פורום טיפול נפשי

שלום עומר.
את חווה את מגבלות הקשר הטיפולי וזה קשה. מאוד. בודאי בשלב זה בו הקשר בראשיתו ואת עוד לא יודעת כמה מקום יש לך, לכעס שלך ולצרכים שלך אצל המטפלת. אני מאמינה שעם הזמן, התחזקות הכוחות שלך והעמקת הקשר התחושה הזו תשתנה, אבל בינתיים נשמע לי שמה שחשוב הוא לשתף את המטפלת בתחושות שמתעוררות, כואבות ו"מתנפלות" ככל שיהיו. ההתבוננות המשותפת היא הדרך להכיר את נפשך לעומק ואני מאמינה שתביא גם להקלה וחיזוק הקשר וגם להכרות עם רבדים נוספים של עולמך הפנימי.

ליטל

שלום ר.
קודם כל, התחושות האלו, "מוזרות" ככל שהן מרגישות לך, הן טבעיות ולגיטימיות ויותר מכך- מהוות חלק משמעותי ביותר מחומר העבודה של הטיפול ולכן כדאי לשתף בהן את המטפלת.
בתוך הקשר הטיפולי משחזרות פעמים רבות דינמיקות של יחסים מעברו של המטופל כך שהמטופל חווה מול המטפל רגשות ותחושות שאפיינו יחסים משמעותיים בעברו. במקרה שלך, יתכן וחלקים קשים וכואבים ממערכת היחסים הפוגעת מתעוררים ובאים לידי ביטוי. לכן, חשוב במיוחד לשתף את המטפלת ולבדוק יחד יותר לעומק מה מתעורר ולמה. התבוננות משותפת זו מאפשרת עיבוד של חוויות העבר הכואבות ובכך יכולה גם להביא להקלה מסבל נפשי וקשיים.

ליטל

שלום אלונה.
נשמע מדברייך שאת מתארת גם ביישנות וקושי בקשר הראשוני וגם קושי סביב ביסוס מערכת יחסים זוגית ממושכת. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול בגישה דינמית שיסייע בזיהוי גורמי העומק לקשיים אלו.

ליטל

שלום יעל.
טיפול תרופתי אכן יכול להביא להקלה ורגיעה ברגע של חרדה, אבל כדי להביא לשינוי משמעותי יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי במסגרתו אפשר יהיה לעבד ולהבין לעומק את מקור החרדה והסבל שלך. תחושות ומחשבות מהסוג שתיארת מופיעות בדרך כלל על רקע גורמים רגשיים לא מודעים וכאשר נותנים להם מקום ומעבדים אותם בטיפול, הם "מתרככים" ומפסיקים לתפוס מקום מרכזי ומכאיב כל כך.
עיבוד של גורמים מסוג זה בדרך כלל לא מתאפשר באופן עצמאי, ולכן ממליצה בחום לפנות לטיפול שיקל על הסבל והכאב שאת חווה.

ליטל

שלום לך.
אני מבינה מדברייך שאת מתמודדת עם אתגרי חיים לא פשוטים, ובפרט בתחום הבין אישי של יצירת קשרים חבריים, זוגיים ובין אישיים. אני יכולה לדמיין כיצד קושי זה מתעצם על רקע היעדר תמיכה משפחתית, ומתגלגל לכי דיכאון וחרדה.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי שיספק תמיכה, הכוונה ומקום לעיבוד התחושות וההתלבטויות. לא קל להתמודד לבד, ונשמע שתוכלי להיעזר משמעותית במסגרת קשר טיפולי קרוב ואישי שיתן מקום לתחושותייך. במידה ואת מרגישה שנושא הנטייה המינית מהווה רובד משמעותי בקשייך ובהתלבטויות שלך אפשר, במקביל, לפנות גם ל"מרכז הגאה" או לגופים אחרים המציעים תמיכה בתחום. גופים אלו מציעים מסגרות חברתיות, מפגשים קבוצתיים וכד' ויכולים להציע מקום נוסף הן ליצירת קשרים חברתיים והן לקבלת תמיכה.

ליטל

שלום דנה.
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלך.
נדמה לי מתוך דברייך שהנושא המרכזי אינו האירוע הנקודתי שכתבת עליו (הרי בסופו של דבר הכל תלוי בטון ובסיטואציה- אולי זו היתה התבדחות שדווקא התאימה לאחיך?) אלא האפשרות שלך לזוז מהאובדן הקשה ומהזיכרונות שמלווים אותו ולהמשיך בחייך. במובן זה, אני חושבת שכדאי לא להסתפק בטיפול תרופתי אלא לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד את האובדן ואת התחושות הקשות שכנראה השאיר בך גם לגבי עצמך וגם לגבי אנשים אחרים. במקרים רבים, עיבוד של אבל ואובדן מביאים להקלה משמעותית גם בסימפטומים אחרים. אובדן אח הוא אירוע קשה מאוד, חבל שלא תקבלי עזרה מספקת.

ליטל

שלום ירון.
טוב שאתם ערים למצב ומנסים לסייע לאמכם.
לאור חוסר שיתוף הפעולה שלה אני חושבת שכדאי לבקש ממנה לפנות לייעוץ משפחתי ולא ליעוץ או טיפול אישי.במקרים רבים, אנשים חרדים ומדוכאים חווים יאוש משמעותי ומסרבים לקבל עזרה אך נכונים להתגייס לטובת המשפחה אשר מבקשת את השתתפותם (הפסיבית או האקטיבית) במפגשים טיפוליים המכוונים לסיוע למשפחה ולא לאדם עצמו. במקביל, כדאי לבקש את רשותה ליצור קשר עם הרופא שרשם לה את הכדורים ולבקש ממנו מפגש בו תוכלו לקבל מידע נוסף על מצבה.

ליטל

שלום לך.
אני שומעת בדברייך את התסכול מכך שבאמת קשה כל כך לדעת. אני חוששת שאני גם נאלצת להשיב תשובה מתסכלת ולא ממש מספקת- אני באמת חושבת שהדרך לזהות מה נכון לך היא דרך שיח פתוח וכנה ככל האפשר על הנושא בטיפול.
בתוך שיח כזה, אני חושבת שמה שכדאי לשים לב אליו במיוחד הוא לאו דווקא התכנים והפירושים של הגורמים למצב אלא התחושה שמתעוררת בך. האם את מרגישה שסביב ההתלבטות שלך נפתח דיאלוג משמעותי ונוגע? האם הדיאלוג מחדש לך ומעורר בך מחשבה? ובעיקר, האם הקשר והשיח מרגישים נוגעים ומחוברים? בדרך כלל, כאשר התשובה לשאלות אלו היא חיובית, יש יסוד לשער שאת במקום שנכון לך.

ליטל

שלום לימור.
קשה להציע הבנה משמעותית מבלי לקבל תמונה רחבה יותר על ביתך אבל מחשבה שעלתה בדעתי מתוך הקריאה היא שלא קל לה לשאת מצבים בהם יש קונפליקט עם אדם אהוב (את, חברה). יתכן והמעבר ממצב של הרמוניה ו"זרימה" בקשר למצב של הקונפליקט מטלטל אותה וקשה לה. בהתאם, כדאי אולי ללוות אותה באופן צמוד מאוד במצבים אלו ולנסות "לספר לה" מה היא מרגישה: לומר לה שלא קל כשלא מסכימים, שזה מתסכל, שהיא אולי נבהלת (וכד' בהתאם למה שאת קולטת ממנה)- אבל שאת/החברה מאוד אוהבות אותה ושמחות להיות איתה גם כשאתן לא מסכימות. במקביל, אפשר להסב את תשומת ליבה למצבים במציאות ובספרים בהם התעוררותם של קונפליקטים אינה הורסת את הקשר, אלא מהווה חלק ממנו. יתכן והכרות טובה יותר עם רגשותיה בסיטואציות אלו יביאו לשיפור יכולת ההתמודדות.

ליטל

שלום לילך.
נדמה לי שהצעת מחשבה מעניינת ורגישה לגבי הסיבה לבחירת חברות שהן "פחות מוצלחות" ממך- תחושת הכוח והעליונות שמתאפשרת בקשרים אלו. בחירות מסוג זה מעידות בדרך כלל על קושי מסוים סביב נושא הערך העצמי, ועל התגוננות מפניו דרך יצירת סביבה אשר מונעת "גירוי יתר" של הנושא הכאוב.
השאלה האם ואילו השלכות יכולות להיות למצב זה תלויה בגורמים רבים אשר המרכזיים ביניהם בעיני הם עד כמה את מסוגלת ליצור קשרי חברות (ואגב, גם זוגיות) אמיתיים ועמוקים, ועד כמה ההתגוננות מפני נושא הערך העצמי פוגעת בתפקודך (למשל, האם יש לך קשיים בין אישיים במקום העבודה או בתחום הזוגי, האם את מנותקת רגשית, האם את פרפקציוניסטית ו/או "נופלת" סביב כישלונות או ביקורת וכן הלאה).
במילים אחרות, נושא בחירת החברות כשלעצמו לא חייב להיות בעל השלכות שליליות בהכרח, אך כדאי לשים לב האם הוא יושב על קושי רגשי אשר יש לו השלכות משמעותיות על חייך. במקרה זה, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע בעיבוד וטיפול בנושא.

ליטל

שלום רוחמה.
כפי שאת עצמך יודעת בוודאי, כאשת טיפול, לא פעם קיימים פערים משמעותיים בין התפקוד המקצועי לבין החוויה הפנימית-רגשית או הבין אישית. במקרה שלך, את ממקמת את הקושי בדינמיקה הזוגית אך נשמע שדינמיקה זו משפיעה עלייך ועל הקשר עם ילדייך בצורה משמעותית ומכאיבה ביותר. לכן, ולאור העובדה שבעלך אינו פרטנר לטיפול זוגי כרגע, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול אישי ובו לברר יותר לעומק מה קורה לך. דינמיקות זוגיות קשות וקבועות בדרך כלל מושפעות לא רק מההווה הזוגי אלא גם מהעבר האישי ובמובן זה יתכן שטיפול יוכל לסייע לך להתמודד עם קשיים בזוגיות באופן פחות הרסני ומכאיב עבורך.
נכון, יש משהו "לא הוגן" בכך שהקושי הוא זוגי ורק את תשאי ב"נטל" העבודה הרגשית והטיפולית, אבל נשמע שהדעיכה והתסכול שלך מלווים בסבל רב, וחבל לא לסייע.

ליטל

שלום זיו.
נשמע שאתה מתאר פער משמעותי בין התפקוד וההצלחה שלך בפועל-לימודים, עבודה- לבין תחושה פנימית של חוסר ביטחון, חוסר ודאות ותחושה כללית של חוסר שביעות רצון ממי שאתה ומהמקום בו אתה נמצא. תחושות אלו מועצמות לעתים סביב טריגרים חיצוניים כמו החגים או קולגה שמצליח יותר ממך, אך נדמה לי שאתה מזהה שטריגרים אלו רק מעוררים תחושה פנימית חזקה יותר. לאור זאת, אני מציעה לך לשקול פניה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל להבין טוב יותר את מקור התחושות שמלוות אותך, ולבסס תחושה יציבה ושלמה יותר.

ליטל

שלום שרון.
הקושי שאת מתארת הוא קושי נפוץ איתו מתמודדים רבים מהילדים להורים מבוגרים, ואני חוששת שאין "נוסחה מנצחת" מלבד שיחות חוזרות על הנושא. יש שני כיווני מחשבה שאולי יכולים לעזור קצת.
ראשית, כדאי לזכור ששיחות מסוג זה צריכות להיות מלוות באמפתיה רבה לגורמים הרגשיים שמביאים להתנגדות ההורה לעזרה. לפעמים, כאשר הקשיש מקבל הכרה בכאב, הצער והאכזבה הנלווים לבקשת עזרה חיצונית, ההתנגדות מתרככת מעט.
כיוון נוסף נוגע דווקא ליכולתו של הילד לאכזב את ההורה המזדקן ולעשות כמיטב יכולתו- אך לא לעבור גבולות מסוימים. כאשר הילד מוכן לאכזב במידה מסוימת, לפעמים קל יותר להציב גבולות כמו מספר הביקורים או הבאת עזרה למרות התנגדות ההורה. כלומר, לפעמים החסם אינו רק התנגדות ההורה אלא הקושי של הילד לאכזב וכאשר היבט זה משתחרר, קל יותר לנהל את התהליך המורכב.

ליטל

שלום מיכל.
אני שומעת בדברייך את החשש מפני תגובה שאינה מותאמת לצרכייך ולקצב האישי שלך. אני יכולה לשער כי תגובה זו קשורה הן לכך שמדובר בשלב מוקדם מאוד של הטיפול והן לחוויה פנימית עמוקה יותר של תהייה לגבי יכולתו של אדם אחר להיות שם בשבילך בדרך מותאמת, נכונה ולא לוחצת. בהתאם, אני חושבת שהחששות שמתעוררים בך הם חלק חשוב מהחומר הטיפולי שכדאי להביא לפגישות ולהתבונן בו כדרך להבין את עולמך הפנימי.
אני מאמינה שדרך התבוננות משותפת השאלה שלך תקבל מענה אישי ומשמעותי יותר, וגם מקדם.

ליטל

שלום זיו.
תקופת החגים באמת נוטה להדגיש את החוסר בקשרים, וטוב שאת נערכת. מאחר ואת מזהה כי הזמן הריק הוא שיכול להציף את תחושות הנתק והקושי, אני מציעה להכין לעצמך מראש תכנית פעילות: לקבוע עם מכרים (ולא להתבייש לשתף בכך שאת זקוקה לחברה. אנשים רבים שמחים להזמין מכרים לחג אך צריכים "תזכורת" לכך שהצד השני מעוניין), להתעניין לגבי התנדבויות אפשריות בחג, לברר על אירועי תרבות שמתקיימים ואפילו לקנות מראש כרטיסים לקולנוע וכד', כדי שתהיה תכנית מובנית מראש שלא תדרוש מאמץ של תכנון דווקא ברגעים היותר קשים.
במקביל, אפשר להיעזר בספרי עזרה עצמית המלמדים טכניקות של חשיבה חיובית והרגעה עצמית. טכניקות אלו נוטות להיות יעילות ל"מצבי חירום" כמו חגים.
מעבר לכך, נתק מהמשפחה הוא חוויה לא פשוטה וכדאי לבדוק האם יש צורך בעזרה טיפולית שתסייע לך לעבד את המצב. כמו כן, כדאי לזכור שבמידה ומתעוררת מצוקה משמעותית אפשר לפנות לקו החירום של ער"ן (1201) ואת כמובן מוזמנת לכתב כאן ולשתף איך את מסתדרת.
מקווה שימי החג יהיו קלים עד כמה שאפשר,
ליטל