פורום טיפול נפשי

שלום לך.
כפי שאת כותבת, אכן עולה מתיאורך כי הקשר הגיע לנקודת קצה.חתונה היא אקט משמעותי ומחייב לא רק במובן הפורמלי אלא גם ברמה הרגשית ולכן, אולי, המשבר הנוכחי הוא הדרך שלכם לסמן את הצומת בה אתם נמצאים ובה אתם צריכים לבחור בין הסכמה שבשתיקה לפיה ההתנהלות העכשווית מקובלת עליכם, פרידה או עריכת שינוי משמעותי בדפוסי הקשר וההתנהלות הזוגיים.
מאחר ואת מתארת עבודה מתמשכת ומאבק על הקשר שלא הביאו עד כה לשינוי משמעותי, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לטיפול זוגי ובו לבדוק יותר לעומק מה אתם רוצים ויכולים. במידה ובן זוגך מסרב לטיפול זוגי, מציעה שתפני בעצמך לטיפול כדי להבין טוב יותר מה קורה לך, למה ומה נכון עבורך.
בכל מקרה, אני מציעה להקשיב ולקחת ברצינות את הדאגה והקושי שלך ושלכם, ולא לאפשר לדברים להמשיך כמו שהם.

ליטל

שלום כרמלית,
מציעה שתפני למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 או תעזרי באינדקס אנשי המקצוע של האתר

ליטל

שלום לך.
האישיות מתעצבת על בסיס מגוון רחב מאוד של נטיות מולדות ונסיבות סביבתיות ולכן, בדרך כלל, לגורם נקודתי אין השפעה כל כל כוללני על האישיות.

ליטל

שלום לך.
ראשית, אם הדברים עוררו בך עניין, אני מציעה לבדוק אותם יותר לעומק בתוך הטיפול שלך כדי לאפשר מענה אישי ומותאם יותר, ולא התייחסות כללית.
מעבר לכך, לשאלתך הראשונה- התכוונתי בדבריי שהרגשתי בדברים שכתבת שאת חוששת לאכזב את המטפלת ומגבילה את דברייך בשל כך, וחבל. הרגשתי- ואולי לא צדקתי- שאת חוששת שלמטפלת יש פנטזיה "לתקן אותך" בעוד שבפועל, אני מאמינה שלמרבית המטפלים יש הבנה של מורכבות הדינמיקות העומדות בבסיס המצב דיכאוני. הכוונה אינה שתמשיכי תמיד לסבול, אלא שהנפש היא מורכבת ודינמית, ולא תמיד עושה מעבר נקי בין "חולי" ל"החלמה".
לשאלתך השניה, אני חושבת שהשגת שינוי נפשי חיובי היא תמיד לא רק נחשקת אלא גם מעוררת חששות מאחר והנטייה האנושית היא להיצמד למוכר, שמקפל בתוכו את סגנון החשיבה והיחסים המוכרים. במובן זה אני חושבת שלפעמים הפרידה ממצבי קושי היא מורכבת, כאשר יש חלקים בנפש שדוחפים לשינוי וחלקים אחרים שדוחפים לשימור. בכל מקרה, כאמור, אם משהו בדברים אלו נוגע בך אני חושבת שכדאי לבדוק אותו באופן אישי יותר, ולא להישאר רק ברמה התיאורטית שמתאפשרת בפורום.

ליטל

שלום שמוליק. השאלה שאתה שואל שנויה במחלוקת, וקשורה בין היתר לאופן בו אתה מגדיר "הפקת תועלת"- האם כוונתך לפתרונם של סימפטומים? לשיפור התחושה הכללית? להשגת שינוי נפשי והתנהגותי? באופן אישי אני מאמינה כי פסיכותרפיה פסיכואנליטית הנערכת באופן מקצועי ועמוק יכולה להביא תועלת מסוימת כמעט לכל אדם, אך היא לא בהכרח הטיפול היעיל ביותר במצבים מסוימים, בהם שיטות אחרות יכולות להועיל יותר. בכל מקרה, אני חושבת שבמידה ושאלתך מתעוררת בתוך טיפול כדאי לנסות לבדוק אותה לעומק עם המטפל/ת ולבחון יחד הן את התהייה והן את הצרכים שלך כמטופל, והאם סוג הטיפול בו אתה נמצא אכן עונה עליהם. ליטל ליטל

שלום לך.
כפי שכתבתי לך, חוויה של תלות היא בעיני חוויה סובייקטיבית ולא אוסף של קריטריונים פורמלים ובמובן זה, אני חושבת שהדגש לא צריך להיות על ניתוח לוגי של רכיבי התלות אלא על התבוננות בחוויה הרגשית שלך ו/או שלכן.
למשל, מתוך דברייך אני תוהה מדוע הנושא מעסיק אותך כל כך? מדוע את עסוקה כ"כ בחווית התלות של חברתך, מדוע את מפחדת כל כך מהתעוררותה של תלות, ומתקשה לדמיין שתוכלו לצלוח אותה אם תתעורר? במילים אחרות, נדמה לי שהכיוון צריך להיות ניסיון להבין מה קורה לך שכ"כ מאיים עלייך בקשר עם חברתך מאחר ונשמע שיש פער בין החוויה הטובה והמאוזנת בפועל לבין עוצמת החשש שלך .

ליטל

שלום לך.
נשמע שעשית דרך משמעותית ולא פשוטה, ואני יכולה לדמיין כמה היית רוצה כבר להיות "אחרי הכל", ומתוך כך, אולי, כמה קשה להרגיש שלפסיכולוגית יש סבלנות ומקום לכך שההחלמה אינה "מושלמת".
לשאלתך, דיכאון הוא סימפטום של היבטים רגשיים שונים ובמובן זה, גם כאשר הסימפטום הדיכאוני נעלם, לא פעם נותרים ביטויים לקושי הרגשי שאצלך, אולי, באים לידי ביטוי בחוסר שקט וחוסר אנרגיות. כמו כן, הקשיים שאת חווה עשויים להצביע על היבטים נוספים כסיום הטיפול טרם זמנו וקושי להיפרד לגמרי מהמצב הדיכאוני המכאיב אך המוכר. במילים אחרות, אני לא חושבת שהקשיים מהם את סובלת כרגע לא צריכים להיות מקור לאכזבה או אשמה,אלא חומר להתבוננות וחשיבה משותפת. טבעי שהסתרת חלק מתחושתייך בטיפול מעיקה עלייך, ואני מאמינה שבאמת חבל לא להביא לטיפול את הדברים כמו שהם, באופן שיאפשר לך לעבד אותם וכך, אולי, גם לזוז מהם.

ליטל

שלום לשם.
קודם כל, אני חושבת שמה שחווית הוא הטרדה המלווה באיום ולכן, גם אם לא התבצעה פגיעה מינית "קלאסית", אכן חווית חוויה לא פשוטה של איום ושל חדירה כפויה לגבולותייך. חוויות מסוג זה, גם אם על פניו אינן "משהו רציני"מפגישות עם תחושות של חולשה, בושה, פגיעות וחוסר אונים ובמובן זה הן חוויות מטלטלות ולכן הנפש שלך מגיבה כך.
מעבר לכך, יתכן והחוויה נוגעת באזורים נפשיים נוספים- אולי חוויות מוקדמות יותר של פגיעות וחוסר אונים- ובמקרה זה יתכן וזו הסיבה לכך שאת מתקשה להתאושש ולהירגע.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי כשלב ראשון לנסות להיעזר באנשים סביבך וגם בשיחה טלפונית עם קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית (1202). יתכן והתמיכה וההכרה ברגשות שתקבלי יביאו להקלה המצופה. לצד זאת, אם הרגשתך לא תשתפר בשבוע הקרוב אני מציעה לפנות לטיפול בכל זאת, כדי לעבד את האירוע ולהבין יותר לעומק מה קורה לא רק במציאות האובייקטיבית, אלא גם בנפשך.

ליטל

שלום אלי.
הצורך בשיתוף בחוויות עשוי לנבוע ממניעים שונים, אך אני משערת שבמרבית במקרים עומדים בבסיסו הצורך בעיבוד והצורך בתיקוף: השיחה והשיתוף בחוויה מאפשרים לספר שוב את הסיפור ולשמוע תגובות וכך לארגן ולעבד טוב יותר את החוויה (לכן, אגב, אנשים מרגישים צורך לספר שוב ושוב על אירועים "חזקים" ומטלטלים). במקביל, התוקף שהשומע נותן למספר (תמיכה רגשית, הכרה בכך שהמספר הבין נכון, הכרה ברגשות שנלוו לאירוע עליו מספרים וכד') הוא בעל ערך לביסוס תחושת הביטחון והאמון בעצמי.

ליטל

שלום אביב.
נהלי הגבייה של כל פסיכולוג נתונים להחלטתו הפרטית. אם אתה חש שנעשה לך עוול אתה יכול לפנות לועדת האתיקה של הפסיכולוגים אם כי אני לא בטוחה שהדבר אכן יחשב לעבירה אתית.
בניה אישית יותר, אני יכולה להבין מה גרם לעלבון שלך, ואת תחושת הניצול וחוסר ההגינות, אך מציעה להעלות את הנושא בפני הפסיכולוג ולראות כיצד יגיב והאם תוכלו גם להגיע להסדר וגם להגיע להבנה ובדיקה מעמיקים יותר של התחושות שהתעוררו בך. זה אולי לא מרגיש כך כרגע, אבל לפעמים "התנגשויות" וקונפליקטים בטיפול יכולים להפוך דווקא למקור להתבוננות מעמיקה ולקידום התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום לך. כפי שאת עצמך מתארת, המונח "קשר תלותי" אינו מונח אובייקטיבי- חווית ה"יותר מדי תלותי" היא חוויה סובייקטיבית וכל עוד הקשר ומידת האינטנסיביות מתאימים לשני הצדדים, אני לא רוא סיבה לדאגה או ל"פעולות מנע".נשמע שכרגע שתיכן זקוקות לקרבה ונהנות ממנה, ולא עלה בדברייך רמז לתחושה של מועקה או כפייה שבדרך כלל מאפיינת קשרים תלותיים. במובן זה, אני חושבת שכדאי ליהנות ממה שהקשר מציע לך ולכן כרגע, מתוך הנחה שבמידה והצרכים של אחת מכן ישתנו ותתעורר תחושה של תלותיות יתר תוכלו לדבר על כך בפתיחות ולהגמיש את היחסים. במקביל, במידה ויש ביניכן קרבה ופתיחות, את יכולה לשתף את חברתך בתהיות שמתעוררות בך ולבדוק איתה האם ואיך היא מרגישה בנושא. בכל מקרה, אני חושבת שלא כדאי לנסות להפעיל מנגנוני שליטה ומניעה אלא לתת לקשר להתנהל ולסמוך על עצמך ועל הקשר ביניכן שיוכלו להתמודד עם שינויים ותנודות. ליטל

שלום לך.
נאלצתי למחוק את דברייך מאחר ופרסום דברים אלו עשוי להיחשב להוצאת דיבה ואין באפשרותי לפרסם אותם.
אם נפגעת על ידי איש מקצוע אני מציעה לפנות, קודם כל, לטיפול נפשי שיסייע לך להתמודד עם השלכות הפגיעה ובתוך הטיפול, באופן מבוקר, לחשוב יחד כיצד להגיש תלונה.כצעד ראשון, תוכלי לפנות למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לקבלת הכוונה ראשונית- 1202.

ליטל

שלום דניאל.
נדמה לי שאתה נוגע בדבריך בשתי סוגיות. אחת נוגעת למידת הקבלה של החברה ופתיחותן של בנות זוג פוטנציאליות לקשר עם טרנס, והשניה נוגעת להתמודדות שלך עם היבט זה, והמידה בה אתה נותן לו לחלחל ולערער את ביטחונך.
למרבה הצער, את מידת הפתיחות של בת זוג פוטנציאלית קשה לצפות מראש ובמובן זה אני חוששת שאין דרך להגן על עצמך מפני אכזבות ושברונות לב (אגב, כפי שלא ניתן להגן על אף אחד הנמצא בשלב של חיפוש קשר זוגי). לצד זאת, אם אתה מרגיש שאתה חסר ביטחון או חושש מדחייה באופן שמגביל אותך בתחום הזוגי, כדאי לפנות לטיפול פסיכותרפויטי שיסייע בעיבוד ההיבטים המפריעים לך ליצירת קשר. במקביל, במידה ואינך מעורה בקהילה הלהט"בית והקווירית כדאי אולי לבדוק דרכים להשתלבות בה, מאחר והיא יכולה להוות הן מקום מפגש לאנשים פתוחים יותר לשונות מגדרית והן מקור תמיכה וייעוץ.

במילים אחרות, אני חושבת שחשוב להפריד בין הקושי הייחודי שאת מתמודד איתו כטרנס לבין המפגש של קושי זה עם היבטים רגשיים שלך עצמך (שבוודאי נוגעים לא רק להיותך טרנס אלא גם להיבטים אחרים בחייך, יחסיך ואישיותך), ולפנות לייעוץ מקצועי במידה ואתה מרגיש שלא רק הקושי ה"אובייקטיבי" מגביל אותך, אלא גם היבטים רגשיים אישיים.

ליטל

שלום שחר.
בעיית ההיגוי שאת מתארת עשויה להיות מושפעת מלחץ והתרגשות, אך אם הנושא מפריע לך כדאי לפנות לפגישת אבחון אצל קלינאית תקשורת ולברר באופן מקצועי יותר האם מדובר בלקות דיבור או בתוצאה של לחץ. בהתאם להתרשמותה, קלינאית התקשורת תוכל גם להפנות אותך לטיפול המתאים.

ליטל