פורום טיפול נפשי

שלום מאיה.
נשמע מדברייך שהקושי לשאת, להכיל ולווסת מצבים פיסיים ורגשיים מסוימים עלול לפגוע בך ובמערכות היחסים שלך בצורה משמעותית ולכן אני מציעה לך לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי. טיפול תרופתי אמנם יכול להרגיע נקודתית את העוצמות הרגשיות אך אינו מסייע ברכישת מיומנויות של וויסות והרגעה עצמית, או בעיבוד רגשי שיאפשר לטריגרים פיסיים ורגשיים להחוות באופן פחות קיצוני ומכאיב. לעומת זאת, טיפול פסיכולוגי מאפשר עיבוד והבנה אשר מסייעים בשני היבטים אלו ובכך מאפשר התמודדות יעילה ומסתגלת יותר עם מגוון נסיבות חיים.

ליטל

שלום נויה.
אני מצטערת לשמוע על הדרך הקשה שעלייך לעבור בדרך לאימהות.
טיפולי פוריות ממושכים הם אכן גורם לחץ משמעותי עבור מרבית הנשים החוות אותן, ויכולים לעורר גם תחושות מייסרות (גם אם לא רציונליות!) של פגימות, אשמה ובושה. לאור זאת, טיפול תרופתי בדרך כלל אינו מהווה מענה מספק מאחר והוא לא מביא איתו תמיכה, מקום לחוויה הרגשית ואפשרות לעיבוד עמוק יותר של התחושות והרגשות. לכן, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי או לקבוצת תמיכה לנשים המתמודדות עם קשיי פריון. במסגרות אלו תוכלי לקבל תמיכה, הכוונה בהתמודדויות נלוות (הורות וזוגיות בזמן טיפולי פוריות למשל) ומקום לעיבוד רגשי.

ליטל

שלום תמר.
כפי שאת בוודאי מבינה מתוך הטיפול שלך, עצבים ועוצמות רגשיות המתעוררות במערכת המשפחתית נובעים בדרך כלל הן מטריגרים בהווה והן מ"פצעי עבר" שהטריגרים בהווה נוגעים בהם ומעוררים. בהתאם, אין "פתרון קסם" שפשוט יעלים את התחושות- הדרך להתמודד איתן טוב יותר היא להתבונן, להבין ולהרחיב כך את יכולת הוויסות העצמי במצבים אלו. לצד זאת, ניתן להיעזר בטכניקות מיינדפולנס, יוגה ונשימה אשר מסייעות בוויסות מצבים רגשיים עוצמתיים.

ליטל

שלום טל.
אני מבינה את הרצון "לצאת מזה במהירות" אך לצערי אין "פתרונו קסם" למצבי דיכאון. מצבי דיכאון אינם מתעוררים באופן אקראי וסתמי אלא מייצגים חוויה נפשית מכאיבה ובלתי מודעת אותה יש לזהות ולעבד. לכן, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר את משמעותם של מצבי הדיכאון, וכך גם להשתחרר מהם.

ליטל

שלום ציפי. במידה ומדובר במקרה ייחודי של שינה רבה אני מציעה לא להתרגש יותר מדי- בגוף ובנפש שלנו יש תנודות ושינויים וזה בסדר גמור שלפעים יש צורך ביותר מנוחה. מעבר לכך, אני מבינה מדברייך שהחג המתקרב הוא טעון יותר ומעלה חששות לגבי האופן בו תרגישי במהלכו. אני מתקשה להבין מדברייך את החשש המדויק שמלווה אותך, אך נשמע לי שכדאי להקשיב לחשש ולהיערך לקראתו. למשל, אם החשש הוא מהיעדר הנאה ומהיעדר שגרה כדאי לחשוב מה יעשה לך טוב ולנסות לקבוע תכניות מראש- החל מספר טוב ועד לתכניות חברתיות. ליטל

שלום יעל.
הצעד הראשון לטיפול הוא הבנה של מקור ירידת האנרגיות. נסי לברר בינך לבינך האם מקור הקושי הוא פיסי או נפשי- למשל, האם את עמוסה מאוד? מתמודדת עם עומס מקצועי/רגשי/משפחתי שנותן את אותותיו? האם קורה דבר מה ברמה הפיסית (כדאי לערוך בירור אצל רופא המשפחה)? האם את יכולה להצביע על הנקודה בה החלה ירידה באנרגיות?
בהתאם לכיוון ראשוני זה להבנת מקור הקושי, תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי או להכוונה רפואית רלוונטית.

ליטל

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על עוצמת הסבל שאת חווה. אני מתארת לעצמי שתחושה עמוקה וממושכת כ"כ של היעדר ערך ואהבה עצמית נובעים מחוויות עבר לא פשוטות, שאינן מניחות לך.
איני יודעת אילו טיפולים עברת ולכן קשה לי להמליץ באופן ספציפי מאוד, אך באופן כללי אני חושבת שיש כמה כיוונים שאפשר לבדוק. כיוון אחד הוא פסיכואנליזה- טיפול אינטנסיבי של מספר פעמים בשבוע אשר מסייע פעמים רבות בהשגת שינויים נפשיים אשר פסיכותרפיה פחות אינטנסיבית אינה מאפשרת להשיג. כיוון נוסף הוא ללמוד טכניקות מיינדפולנס. מיינדפולנס היא גישה המבוססת על קבלת הסבל שבחיים וביסוס יכולת לחיות לצדו ולהתמודד איתו טוב יותר. גם גישה זו מסייעת מאוד לאנשים אשר מרגישים שמידה מסוימת של סבל תמיד תלווה אותם (לפחות בטווח הקרוב). אני מקווה שאחד הכיוונים האלו מדבר אלייך.
בכל מקרה, אני חושבת שחשוב לזכור שחוויות נפשיות קשות מלוות ברב המקרים בתחושת יאוש והיעדר אפשרות לשינוי. במובן זה, היאוש שאת חשה הוא "סימפטום" טבעי, ולא "הוכחה" לכך שתמיד תסבלי. יתכן שהדרך ארוכה, אך כמעט תמיד יש דרך להקל ולסייע.
אל תתייאשי.
ליטל

שלום מיכל.
נשמע מדברייך שאת סוחבת איתך חוויות עבר אשר הטביעו את חותמן על האופן בו את חווה את עצמך ומתנהלת בקשרים בין אישיים. כפי שאת עצמך מזהה, חוויות אלו "מתערבות" בהווה שלך כאדם חברותי ונדמה לי שמונעות מיצוי מלא של הפוטנציאל החברתי שלך. לאור זאת, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית אשר יאפשר לך לבחון יותר לעומק את השפעות העבר ולצמצם את השפעתן על תפקודך וחוויתך בהווה.

ליטל

שלום יובל,
נשמע מדבריך שזכרונות, אזורי חוויה וחוויות מהעבר "מתעוררים לחיים" ומציפים אותך, אולי גם סביב תחילת הטיפול. אלו חלקים חשובים ובמובן זה אני חושבת שחשוב מאוד לשתף בהם את המטפלת. אני מאמינה שהיא תבין היטב את ההבחנה בין אלימות ממשית לחשש מפני אלימות, ושהתבוננות משותפת הן בתחושותיך והן בחשש שלך מתגובת המטפלת יחשפו ויאפשרו התבוננות ברבדים עמוקים וחשובים.
אחד היתרונות המשמעותיים של טיפול הוא שאפשר להביא אליו גם חלקים פחות נחמדים ו"רגילים", ואני מאמינה שתמצא לכם דרך לעשות עבודה חשובה עם נושא האלימות.

ליטל

שלום טלי.
נשמע מדברייך שאכן יש צורך בפנייה להדרכה ו/או טיפול, ומאחר שעשיתם כך אני חושבת שכדאי לתת צ'אנס לתהליך ולמטפל/ת שמכיר/ה אתכם, ולא להסתמך על תשובות אינטרנטיות כלליות. אני מבינה את התסכול והיאוש, אך תהליכים טיפוליים לוקחים זמן וכדאי לתת לתהליך הטיפולי לעשות את שלו. במקביל, כדאי לבדוק מול צוות בי"ס והמטפלת כי המסגרת הדמוקרטית אכן מתאימה לבנך. על אף יתרונותיה הרבים, מסגרת דמוקרטית לא תמיד מתאימה לילדים שיש להם קושי בוויסות ויצירת גבולות פנימיים, ובמצבים אלו אף מקשה לעתים על הילד.

כיוון נוסף שכדאי לבחון הוא קושי שלך או שלכם, ההורים. במקרים מסוימים, ילדים מביאים לידי ביטוי בהתנהגותם דווקא קשיים או קונפליקטים לא מודעים המעסיקים את שני ההורים או אחד מהם. במצבים אלו, חלה רגיעה במצבו של הילד רק לאחר שההורה הופך מודע יותר לעולמו הפנימי. הדברים שכתבת על בנך אינם מצביעים על כיוון זה בהכרח, אך אני מעלה זאת כאפשרות מאחר ואת מתארת טיפולים רבים אשר לא הביאו לשינוי משמעותי.

ליטל

שלום טל.
הטמעת דרך חשיבה חיובית באופן יציב וממושך דורשת בדרך כלל יותר מ"טיפ" ולכן אני ממליצה לך להיעזר בספרי עזרה עצמית המסייעים בתחום, למשל "באושר ובאושר" של ד"ר טל בן שחר.
במקביל, כדאי לבחון האם הדכדוך מצריך עזרה מעמיקה יותר- במידה והדכדוך מלווה אותך כמעט מדי יום ולאורך תקופה ממושכת, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיאפשר שינוי מעמיק ומשמעותי יותר.

ליטל

שלום יעל.
התנהגותו של בנך אכן מטרידה ויש לטפל בה בהקדם האפשרי, כדי למנוע הידרדרות נוספת ונתק מהמערכת החינוכית.
אני מציעה לך לפנות בהקדם ליחידה לסמכות הורית או למטפל המתמחה בנושא של שיקום הסמכות ההורית ולקבל הדרכה כיצד לפעול. במקביל, כדאי להיעזר בצוות בית הספר כדי להדק את ההשגחה עליו באופן מיטיב ומועיל.
בכל מקרה, התערבות מוקדמת במצב יכולה להשפיע באופן משמעותי על התוצאה, ולכן אני מציעה לך לפנות להדרכה בהקדם האפשרי. תוכלי להיעזר במידע ובמקומות הטיפול הבאים:
http://www.newauthority.org.il/

https://www.schneider.org.il/?CategoryID=992&ArticleID=2987

ליטל

שלום לך.
קודם כל, אני שמחה לשמוע על השיפור שחל, ושמחה שאת מצליחה לזכור אותו למרות הרגשות העכשוויים הקשים.
פגיעות עצמיות למיניהן, לפחות כפי שאני מבינה אותן, הן סימפטום בעל רבדים רבים, שנוגע הן לקושי לשאת ולווסת רגשות (אותו נדמה לי שאת מתארת) והן לחוויות עמוקות ומוקדמות. מתוך כך, אנשים רבים שפונים לפגיעה עצמית מתקשים להיפרד ממנה גם כאשר חל שיפור משמעותי במצבם. במובן זה, עם כל הכאב הכרוך בכך, אני מציעה לא להיבהל יותר מדי ממה שקרה אלא להתמקד בהתמודדות העתידית, בין היתר במציאת טיפול המשך לאחר האשפוז בו תוכלי לדבר באופן גלוי יותר על הפגיעה העצמית.
בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שהיום שלפני חופשה מאשפוז עשוי להיות טעון ו"מועד לפורענות" מאש רויום חופש כזה קוטע את רצף הטיפול והליווי, וזה לא פשוט.

אולי קשה להרגיש כך עכשיו, אבל יש לי אמון רב באפשרות לשנות ולהיפרד מהפגיעה העצמית, לאט לאט.

ליטל

שלום אסי.
הסדרי התשלום בין המטפל למטופל נקבעים בדרך כלל בתחילת הטיפול וברגע שמקובלים על שני הצדדים, הם לגיטימיים. פסיכולוגים שונים עובדים עם הסדרים שונים לגבי ביטולים, כאשר אחד ההסדרים הוא אכן הסדר בו המטופל משלם על השעה בין אם התקיימה ובין אם לא, מאחר והמטפל שומר אותה עבורו. עם זאת, מטפלים שעובדים בהסדר זה יכללו בו כמעט תמיד מספר מסוים של ביטולים עליהם המטופל לא מחויב לשלם, כך שנשאר "מרווח נשימה" לביטולים.

מעבר לכך, הסדרי תשלום אכן נוטים להיות לא פעם נושא רגיש בטיפול ולכן אני מציעה לך לבדוק מול המטפלת לא רק את ההיבט ה"חוזי" ביניכם אלא גם את משמעותו הרגשית.

ליטל