לשמחתי. אז תכלס מה עושים?
בודקים אזור ומומחיות המטפל ובוחרים לפי תמונה?
אין לי מושג באמת .מהרגע שמצלצלים כמה זמן זה לוקח?יש פגישה ראשונית? ומה קורה אם אנחנו מרגישים לא נוח, אפשר? ורצוי להחליף?
היה לנו נסיון רע לפני שנים עם פסיכולוגית ולא העזנו לספר אחד לשני את האמת מה הרגשנו כלפיה רק אחרי שנים, וחבל.
אני לא מכירה מישהו/היא שהולך לטיפול(יכול להיות שהולכים רק לא מדברים על זה) אז לא יכולה לקבל המלצות.יש מחיר אחיד לפגישה? וכמה זמן נמשכת פגישה באמת שכחתי
יש לך הצעות?
המון תודה ושבת נהדרת
נב כבר מרגישה הרבה יותר טוב ושאנחנו בדרך הנכונה

הצעתי כבר טיפול זוגי והוא מסרב. אומר שהוא לא מאמין בזה. שהוא לא צריך עזרה והוא יכול לטפל בזה לבד. ניסיתי כמה פעמים. אמרתי שעובדה שאנחנו לא מצליחים. הוא בשלו.

בפגישתי הראשונה (פגישת היכרות) עם פסיכולוגית קלינית שאני שוקלת להתחיל עימה תהליך טיפול התנהגויות מסויימות שלה נראו בעייני תמוהות ולא ידעתי כיצד לפרשן.

בתור התחלה, הייתי המטופלת הראשונה שלה לאותו היום וצלצלתי אליה מלמטה כ2 דקות לפני השעה שנקבעה (7:58) ושאלתי אם אוכל לעלות, היא ביקשה שאצלצל באינטרקום בול בזמן בו קבענו (8:00), אך לבסוף ויתרה והורתה לי לעלות.
לאחר שנכנסתי, הופתעתי שלא הוצעה לי אפילו כוס מים או תה.
אלו הם הדברים הקטנים.

לדבר הגדול:
תיארתי בפניה קורות חיים דיי יבשים וכללים במהלך השיחה, ללא עבר חריג או אירועים טראומתים (ולו בגלל שזו פגישה ראשונה ולא הרגשתי בנוח להיפתח לגמרי).
בשיחת הסיכום בסוף הפגישה היא ירתה בשלושת המשפטים האחרונים שלה שהיא זיהתה אצלי בעיות עמוקות "בכל מיני שכבות" שהטיפול בהן יקח שנים.
היא הוסיפה ש"כבר עכשיו" היא יודעת שאני הולכת לתרץ לה המון במהלך הטיפול ושהיא תצטרך "למשוך אותי" חזרה אל תוך הטיפול. מיד לאחר מכן, בלי שום הסבר מאיפה היא הסיקה את הדברים הקשים הללו או בדיקה איתי לגבי אם אני רוצה לשאול אותה שאלה בהקשר הנ"ל היא אמרה שהפגישה נסתיימה וליוותה אותי

השיחה עצמה איתה הייתה בסדר והיא השאירה רושם של אישה חכמה, אבל קשה לי לחשוב באיזה הקשר זה יהיה נורמלי להטיל על מטופל חדש "פצצה" כזו בסוף הפגישה הראשונה, במין הכתבת עובדות למטופל וללא מחשבה שאולי הוא רוצה לקבל הסבר או להבין מה הטעמים שעומדים מאחורי דבריה.

האם אלו סימני אזהרה?
האם לא לקבוע איתה פגישה נוספת בהתבסס על האירועים הללו?

תודה על המענה.

ליטל שלום.
היה לי עכשו איזה עניין עם פחד או חרדה ממקום מסויים שהייתי צריכה להיות בו. פחדתי להיות בו. ניסיתי להעלות את עיניין הפחד בפגישה והמטפלת שאלה, אבל למה?
בטון של איך זה יכולה להיות בכלל?
איך יש לי פחד כל כך גדול להיות שם?
כאילו שזה בכלל לא הגיוני או בא בחשבון שאפחד להיות שם.
ואני נסגרתי. לא רציתי לדבר יותר על הפחד שלי.
והייתי שם במקום המפחיד ההוא וכל כך פחדתי שלא רציתי להיות שם! נסגרתי בתוך עצמי ורק רציתי לברוח משם מהר.
וכל הזמן אני חושבת אם כדאי לי להמשיך ולהיות מטופלת אצלה. (כבר מטופלת הרבה שנים אצלה..)
פגעה בי כל כך הרבה פעמים ולפני מספר חודשים נפגעתי ממנה מאוד, מאוד!
לא יודעת אם יש עוד טעם להמשיך איתה(היא משוכנעת שכן...)
אני מנסה לשמור על עצמי כמה שיותר מפניה, עד כדאי כך שכל שיתוף נשקל 100 פעם האם כדאי ועד כמה.

היי, אשמח לעזרתכם. הילד אמנם בן 9 חודשים, אבל המצב נמשך מאז הלידה. זה התחיל שאחרי הלידה הוא רצה לנסות ללמוד לבד כל מיני דבר בלי להיעזר באף אחד, גם לא בי. כמו לחתל, לעשות מקלחת ראשונה וכו'. כבר בשבוע הראשון לאחר הלידה כשהייתי עם התינוק בבית והוא טיפל באירוע הברית בבית הכנסת. בחודש הראשון הלך לבית הוריו לצבוע להם חדר. אני לבד עם תינוק בן כמה ימים קמה אליו לבד בלילות, עוד כאובה מהלידה. המשפחה שלי תומכת ועוזרת. והוא מתלונן שכל הזמן המשפחה שלי נמצאת אצלנו, ולמה אני לא מנקה, מסדרת, מכבסת וכו' (לדעתי הלא מקצועית הוא סובל מאובססיה לניקיון).
קיוויתי שהוא באמת באיזשהו מצב זמני, הסתגלות למצב.. אבל לצערי הרב, המצב נמשך. עוד לא חזרתי לעבודה (צפויה לחזור בקרוב). כל ה-9 חודשים אני קמה לבד לילד. לא ישנתי יותר מ-4 שעות ברצף. כשביקשתי עזרה בסופשבוע, שאשן לילה אחד ברצף הוא אומר שהוא עובד כל השבוע ועד שיש לו סופשבוע לנוח הוא לא יתעורר. בסופ"ש הוא קם מאוחר, מתי שבא לו. רוב הזמן ב-14:00 ואחרי. מדבר על זה שאין לו פנאי לעצמו (מה שלא נכון, כי הרבה פעמים אני יוצאת והוא נשאר בבית לבד ויכול לעשות מה שבא לו וכמובן לישון כמה שבא לו. כששאלתי איפה הפנאי שלי עצמי אמר לי שכל היום יש לי פנאי, כי אני לא עובדת. יש ימים שהוא הולך מיד אחרי העבודה לפגוש חבר או להורים שלו. הרבה פעמים הוא נותן לילד לצרוח ולא מאפשר לי להרגיע אותו כיוון שרוצה להרגיע אותו לבד. גם בימים אלו מתלונן שהמשפחה שלי פה כל הזמן (הם בדרך כלל פה בשעות היום, לפעמים, פעם, פעמיים בשבוע הם נמצאים כשהוא מגיע) לא רוצה להאריך יותר מידי. בגדול, הוא שם את עצמו לפני כולם, בטח לפני אבל גם בהרבה מקרים לפני הילד - לדוגמה, אם אני מרדימה אותו כשהוא חוזר מהעבודה הוא נכנס לחדר ומרים אותו כי הוא מתגעגע ובעצם קוטע את ההרדמה.
השאלה היא אם אכן מדובר בדיכאון אחרי לידה של גברים, ובכלל מה אני יכולה לעשות. ניסיתי כמובן לדבר איתו. אבל הוא ממש מנותק. מתרכז בתלונות כלפי, שכל היום אני בבית והוא חוזר מהעבודה ויש כלים בכיור, ואני לא מנקה ולא מכבסת (מה שכמובן לא מדויק). הוא לא מבין שאני לא ישנה וטיפול בתינוק הוא אינטנסיבי. אם יש לי זמן במהלך היום אני מנסה להשלים שעות שינה. וכמובן לדאוג גם לעצמי, לאכול. ולאחר מכן לעשות מה שאני מצליחה במטלות הבית. אבל הוא לא מעריך כלום.
נואשת לעזרה.