פורום טיפול נפשי

היי,

הקשר עם המשפחה שלי לא טוב ואני בנתק איתם ( אולי זה הדבר הכי טוב לעשות מבין כל האופציות האחרות) והחגים כבר מורגשים באוויר.. פחות זמן של עבודה ויותר זמן פנוי ולחשוב... מה גם שכל הביחד של החגים, ארוחות סביב השעון לא יהיו..

אני לא רוצה לשקוע ברחמים עצמיים זה גם לא האופי שלי, אך תני לי כמה עצות קטנות איך להעביר את זה

מחשבות רדיפה שמגבילות את רוב תחומי החיים. הבחור מסרב לקבל טיפול בטענה שכולם טועים ולא מבינים אותו. המחשבות הביאו אותו לתביעה של אנשים מפוקפקים ועוד... חשש המשפחה שהמצב ידרדר והוא יפגע בעצמו או מישהו יפגע בו.
איך גורמים לאדם שלא מאמין שיש לו בעיה לקבל טיפול? כל אנשי הטיפול שדיברנו איתם מסרבים לטפל בו בלי הרשאה ממנו, מעין לופ בלתי אפשרי למשפחה.

אני בת 37 נשואה באושר וסובלת מחרדתיות מתמדת, דאגנות יתר, חששות ופחדים מתמשכים ומחשבות שליליות בלתי פוסקות. בעקבות כך, איכות החיים ירודה ומלאת לחצים. אלה דברים שמלווים אותי יום יום אפילו בסיטואציות פשוטות כמו נסיעה קצרה באוטו (המחשבה לוקחת אותי לתאונה קשה, אמבולנס, בית חולים וכו'), מחלות ילדים (הרעה במצב, אשפוז, גילוי מחלות קשות ואפילו מוות). כשאני יוצאת מהבית אני בתחושה שאולי לא אחזור, וכשאני חוזרת, אני מודה לה' שחזרנו בשלום.
כל הדאגה שמלווה אותי בכל רגע ביום יום, גורמת לי למתח רב ומתישה אותי. השינה לא ממלאת אותי גם אם אשן 8 שעות, אני עדיין ארגיש עייפות כבדה.
בנוסף, יש מדי פעם גם התקפי חרדה לא נעימים ומפחידים מאוד.
במהלך החיים ניסיתי למצוא פתרונות, ופניתי בעיקר לתחום הטבעי/רוחני, בתקופות לחוצות לוקחת רסקיו, לאחרונה התחלתי לקחת אשווגנדה הידועה כמרגיעה. אבל כל זה לא גורם לשינוי החשיבה השלילית.
לפני כחודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי. בסוף כל פגישה אני מרגישה ממש טוב, יוצאת אופטימית ובתחושה שממש בקרוב אני אהיה בסדר ואני מסוגלת להשתנות.
כמובן שתוך יומיים האופטימיות נעלמת…
אבל בשיחות האחרונות אני מרגישה שאולי מיציתי, וזה לא עובד. מה גם שהפסיכולוג המליץ שאקח כדורים מרגיעים כדוגמת ציפרלקס הגורמים לשינוי החשיבה ומכניסים יותר אופטימיות.
מאז אני חוששת שאולי הוא הרים ידיים לגבי הטיפול בי. אולי אני מקרה כל כך קשה ששיחות בלבד לא יעזרו לי. אני פוחדת להשתגע ולהיות פסיכיאטרית. אני לא מעוניינת להיות תלויה בכדורי הרגעה, אלא ללמד את עצמי להתמודד ולשנות את קו החשיבה לחיובי יותר.
האם יש שיטת טיפול שיכולה להתאים לי? האם במצבי עדיין אפשרי לטפל במצב ללא התערבות כימית?

שלום, איך אפשר להבחין האם אדם נמנע מאינטראקציה חברתית בשל ביישנות וחשש או מנגד בשל אנטיפתיות והתנשאות? תודה

שלום,
רציתי לדעת אם יש דרך למצוא הפניות למטפלים בשיטה הנ"ל?
למרות שזו שיטה שהולכת ונעשית פופולארית, ממש קשה למצוא מטפלים בשיטה, אף על פי שהם קיימים. אפילו כאן באתר לא ניתן לאתר אותם.
תודה!

שלום.
איזה באסה!!!
חשבתי וקיוותי שהולך להיות טוב עם המטפלת החדשה ובפגישה האחרונה במשך כל החצי שעה הראשונה היא הסתכלה על השעון!!!
אני כל כך משעממת??!!
התבאסתי עד עמקי נשמתי!
כבר לא יודעת!
היה נראה לי שהולך להיות אחרת, שונה שאני יכולה לדבר איתה על נושאים שלא הרגשתי נוח לדבר עליהם עם המטפלת הקודמת.
ועכשו אני לא יודעת!!!
אוף!!!
חתיכת נפילה!!!

שלום רב,
אני התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים שלי (נכון לעכשיו הייתי בשני מפגשים ). אני חושב על מעבר לפסיכולוג פרטי בגלל ההשפעות על התיק הרפואי.
1. מה בעצם עובר לתיק הרפואי מהמפגשים אצל הפסיכולוג?
2. האם עכשיו לאחר שהאבחנה הפסיכיאטרית של תחילת הטיפול ניתנה יש בכלל מה לעבור לפסיכולוג פרטי? או שה"נזק" כבר נעשה ועדיף להשאר אצל הפסיכולוג מטעם הקופה?

תודה רבה.

בת 31 נשואה ובעלי בן 35 .נשואים 11 שנה
התחתנו אחרי קשר רומנטי ואהבה, אך היום אני עצובה מאוד ורוצה ממש להחזיר את השמחה , האמת אני סובלת משתי בעיות
1) אני אוהבת מתנות ( הכי פשוטה שיש פרח ) והפתעות והוא יודיע זאת כי אני כבר ביקשתי ודיברתי על זה הרבה אפילו פרטי פרטים והוא יודיע מה אני ממש רוצה ומה טוב לי , אבל לצערי הרב הוא לא נותן , אני מרגישה כעס בפנים כי עצוב לי שהוא לא מתיחס למרות שאני אמרתי הכל כך גם בגלל שאני למרות שהוא לא נותן אני עדין מצפה ומתאכזבת ( כואב לי בלב) .
2) ילדתי ארבע ילדים , אני מרגישה שחווית ההריון והלידה עניין מאוד קשה בשבילי , כי התאכזבתי בלידות הקודמות מההתיחסות שלו לחוויה רק הלידה הראשונה הרגשתי את החום והאהבה , אבל הלידות האחרות בכלל לא הרגשתי שהוא בעניין הרגשתי שפספסתי מאוד , אני רוצה לחוות את החוויה כמו שצריך כלומר להיכנס להריון על מנת ( לחוות חוויה מתקנת) אך אני מאוד מפחדת מאכזבה , אני רוצה חוויה שתחזיר את השמחה / להתחיל מחדש ! אני רוצה עזרה כי כואב לי בלב .
מה אפשר לעשות ? איך להתמודד?

היי, אישתי מזה 4 חודשים פיתחה אופססיה/התאהבות בחברה חדשה שלה , הזוגיות נהרסה הבית מתפרק, התנהגות מאוד קשה של אישתי , אנחנו נשואים 16 שנים באושר ועם 4 ילדים , למי פונים ? איך ניתן לעזור רגע לפני פירוק?

ממש קשה לי לרשום את זה אבל אני מרגיש שאני חייב , אני מרגיש פגוע מאמא שלי כל החיים , פשוט כאילו היא הכאיבה לי נפשית בכוונה וכל החיים מאז שאני ילד , אני בן 23 , יש לי אח תאום , שהוא מקבל את כל האהבה , מתייחסים אליי לא כראוי , כרגע אני כותב לכם ממקום של שלווה עמוקה כי השלמתי עם הדבר הזה ואני יודע שלא אוכל לשנות שום דבר בקשר לייחס שלהם אליי. הגעתי לריאליזציה הזאת אחרי השנתיים של חיפושים בתוך עצמי .... כל העבר שלי מתייחס לדרך שהתייחסו אליי אנשים בעבר.
אני חושב שאני יודע ואני מרגיש שאני צריך עזרה באיך לבנות לעצמי תדמית חדשה ומהר.

זהו .. אין לי יותר מידיי מה לשאול.. אני רק רוצה שמישהו יפנה אותי לבן אדם שיעזור לי בנושא , בבקשה מכם אני במצוקה וזה ממש חשוב . תודה רבה..

אני בת 33, רווקה, משכילה ומצליחה סה"כ. עברתי הרבה שנים (כ-9) של טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אינטנסיבי ובגלל מצב כלכלי פחות טוב כרגע (סטודנטית) עברתי לקבל טיפול "פסיכולוגי" מנטורופטית, במחשבה שנחוץ לי שיהיה מי שיקשיב לי קצת אבל זה פחות יעיל בתחושה. כרגע איני נוטלת תרופות ואיני חשה צורך לטפל בדרך זו אחרי הנסיון שצברתי עם זה.
אני מרגישה קצת אבודה ובמקום של תקיעות מבחינת הנפש. פתחתי הרבה מקומות שהיו חבויים שנים ובמשך 7 שנים עיבדתי הכל ועכשיו זה פשוט תקוע לי מול העיניים כמו עובדות שאני צריכה לקבל וללמוד לחיות איתם אך לא כ"כ מצליחה לעשות זאת למרות שעבר זמן. אני חובה הרבה בדידות, כאב ועוצמת רגשות, איני במקום מאוזן ושליו ואני מרגישה צורך עז באוזן קשבת ובשיחה עם אדם חכם ומקצועי שאולי מולו אצליח בנוסף לפורקן לקדם ולפתור את הקשיים הרגשיים ע"י שיח שכלי על הרגשות והמצב. יש לי נטיה להצליח יותר כשהתובנות באות דרך ההגיון והשכל.
אני מאוד מתקשה למצוא מטפל/ת שבאמת אבטח בהם ובכוונותיהם וארגיש שהם מקצועיים מספיק כדי לעזור לי. בחוויה שלי שילמתי הון, ממש משכורות במשך שנים עבור טיפולים רבים, מה גם שהתהליך אינו קל כלל לנפש, ולכן אני מנסה להבין מה האופציה הכי נכונה עבורי כעת, האם הטיפול לא אמור להוביל למקום של סוף ויכולת התמודדות עצמית ועצמאית? בהמון מובנים הרגשתי תלות במטפלת ובסופו של יום הרגשתי גם סתם עוד לקוחה.
אם אני רוצה לקדם את עצמי ומשלמת הון שאין לי לשם כך אז הציפיה היא שהמטפלת תתאבד איתי על המטרה אבל בסופו של יום פסיכולוגים הם אנשים עם חיים משלהם ואני עוד לקוחה שמנסים לעזור לה לפי הזמן והמצב רוח של המטפלת אותו יום והמפגשים בשלב מסויים מאבדים יעילות.
אשמח לתובנות/עצות. תודה
(אגב פניתי דרך האוניברסיטה וגם דרך קופת חולים לטיפול פסיכולוגי ויש המתנה מטורפת לטיפול פסיכולוגי, נכנסתי להמתנה שכרגע עומדת על 8 חודשים)

לגולשי הפורום שלום,
בתאריכים 20.8-29.8 אהיה בחופשה כך שלא אוכל להשיב לשאלות.
מוזמנים לכתב ואשיב עם חזרתי.
במקרי חירום ומצוקה קשה, ממליצה לפנות לקו האנונימי של ער"ן שפעיל 24 שעות ביממה בטל' 1201

ליטל

שלום רב,

אני בת 19 ומגיל קטן מאוד אני בררנית באוכל בצורה מוגזמת, אוכלת רק חטיפים פיצה ללא תוספות, בשר עוף נקי רק מלח ופלפל, מעדנים ובירקות רק עגבניה ומלפפון ביחד, אף פעם לא בנפרד.
המאכלים שאני אוכלת בצורה קבועה לא בריאים כלל, ההורים שלי ניסו כל דבר בעולם בכדי לשכנע אותי לאכול דברים אחרים אבל ללא הצלחה, אני מאוד רוצה אבל לא יכולה, אני מבשלת ומכינה אבל אף פעם לא טועמת.
מאוד רוצה להיפטר מזה, מרגישה מרוחקת משולחן המשפחה.
האם יש טיפול כלשהו נגד זה?
משהו שיכול לגרום לי לאכול עוד מאכלים חוץ מאלה.

תודה מראש לעונים.

היי, אני בת 30 ואני בעלת מקצוע מכובד ועובדת בעבודה במשרד. שמתי לב לתופעה שקרה לי סך הכל פעמיים בחיים, אבל בכל זאת לא מובנת לי.
אני מוכשר, נאה וקורה שאם יש ויכוח או אי הסכמה איתי בעניין מסוים אז קולגה בעבודה מחליט פשוט שהוא לא מדבר איתי ועושה עליי חרם ולא מנסה ליישב את הבעיה בשיחה בוגרת. קרה לי לפני שבוע וקרה לפני שנתיים. מה הגורם לאדם פשוט לא לשוחח על אי ההבנה או הבעיה ופשוט להחרים אותי כמו ילדים קטנים?
אשמח לדעת ממה נובעת התנהגות קיצונית מעין זו? והאם היא תקנית מבחינת האדם המחרים? תודה

שלום ליטל.
לפני זמן לא רב סיימתי טיפול ממושך.
ואז החלטתי לחזור לטיפול אבל עם מטפלת חדשה.
נפגשנו כבר מספר פעמים ופה ושם עולה געגוע למטפלת הראשונה.
ואני עוד לא הצלחתי להבין אם מתאים לי וטוב לי עם המטפלת החדשה.
ומה שבעיקר מבלבל אותי זה הגעגוע. אולי למוכר ולידוע?
יודעת שצריכה להחליט לבד, אבל לעיתים מרגישה שכל כך לא יודעת.
יש לך הצעה מה לעשות?
איך להחליט?
כמה זמן לתת לטיפול החדש?