פורום פסיכולוגיה

שלום לך, ראשית צר לי לשמוע על חוויות החיים הלא פשוטות. כפי שאתה מתאר, לעיתים נזכרים בטראומה מסוג זה שנים רבות לאחר שהתרחשה וגם אז, לא תמיד בטוחים במה שקרה. אתה צודק בהחלט שכדאי לעשות את תהליך ההיזכרות, החשיבה והעיבוד של מה שהיה והאופן שבו חייך הושפעו מכך בתוך מסגרת טיפולית שיכולה להעניק תמיכה וביטחון. בפסיכותרפיה (טיפול הניתן ע"י פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני), מנהלים שיחות לפחות פעם בשבוע לאורך זמן, והטיפול מאפשר נגיעה ולעיתים חשיפה של תכנים כואבים לצד איש מקצוע שמסייע בעיבוד התחושות שמתעוררות. לא אוכל להמליץ באופן ספציפי על מטפלים בבאר שבע, אך לפניך מספר אפשרויות: 1. תוכל לפנות לייעוץ, הכוונה ואף לטיפול דרך מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות פגיעה מינית. תוכל למצוא את הפרטים באתר: http://www.1202.org.il/ תחת מרכזי סיוע יש קישור למסל"ן, מרכז הסיוע בנגב. כמו כן, יש קו חירום טלפוני לגברים נפגעים-שמספרו 1203- שניתן לפנות אליו למקרה שאתה חש צורך לשוחח עם מישהו בעת מצוקה. 2. תוכל לפנות לטיפול מסובסד דרך המרפאה לבריאות הנפש הקרובה לביתך או דרך קופת החולים. 3. תוכל לפנות לטיפול באופן פרטי ולהגיע לאיש הטיפול דרך המלצות, או דרך חיפוש מטפלים באתר. בכל דרך שתבחר, מומלץ מאוד לעשות את הצעד ולפנות לטיפול. שיהיה בהצלחה, סיון

שלום מיקה,

אני מבינה את רצונך להעניק מתנה כלשהי למטפלת, אך חשוב לציין שבשונה מקשרים אחרים, בטיפול אין צורך לתת מתנה לחג. מטרת הטיפול היא להעמיק את ההבנה של עולמך הפנימי, בכך המטפל עובד והוא גם מקבל תשלום על עבודתו. לכן, הדבר שראוי להקדיש לו חשיבה הוא מדוע עולה הרצון להביא למטפלת מתנה (האם מתוך ניסיון להתחבב עליה? האם כרצון להביע הכרת תודה? ואם כן, על מה?האם זהו רצון לראות אם היא תבין את כוונתך? האם אתן יוצאות לחופש בפסח ויש רצון שהיא תחשוב עליך במהלך החופשה? ויש עוד אפשרויות רבות..). כמו כן, ההתלבטות משקפת היבטים מסוימים של היחסים עם המטפלת (האם יהיה לה מה לעשות אם הדברים שאביא לה? האם עלי להתאים עצמי אליה, אך במחיר של זיוף? ועוד). בכל אופן, הדבר נתון לתחושתך ולשיקול דעתך. את יכולה להביא את המתנה, אך ניתן גם לא להביא את המתנה הקונקרטית, אלא לספר למטפלת על מחשבותיך בעניין. בכל מקרה, בין אם תביאי את המתנה או לא, ממליצה שתשוחחו על המחשבות שלך, על הרצון שלך להביא משחק ילדים ומדוע דווקא את זה, על החשש שלך מפני להביא משהו שלא ידבר אליה וכו'. כך תוכלי להשתמש בטיפול למטרה שעבורה הוא נמצא, לגלות ולהבין היבטים נוספים של עולמך הפנימי.

חג שמח,
סיון

שלום סיון, כיום ישנו מגוון רחב של סוגים שונים של טיפולים ולא תמיד ברור לכולם מה ההבדלים בין הטיפולים השונים. על כן, שאלתך מובנת וחשובה. המושג של אנרגיות או טיפול באנרגיות מגיע מעולם הטיפול האלטרנטיבי (כגון רייקי, רפלקסולוגיה וטיפולים אחרים). כדי להבין מה הכוונה באנרגיות חיוביות תצטרכי לשאול מישהו שעוסק בתחום זה. זהו אינו טיפול פסיכולוגי. יש סוגים שונים של טיפול פסיכולוגי (למשל טיפול דינאמי או טיפול התנהגותי), ולטיפול הפסיכולוגי מספר מאפיינים: טיפול בשיחה (ללא מגע), הכולל קשר של אמון בין המטפל והמטופל. בטיפול משוחחים על הנושאים שמטרידים את המטופל ודרך השיחה מסייעים למטופל להבין את עצמו טוב יותר, להתמודד עם מה שמטריד אותו ותהליך זה מביא בהדרגה לשיפור באיכות חייו. מאחורי הטיפול הפסיכולוגי עומד גוף ידע תאורטי ומחקרי והפסיכולוגיה נחשבת כמדע הנחקר בעולם האקדמיה. מאפיין נוסף שחשוב לדעת לגבי טיפול פסיכולוגי (ובשונה מטיפולים אלטרנטיביים שונים), הוא שהטיפול נעשה על ידי פסיכולוג שהשכלתו כוללת לפחות תואר שני במקצוע והוא מחויב לכללי האתיקה של הפסיכולוגים. לכל טיפול שתבחרי ללכת, לפי נטיות לבך ובהתאם למה שאת מתחברת אליו, חשוב לוודא שמולך נמצא איש מקצוע שהוכשר לעסוק בטיפול אותו הוא מבצע. חג שמח, סיון

שלום יוכי,

כפי שאת מתארת, יחסים עם הילדים לאחר גירושין עלולים להיות מתוחים ומלאי קונפליקטים, במיוחד כאשר הילדים מזוהים עם צד אחד מההורים או כאשר היחסים בין ההורים קשים והסכסוך ביניהם מחלחל אל הילדים. זהו מצב מורכב, הדורש בנייה של הקשר עם הילדים והבנה שלהם מחד, ומאידך, שמירה על גבולות בבית ולעמוד על כך שכאשר הם אצלך בבית הם יעמדו בכללים וידברו אליך בכבוד. הדבר מורכב ולא פשוט, ודורש התייחסות גם לגיל, לצרכים ולאישיות של כל אחד מהילדים. לאחר גירושין חשוב שלילדים יוכל להיות קשר עם כל אחד מההורים, ולכן טובת הילדים היא לעזור להם להיות איתך בקשר טוב יותר. לצורך כך, פעמים רבות נדרשת תקשורת גם מול הגרוש וניסיון להפחית את הקונפליקט ביניכם ולגייס אותו לטובת העניין. כיוון שמקרים אלו מורכבים ומסבים מצוקה וכאב, הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, שם ניתן יהיה ללוות אותך בחשיבה לגבי איך ניתן להתמודד עם המצב הסבוך.

בהצלחה,
סיון

שלום ליאורה,

אני מבינה את החשש הקיים, אך הייתי גם מתייחסת אליו בקונטקס רחב הקשור בכלל לחשש מכניסה לקשר זוגי מחייב. בתהליך שכזה, אנו תמיד לוקחים סיכון שנחשף לצדדים נוספים של בן הזוג שפחות נאהב, או שלאורך זמן פתאום נגלה שהזוגיות אינה מתאימה לנו. הדבר עשוי לקרות עם כל אחד, ולא רק עם מישהו שמטופל תרופתית בחרדות או דיכאון. פעמים רבות, הדרך להתמודד עם החששות היא לנסות ולתת צ'אנס, ולראות מה קורה. בתחילת קשר פעמים רבות אין לנו וודאות לגבי מה יהיה בהמשך, ואין לנו אלא לשאת את אי הידיעה לגבי העתיד.לגבי הטיפול התרופתי, אנשים רבים מטופלים בתרופות נגד דיכאון. התרופות אינן משנות את האישיות, אלא מסייעות לאדם לייצב את מצב רוחו. אנשים רבים מפסיקים טיפול תרופתי, ויכולים לחזור אליו לפי הצורך (בדומה לתרופות אחרות שאדם לוקח כשהוא צריך, או מפסיק כשמצבו משתפר). איני יודעת עד כמה בן זוגך סובל מדיכאונות ומה עוצמתם, אך שוב, אלו דברים שלא תמיד יש דרך לדעת אותם מראש. ייתכן והוא יעבור משבר, ויטפל בעצמו ויחזור לאחריו לשגרה. באופן דומה, משברים ותקופות קשות יכולות לקרות לכל אחד. לכן המלצתי אליך היא לבחון את הקשר לפי מה שקורה בו כעת ולפי תחושותיך בתוך מערכת היחסים. במידה ותבחרי להמשיך, דעי שמשברים שונים עשויים להתרחש, ותמיד תוכלו לפנות לאנשי מקצוע על מנת לקבל עזרה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

נדודי שינה והפרעות שונות בשינה (במידה והדבר לא נובע ממצב רפואי כלשהו), קשורים ומבטאים מצב נפשי מסוים. למשל, הדבר עשוי להיות סימפטום של דיכאון, פוסט טראומה, מצב מאני ועוד. על מנת לטפל, יש צורך להבין קודם כל מה הסיטואציה שאיתה אתה מתמודד. במידה וקשיי השינה נובעים למשל מדיכאון, cbt יכול לעזור בטיפול בדיכאון. ממולץ לפנות לברור וייעוץ לגבי האבחנה ואז לאור זאת למצוא את הטיפול המתאים.

בהצלחה,
סיון

שלום יוסי,

לעיתים ליזום וליצור קשר עם מישהי שמחבבים זה בהחלט דבר שמעלה חששות ומעורר הימנעות. עם זאת, אם לא עושים צעד, אז עלולים לפספס הזדמנות. אם תצליח לאזור אומץ, אתה יכול לפנות אליה באופן ישיר ומכבד ולהציע לה לצאת או להפגש לקפה ולראות את תגובתה. אומנם יש אפשרות שהיא לא תשתף פעולה, אך לפחות תדע איפה אתה עומד. לגבי סדנאות, יש לעיתים טיפולים קבוצתיים שמתמקדים ביצירת קשרים רומנטיים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

מוות של הורה הינו אירוע מורכב וקשה להתמודדות, ונשמע שהילד שלומד בכיתתך מתמודד עם נושא כאוב ומציף ומגיב אליו באופן הזה. הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר, שכנראה גם מכירה את המשפחה, ואולי אף לפסיכולוגית בית הספר, על מנת לחשוב יחד כיצד אתם מתמודדים במערכת הבית ספרית עם האלימות שלו (אלימות אינה מקובלת, גם אם היא נובעת מקשיים רגשיים), ובנוסף כדאי לחשוב עם הגורמים המקצועיים האם להערכתכם הילד זקוק לעזרה נוספת בעיבוד האבל והאובדן (ניתן להבין שלאור האובדן הוא יהיה עסוק בשאלות על מוות, אך כדאי לוודא שיש לו מקום לעבד את רגשותיו ומחשבותיו). לאחר התייעצות זו תוכלו לפנות לאמו של הילד ולדון יחד איתה בילד ובצרכיו (האם מומלץ שיפנו לטיפול? האם בית הספר יכול לתת מענה רגשי כלשהו וכו').

בהצלחה,
סיון

שלום עדה,

ישנם ספרי עזרה עצמית רבים, להלן רשימה חלקית:

חרדה – להתגבר על הפרעת אימה- לורנה ויינסטוק, אלינור גילמן
חרדה ופאניקה- פרופ' יואל גולדברג
מלחץ להצלחה- לוסינדה באסט
פחד ואורחים לא קרואים אחרים- ד"ר הארייט לרנר
אושר אמיתי- ד"ר מרטין א. פ. סליגמן
מחשבות ורגשות- מתיו מקיי/דיוויס מרתה/פנינג פטריק

איני מכירה את הספרים באופן אישי ולכן לא אוכל להמליץ על אחד באופן ספציפי, אך את מוזמנת להתייעץ גם בחנויות הספרים. טוב להרחיב את הידע ולפנות לעזרה עצמית. עם זאת, במידה ואת חווה מצוקה, או דיכאון וחרדות חוזרים או מתמשכים, מומלץ גם לפנות לעזרה בטיפול פסיכולוגי.


בהצלחה,
סיון

שלום עדן, נשמע שאת מתמודדת עם מספר חוויות מורכבות בו זמנית ובאופן טבעי הדבר מציף רגשית ודורש כוחות. לגבי ההסבה להוראה, לעיתים אנשי המקצוע שאמורים להדריך ולהנחות אותנו אינם באים לקראתנו ולעיתים גם אין חיבור ברמה האישית והדבר בהחלט עשוי להפריע ללמידה, לתחושת הביטחון בתפקיד חדש ולביצועים. עם זאת, חשוב לציין שזו מורה מאמנת אחת, וגם אם ציונך ירדו כעת, זה לא אומר שלא תוכלי לשפר ולהשלים בהזדמנות הבאה, וזה לא אומר שלא תוכלי לסיים את ההסבה ולעבוד במקצוע בהצלחה. נסי לראות האם יש בכל זאת דברים שאת יכולה ללמוד מהתנסות זו, וחשבי קדימה על העתיד בתקווה שהתנסות זו לא תערער את הביטחון והרצון שלך להשלים את ההסבה. אם יש לך בלימודים אחראית על ההתנסויות, אולי תוכלי גם להתייעץ ולשתף אותה בנושא. בנוגע לאביך, ליווי של הורה שבריאותו מתדרדרת זה בהחלט אירוע מטלטל, מפחיד, מציף וכואב. מציעה להיתמך בבני המשפחה ובחברים ולנסות לגייס כוחות. במידה ותרגישי שאת זקוקה ליותר עזרה, תוכלי לפנות לטיפול לתמיכה בסיטואציה כואבת זו. שיהיה בהצלחה, סיון.

שלום רינת, חשוב לציין, כי באופן טבעי ואנושי, לכולנו יש רגעים בהם המצב רוח ירוד, אין חשק לעשות דברים ומופיע דכדוך קל. מצבים אלו הם חלק טבעי מחיינו ולרוב הם גם עוברים מעצמם ופשוט צריך לתת להם לחלוף. לכן, כדי לנסות להתעודד כדאי לזכור שאלו רגעים חולפים. בנוסף, ניתן לעסוק בפעילויות שאת אוהבת (פעילויות פנאי שונות). כמו כן, פעילות גופנית או יוגה/מדיטציה מסייעים רבות להתמודדות עם רגשות שליליים. בנוסף, מומלץ לפנות למקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולא להיות לבד. במידה ותחושי שרגעים אלו חוזרים על עצמם וגורמים למצוקה נפשית, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין יותר את תחושותיך. בהצלחה, סיון

שלום נטלי,

נשמע שאת מאוד קשובה לבנך ודואגת לו. מתוך דבריך, נשמע כי בנך זקוק לעזרה בכל הקשור ליכולת לשאת תסכול וגבולות (כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שהוא רוצה), וזקוק לעזרה למצוא דרכים מקובלות יותר לעבד את הרגשות השליליים שלו (כרגע כל רגש שלילי מתבטא אצלו באלימות, וצריך לעזור לו לבטא את התחושות שלו בעזרת מילים ובדרכים אחרות). סביר להניח כי הלידה של האחות החדשה תרמה גם היא לקושי, אך את מתארת גם התנהגות שהתחילה עוד בשנה שעברה. נשמע שאת מוטרדת ורוצה מאוד לסייע לו, וטוב שברצונך למצוא דרכים ללמד אותו ולתמוך בו. המקום שלכם כהורים הוא חשוב ביותר ויש לכם יכולת לשפר את המצב (וחשוב שיתוף הפעולה ביניכם בעניין זה). הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, מפני שבגילאים צעירים אלו (ולרוב גם בגילאים מאוחרים יותר) הטיפול בילד לבדו אינו מספיק. בהדרכת הורים תוכלו להבין יותר לעומק למה הוא זקוק כרגע, כיצד אתם יכולים להרחיב את היכולת שלו לשאת תסכול ואיך ביכולתכם ללמד אותו לא להגיב באלימות. בעזרת הדרכה אני מאמינה כי תוכלו לסייע לו לעבור את השלב הזה ולהמשיך להתפתח ולייצר אינטראקציות חיוביות יותר עם בני גילו.

בהצלחה,
סיון

שלום עידית,

כפי שאת מתארת, לעיתים גם כאשר מבחינה אובייקטיבית לא חסר לנו כלום בחיים, עדיין מבחינה סובייקטיבית יש תחושות קשות של ריקנות ודכדוך. כיוון שאת מתחילה בלהזכיר את העובדה שאינך עובדת כרגע, ייתכן וחיפוש אחר עבודה זהו צעד חשוב בדרך לשיפור הרגשתך. עבודה היא דבר חשוב לתחושת ערך ועניין, ולכן הייתי ממליצה לך לפעול בכיוון זה. כמו כן, ממולץ לנסות לקיים שגרה כלשהי, להיעזר במקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולעסוק בפעילויות שאת אוהבת. מעבר לכך, אם תחושי מצוקה לאורך זמן, הייתי ממליצה לך בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין מה עומד מאחורי התחושות הקשות. לאחר שמבינים טוב יותר את הסיבות למצוקה, ניתן גם להתמודד איתה באופן טוב יותר.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ניקי,

בעקרון מנגנון הגנה של הכחשה נועד כדי להגן על הנפש מפני תכנים, עובדות או רגשות כואבים, ומחירו הוא סירוב להודות במציאות. השימוש במנגנון מושפע ממבנה האישיות של האדם, אך יכול גם להיות מופעל במצבים שונים. על מנת שהתסריט יהיה אמין, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע לגבי כל הסיפור, הדמות והתנהגותה. יש משמעות למה היה לפני המעשה האובדני (עד כמה הדמות הייתה מודעת ומחוברת לסבל שלה?), מה היה הניסיון האובדני (האם מכוון במטרה למות? האם סוג של התנהגות מסוכנת כשכוונת המוות הייתה פחות מודעת?) ולאיזה התנהגויות של הכחשה את מתכוונת. מכיוון שנושאים אלו מורכבים, ממליצה לפנות להתייעצות שכוללת את כל התסריט.

שיהיה בהצלחה,
סיון