פורום טיפול נפשי

תודה על התמיכה הנאמנה את מקסימה

קודם כל תודה על תמיכתך שעזרת לי בפורום חשוב לי לכתוב לך שהתחזקתי ואני מרגישה הרבה יותר טוב חזרתי לעצמי בגדול התגברתי ובאמת מכל הלב תודה על התמיכה

מאחלת לך שבת מקסימה ושוב ממש תודה על התמיכה כאן בפורום

בוקר טוב,

אני מטופל מזה כשנה וחצי אצל מטפל בשיטה הפסיכודינמית.
לאחרונה נוצר מצב שבו המטפל נענה לבקשה שלי במהלך הפגישה והיה מגע קצר בנינו.
המגע לא היה מיני כלל, אלא מגע עוטף בהסכמה הדדית של שני הצדדים ומטרתו הייתה רק למלא צורך שלי.
לאחר מכן יצא לנו לשוחח על המקרה ונאמר לי על ידי המטפל כי כנראה מדובר על צורך ילדות מימים מוקדמים שלא קיבל מענה על ידי הסביבה ההורית וככל הנראה שמדובר בבור שלעולם לא יתמלא, כמובן שהמטפל אמר שלעולם יותר לא יסכים לענות על הצורך הזה בשנית.
הכאב ותחושות האכזבה לאחר הפגישה הותירו אותי חסר כוח ומוטיבציה לפגוש ולראות אותו.
המילים שלו חדרו אליי בעוצמה כזו שגם במהלך הפגישה נותרתי חסר מילים, חסר קול ולא יכולתי לדבר בכלל, פשוט ישבתי מולו ושתקתי ברוב הזמן.
הרגשתי שהוא כן רוצה להיות איתי ומצד שני ענה לי בצורה מכאיבה כשאמר שלעולם לא אצליח למלא את הבור הזה, הוא תיאר את זה כמו בור ללא תחתית.
איך ניתן להתקדם ממצב כזה, מה עליי לעשות? להמשיך בטיפול?

אשמח לשמוע את דעתך.

הי אני מפחד להשמע קצת משוגע אבל יש דבר שמטריד אותי
עד לפני שנתיים הייתי בחור מופנם ואז עשנתי גראס ובנוסף עבדתי בבנק עם הרבה לקוחות זה היה אחרי הצבא שם הייתי צריך לשנות את הרגלי ולישון עם אנשים שאני לא מכיר, ומן הסתם מופנם כמוני עם בעיות תקשורת סובל מזה
ובכן הייתי מעשן קבוע אבל משום מה פעם אחת עשנתי והרגשתי כאילו אני בתוך חלום
הפסקתי לעשן וההרגשה הזאת חזרה אחרי שבועיים הרגשתי כאילו אני הולך למות
ועד היום אני מרגיש קצת בתוך חלום,מבדיקה באינטרנט הבנתי שאני סובל מדה ריאליזציה
אבל לא כאן הבעיה, הבעיה היא שכשאני לבד אני מרגיש נוכחות כלשהי ולא נוכחות כמו של רוח רפאים אלא כאילו נוכחות של עצמי, שאני יכול לנהל דיאולוגים עם עצמי, זו כזאת נוכחות של אני מסתכל על עצמי
וזה מתסכל ומפחיד כזה
אני לא יודע להסביר בהרבה מילים אבל זאת בעיקר התחושה
זה מעיד על סכיזורפניה? על מחלת נפש כלשהי? ויש לזה טיפול?

חוץ שמידי פעם לא כל הזמן אני ממשיכה להסתכל בתמונות אני מרגישה הרבה יותר טוב אבל אשמח להסחת דעת קטנה פיתרון קטן
ממש תודה וערב מקסים ליטל

היי ליטל יקרה

המשבר קצת עבר לי אבל אשמח מאד עם תוכלי לתת לי טיפ אחד כדי להסיח את הדעת מהחייל שנהרג שסיפרתי לך. לפעמים כבר לא כל כך אבל לפעמים אני חוזרת לראות תמונות שלו ושלי ואני רוצה להסיח את הדעת שאפנה למקומות שמחים ולא מדכאים. אני מתפקדת הכל בסדר ומרגישה יותר טוב אבל מידי פעם אני מסתכלת בתמונות של החבר הטוב שנהרג ואני רוצה לחזור לחיים שמחים אשמח מאוד למענה ממש תודה ליטל אני יודעת שכתבתי לך פעמיים אבל ממש פעם אחרונה אשמח לטיפ אפילו אחד כדי להסיח את דעתי מהנושא הכואב כל כך
תודה רבה ליטל

לא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי , המטפלת מפעילה את "קסמיה" מכילה, מקשיבה, דואגת, מעין דמות הורית עוטפת.. כאילו מנסה להכניע אותי או את התנגדות שלי לטיפול.
והנה זה בא, פרץ הרגשות של כל הצרכים שלי שלא מולאו בילדות. אני בבית וחושב עלייה, מתגעגע אלייה, מפנטז עלייה, רוצה שהיא תעטוף אותי בחיבוק וליטוף כמו תינוק. רוצה להיות נוכח ליידה כאילו היא איזו קרן שמש חמימה שמפשירה אותי מכל הקיפאון שהייתי בו שנים.
זה פחיד אותי.
אני מתקשה להתמודד עם אכזבה, או תסכול .
ביום שאני ירגיש ממנה שהיא לא מבינה אותי או שאני ירגיש שאין לה כוח אליי זה ישבור אותי לחתיכות . אני לא יכול לשאת את ההרגשה הזו אם היא תגיע. כנ"ל לזלזול או חוסר כבוד מצידה. אני יכעס על עצמי שנתתי בה אמון. זה ירגיש לי כמו סוף העולם.
אני מפחד שזה יחליש אותי ואני יאלץ לעזוב את הטיפול כי אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם ההרגשה שכזאת.
אנו מנסה לזכור שהכוונות שלה טובות
והיא מנסה לעזור לי, אבל אני מרגיש שאני נקשר אליה וזה מכאיב...
.

היי,
אני יוצאת עם בחור מקסים וטוב לנו מאוד יחד,
מפריע לי שיש לו רגישות רבה למזג אוויר, ריחות, חוסר ארגון וכדו, לדוגמא הוא חייב לדעת מראש לאן נוסעים ועם מי, לאיפה ומתי חוזרים, מפריע לו מאוד לשבת על מקום מעט מלוכלך, אומר על הרבה דברים שזה מעצבן אותו למשל ריח של מאכל על הידיים, ריח של סבון, רעש של אנשים, מריחה של זמן, אוכל מתובל או חריף, אומר שמזג אוויר לא טוב זו התחלה של יום דפוק ועכשיו צריך לשנות אותו, מפריע לו רוח או שמש או מזגן קר מידי, מספר לי שלפעמים הוא מעצבן אנשים...
זה מעצבן ומתסכל אותי.
השאלות שלי:
- ממה זה נובע? האם אובססיה/ מרובעות/ נוקשות/ קצת אספרגר או הפרעת תקשורת אחרת?
- האם זה נתון לשינוי? אם כן במה זה תלוי ואיך משנים דבר כזה?
- איפה עוד זה יכול לבוא לי לידי ביטוי בחיים?
תודה

הי . מזה כשנתיים אני בטיפול פסיכולוגי בהתאם למצב הרוח . הרבה ירידות ומעט עליות . אני מאוד אוהבת את המטפלת והיא תמיד שם בשבילי אבל יחד עם זאת אני מרגישה שכל פעם שאני מתאוששת ומגיעה עם מצב רוח טוב היא מנסה לסיים את הטיפול - כאילו היא לא רואה צורך שאני אגיע יותר ואז אני מרגישה רע עם עצמי. אני אפילו קצת נעלבת . ברור לי שהכוונות שלה הן טובות אבל שאני שואלת את דעתה בכל פעם שאנחנו מחדשים את הפגישות היא לא חווה דיעה . מה עושים ? כי לפעמים זה מרגיש כאילו היא מרגישה שבזבזתי לה את הזמן שאני כבר לא מעניינת .

היי

רציתי לדעת איזה טיפול פסיכולוגי חוץ מcbt טיפול בדיכאון ללא תרופות יש?

הצעת לי לקרוא על פסיכולוגיה חיובית זה מאוד עוזר לי
תודה

אומנם אני לא בטיפול אבל מאוד אשמח לטיפ קטן ואחרון למצוא פיתרון אני ממש מודה לך ליטל יקרה

היי ליטל זאת שוב פעם אני. הכרתי חייל צה"ל שנחשב כחלל צה"ל שגדלתי איתו הוא נהרג באחת המלחמות וכל יום הזיכרון אני מקדישה לזכרו אני לא מפסיקה להסתכל בתמונות שלו,אני מתגעגעת אליו,שוב אני לא בטיפול פסיכולוגי אבל זה עד היום מאז יום הזכרון אני גדלתי איתו והייתי קשורה אליו מה ניתן לעשות כדי לצאת מהמחשבה הכואבת? זה מכניס אותי לעצב נוראי אני ממש מתגעגעת אליו ולא מפסיקה שוב להסתכל בתמונות שלו ולהיזכר איזה תקופות טובות היו לנו בילדות בנערות אשמח לפיתרון זו שאלה אחרונה ומאוד חשובה לי.

תעשי בשבילי מצווה ממש תודה ליטל יקרה

ערב טוב,
כשנתיים שאני מתמודד עם ניסיונות כושלים למצוא מטפל/ת שאני ארגיש איתם בנוח ובטוח. אך אחרי מס' חודשים אני מרגיש שזה לא זה ואין טעם לטיפול . מדגיש שכשהייתי נער הייתי בטיפול אצל מטפלת במשך שנה והיה קשר טוב והרגשתי איתה נוח לדבר. היום אני בן 32 , וכל השנתיים האלה הבנתי שלא פשוט למצוא מטפל/ת שתתחבר אליו , כמו בזוגיות... אני כבר מיואש ולא יודע מה לעשות . עברתי כבר 5 מטפלות.
אולי כדאי שאעבור למטפל זכר?
חשבתי גם על טיפול קבוצתי...
מאבד תקווה...

אפשר להגיד שנולדתי מופנם וזה פגע בי אם כל ההשפעות והקושי לדבר מגיל קטן ..קשה לי חברתית ולא מסתדר העבודה אני בן 28 כמעט ללא כל הכנסה כספית..לא מצליח לעבוד ..אחרי שעתיים בעבודה נהיה לי חוסר ריכוז מטורף שכאילו המחשב ננעל ..אני גם בנאדם שהולך ברחוב חושב מסתכלים עליי..תמיד הולך ישר לא רואה מה קורה סביבי כאילו קפוא כזה..לא יוצר קשר עיין ..חושב שמסתכלים עליי מהמכוניות מכל מקום ..ומגיל קטן עד היום כל יום ביומו אני תמיד בדכאונות חזקים זה עד היום לא עבר שנים על גבי שנים ..באלי כבר להתאשפז אין לי מושג מה אני צריך לעשות מי אני מה אני ..איך אתמודד ? כל החיים עדיין אשאר ככה ולא אעבוד ?? אז מה יקרה תכף שלא אגור אם אמא ? אהיה ברחוב ? מרגיש שחייבקצבת נכות מעבר לכל מה שיש לי בלי קשר אני כל הזמן סובל אני כל יום קם בבוקר ומרגיש אבוד כל הזמן !! בבקשה מה אוכל לעשות אם כל המצב הזה ?