פורום טיפול נפשי

שלום ליטל
היום התחלתי פעם ראשונה שיחה קבוצתית במרפאות. הציעו לי את זה ואמרתי שאני אנסה. אבל בשיחה הראשונה המנחה דיברה איתי על משהו שהכניס אותי לטראומה על משהו שעברתי לפני המון שנים. האם כדאי לי להמשיך בשיחות האלה? או לוותר? אשמח את דעתך תודה רבה שבוע נפלא

בוקר טוב,

המטפלת שלי לא מעבירה לי קבלה לאחר התשלום. הנושא עלה מולה יותר מפעם אחת. היא מתחמקת בתירוצים שונים וזה מרתיח אותי. על פי חוק היא מחויבת להעביר קבלה ברגע שקיבלה תשלום. מה אפשר לעשות כדי ללחוץ עליה להעביר את הקבלה?

שלום,

בפגישה האחרונה הייתי תוקפנית כלפי המטפלת. כעסתי על כך שלא שמעה דפקתי בדלת ועל כך שבכל פעם צריך לתזכר אותה לשלוח קבלה. הרגשתי שהכעס היה משמעותי והבעתי את עצמי לראשונה בעוצמה כזו מולה. דיברנו על זה.
עדיין יצאתי פגועה מהפגישה כי היא ממשיכה לא לשלוח את הקבלה. זה חשוב לי ברמה האישית וגם הסברתי לה.
מה עושים במצב כזה?

היי ליטל קודם כל רציתי לומר לך שהרופא שלי שמח שאני עובדת עם פסיכולוגיה חיובית הייתי חייבת לומר לך את זה. יש לי בעיה בזמן האחרון בגלל שאין לי בן זוג אני כל הזמן נכנסת לפייסבוק של החבר הקודם שלי למרות שהיחסים בינינו לא היו כל כך קלים. אשמח לטיפ איך להתמודד עם האובססיה הזאת? ככה הכל בסדר אצלי ואני ממשיכה לעבוד עם הפסיכולוגיה החיובית רק יש לי בעיה שכנראה בגלל שאין לי בן זוג וזה חסר לי אני נכנסת לפייסבוק של החבר הקודם שלי.איך אני יוצאת מזה? אני ממש אשמח לטיפ אגב אני מתחילה שיחות הרופא סידר לי שיחות ואני ממש מרוצה. ממש תודה ליטל על הטיפ שיהיה לך סוף שבוע נפלא

כבר תקופה בטיפול דיאטני מטעם הקופה.
הפעם הדיאטנית מרגישה לי טובה. מבינה, רגישה ומתבוננת.
הבעיה שכל פעם שאני אצלה אני מוצאת את עצמי באמת משוכנעת לנסות את מה שהיא מציעה ולא פחות משוכנעת שאצליח.
אבל מה שבאמת קורה זה שבפועל כשאני יוצאת מהטיפול, בשבוע עצמו, אני פתאום מתקשה לעשות את מה שהתבקשתי...
בנוסף בשבועיים האחרונים הייתה החמרה מכל הבחינות כאילו משהו התערער ואיבד שליטה. זה כנראה השפיע חזק גם על הפרעת האכילה ולא עמדתי במטלות בכלל . ובפגישה הפעם הדיאטנית שאלה אותי על אשפוז יום או אשפוז מלא. אמרה שאולי כדאי לי לנסות מעטפת תומכת ואינטנסיבית יותר כי אפילו לאכול .... אני לא מצליחה. זה הבהיל אותי נורא והבטחתי שוב לנסות. כל כך נבהלתי מהרעיון שהייתי בטוחה! שאצליח. ושוב אני מוצאת את עצמי מתקשה
אני מיואשת. לא מבינה איך ולמה זה קורה לי כל פעם?
לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד אני מפחדת לאכזב/ מפחדת שיתיאשו ממני/ שיכעסו עלי/ שיסרבו לטפל בי ומצד שני אני שוב לא עושה.
אני עייפה כבר ואין לי כח
מרגישה לפעמים כאילו שהטיפול הוא הטריגר? ובלעדיו אולי היה טוב יותר מהבחינה הזאת...
כי לפני הטיפול המצב היה הרבה פחות חמור. זה גורם לי להרגיש קצת אשמה לכל הדבר הזה

שלום,
הבת שלי בת 9 מספרת לי בחודש האחרון שהיא מרגישה שהמציאות היא חלום. חפרתי קצת בנושא באינטרנט ושאלתי אותה שאלות...
היא לא מביטה מבחוץ על סיטואציות, הרגשות אמיתיים מבחינתה וגם הצבעים. פשוט יש לה תחושה פנימית שזה חלום.
לאחר שחפרתי עוד קצת, הבנתי שזה התחיל לפני שנתיים כשהכלבה שלנו נפטרה ועבר. לפני חודש הכלב שלנו נפטר וזה חזר בצורה חדה וברורה יותר. זה כמעט לא עוזב אותה והיא אומרת שזה מאוד מציק לה.
מה זה יכול להיות ואיך מטפלים בזה?

היי, אשמח להתייעץ
לאחרונה גיליתי שאחותי נוהגת לצאת לרקוד במועדונים מסוג מסוים בלבוש מינימלי נקרא לזה ככה. אבא שלי גילה על זה והציב לה אולטימטום, או שהיא מפסיקה או שהיא עוזבת את הבית.
אחותי בת 20 ובשנה שעברה התמודדה עם ניסיון התאבדות של חברה שלה שהשאיר אותה מאוד מצולקת ואמא שלנו שנפטרה כשהיא הייתה בת 14.
היא טוענת שזה הדבר היחידי שעושה לה טוב.
יש לה אופי מאוד לוחמני, רודף צדק ואני לא יודעת איך לשקף לה את זה, את הדאגה שלנו, את זה שלדעתי זה חושף אותה לעוד יותר סכנות. מבחינתה זה מקום קסום והיא טוענת שהיא מרגישה שם בטוח יותר מלהסתובב ברחוב בלבוש מלא
אשמח לעזרה🙏🏼

טסתי אתמול לבד לטיול הגדול שלי לניו זילנד ואוסטרליה שאני זוכר שרציתי הרבה זמן קודם. החלטתי לטוס לטיול הזה לבד והייתה לי תחושה שהסטייל הזה מתאים לי. ככל שתאריך הטיסה התקרב התחלתי לחוות חרדה הולכת וגוברת ממנה וממה שיקרה. כעת אני נמצא אצל דוד שלי באוסטרליה לכמה ימים ועוד מעט אטוס לניו זילנד להתחיל את הטיול משם והתחושה פשוט לא עוזבת אפילו שאני במקום יחסית בטוח. אני מפחד שטעיתי שבחרתי בטיול הזה ושהוא לא מתאים לי מלכתחילה והלבד הזה לא מתאים לי ובגלל זה פשוט לא יהיה לי טוב יותר והמצב לא ישתפר. אני גם מפחד מתחושת הכישלון של לחזור לארץ בגלל זה ולהפסיק את הטיול שחלמתי עליו הרבה זמן.
ביום יום שלי אני לא אדם חרדתי אבל איך מתמודדים עם חרדה כזאת?

בוקר טוב,

שלחתי למטפל שלי הודעה בנוגע לכך שהעברתי לו תשלום ושבמהלך החודש יהיה מורכב להיפגש תוך פירוט תאריכים בהם לא אוכל להגיע לפגישות. הצעתי לו חלופה או שיציע פתרון אחר משלו.
אני שואלת כי עברו כמה ימים ועדיין לא השיב לי על ההודעה.
האם זה נחשב לחציית גבול או הפרה כלשהי של הקשר הטיפולי?

שלום,
מודה על המענה, פניתי לערן, הם הפנו אותי לגורמים בהם הטיפול כרוך בתשלום, מה שכרגע לא יתאפשר לי מאחר ואני נאלצת לשאת בעלויות גבוהות על מנת לטפל במחלה הפיזית. ברמה הנפשית, בנוסף לייאוש שמוביל למחשבות אובדניות באופן תמידי בהקשר של ההתמודדות הפיזית, חוויתי מספר פעמים מצבי דיסוציאציה הקשורים לפגיעה מינית ממושכת שהתרחשה כשהייתי פעוטה. דיווחתי לרופא על הפגיעה ועל הקושי להתמודד עם ההשלכות, אך זה לא קידם את התור שלי בקופת החולים. אין לי שום כלים להתמודד עם דיסוציאציה ואני מפחדת מעצמי. השאלה היא איך ניתן לקבל את מה שמגיע לי, טיפול מסובסד דרך הקופה, כך שלא אגיע למצב מסכן חיים.
תודה על המענה

שלום!
תודה על תגובתך, היא עזרה לי.
האם ידוע לך על קבוצת תמיכה כזו באזור ירושלים?
האם זה מומלץ?

לבני בן 22 יש חברה שמתגייסת בעוד 3חודשים, הם ביחד 3 וצי שנים, מאז כשהיה חייל היא נמצאת אצלינו, ישנה , אוכלת, מתקלחת , ארוחות שישי וכו'. גם כשהוא עובד היא מגיעה אלינו (גרה לא רחוק) אחרי שעתיים שלוש ונשארת לישון למרות שהוא הולך לעבודה. כל הזמן היא אצלינו , הולכת לכמה שעות לבית שלה וחוזרת. אנחנו קצת מודאגים מכיוון שהכל קשור אליה ובני מאוד נקשר אליה ומתנהל כאילו הם זוג נשוי.
בעוד 3 חודשים היא מתגייסת , מאז שסיימה בית ספר היא לא עושה כלום עם עצמה, רק יושנת, נמצאת עם הבן שלי ונפגשת עם חברות .

חשוב לי לציין שהיא בחורה טובה ויש אהבה ביניהם , הקשר שלנו איתה מצויין, למרות שיש דברים שאנחנו רואים ולא אוהבים. אנחנו מודאגים מההתנהלות של הבן שלי בקשר הזוגי, כפי שציינתי הכל סביבה, והוא נקשר יותר ויותר. מה גם שהאחים שלו (יש לו עוד 2 בנות ובן )מרגישים שהוא לא פנוי אליהם ולא סבלני...גם כלפי המשפחה -הכל סובב סביב החברה. אני יודעת שהוא בוגר ואחראי על עצמו ועל הבחירות שלו, יחד עם זאת איך אנחנו כהורים יכולים להאיר את תשומת ליבו לדברים שאנחנו רואים מהצד מבלי לקלקל איתו את היחסים שלנו מתוך דאגה שהוא מבטל את עצמו.

שלום, פניתי מספר פעמים בבקשה לקבלת סיוע פסיכולוגי דרך הקופה, התהליך תקוע כבר יותר משנה. אני לא בטוחה שבשלב זה הדבר גם יכול לעזור מאחר ובנתיים התדרדרתי למצוקה קשה מאוד. מזה כשנתיים אני מתמודדת עם תחלואה פיזית, שמדרדרת את הבריאות הנפשית באופן קיצוני, אני פשוט מאבדת צלם אנוש. לאורך השנים התמודדתי עם פוסט טראומה לבד, אך לאור המצב אני לא מצליחה יותר, הטריגרים לא מרפים לדעתי בגלל שכל יום מזה שנתיים הוא כואב בשל המחלה הגופנית ואין לי שום עתיד, כך יראו כל חיי. חשבתי לפנות לאשפוז יום, אך אין לי בני משפחה כלל ולא אוכל שלא להתפרנס בתקופה זו.

אני מטופלת כשנה וחצי אצל עוסית קלינית, פעמיים בשבוע, אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת ודכאון, לא ברור לי האם המטפלת הזו טובה לי, והאם כדאי להחליף אותה.
ההתלבטות היא בעיקר בגלל שאני מרגישה תקיעות בטיפול, ואין מספיק התקדמות, או שיש התקדמות איטית מאוד.
אולי שיטת העבודה שלה (פסיכותרפיה בסגנון פסיכואנליזה) לא מתאימה לי, ואני צריכה מישהי אקטיבית יותר, שלא תחכה לי כל הזמן?
באופן כללי, איך יודעים האם המטפלת הזו היא הנכונה בשבילי?

ביתי מתבגרת בת 15 שמתקשה בתחום החברתי לימודי והתנהגותי. בבית היחסים לא טובים היא לא מוכנה ללכת לטיפול למרות שהיא צריכה מישהו שיכוון ויכיל אותה. בבית היא לא מוכנה לדבר על הקשיים והודפת כל ניסיון לשיחה על הדברים. כיצד מטפלים בה אט גורמים לה לרצות ללכת לטיפול