בטיפולנט | פורום טיפול נפשי

פורום פסיכולוגיה

ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?

צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.

**כמו כן, הפורום אינו מהווה מענה לשעת חירום. במצבים דחופים אנו ממליצים לפנות לער"ן
(טל' 1201 או צ'ט און-ליין אנונימי) או למיון פסיכיאטרי.

ליטל פלג פסיכולוגית קלינית -מנהלת הפורום

פסיכולוגית קלינית, מטפלת בוגרים ומתבגרים.
מציעה טיפול פסיכולוגי כאמצעי להשגת שינוי משמעותי הן בחוויה הפנימית והן במציאות החיים החיצונית.
מתמחה בטיפול במצבי דיכאון, הפרעות אכילה, חרדה, קשיים בין אישיים, סוגיות הנוגעות לנטייה המינית ופגיעה עצמית. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים. מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית

נושא חדש

בת 7.5 פוחדת מהמוות

נכתב ע"י רחל ב - 26/10/2019 21:39:04

תשובה: בת 7.5 פוחדת מהמוות

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 27/10/2019 15:11:38

שלום רחל,

בתך נמצאת כעת בגיל בו מתחיל להתגבש קונספט המוות, שהינו קונספט ״קשה לעיכול״ עבור ילדים. נהוג לחשוב שבערך עד גיל 10 מתגבשת הבנה של הרעיון, כמעט כמו אצל מבוגרים. בתך נפגשה עם מקרים ממשיים של אובדן בחייה ועל כן באופן טבעי תהיה עסוקה ותחווה חרדה מפני מוות, שכן הרעיון עוד לא מגובש דיו ומאיים עבורה (מה גם, שגם עבורנו המבוגרים הוא ממשיך להיות מאיים). גם אם הכירה כבר את הרעיון, אני לא חושבת שהיא באמת הצליחה להשלים עם רעיון המוות בזמנו, וייתכן שתגובתה ש״אין מה לדאוג״ היתה הגנתית, דווקא משום שהרעיון הבהיל אותה. תוכלי לקרוא עוד על התפתחות תפיסת המוות אצל ילדים כאן.

בכל מקרה, פחד ממוות שחוזר ומעסיק בצורה משמעותית יכול גם לסמן קושי אחר. לא כתבת באיזה אופן את מנסה לסייע לבתך, אבל אני ממליצה לך לתת מקום לפחדיה השונים ולעודד אותה לדבר על חששותיה ולאפשר לה לבטא את הרגש העולה. ייתכן שדברים אחרים מעסיקים אותה או שבאמת המוות הוא הגורם המרכזי, אך כך או כך, חשוב שהיא תוכל להרגיש חופשיה לבטא את הפחד ושלא תרגיש שהיא צריכה להרגיש אחרת, שכן זה טבעי לפחד וכולנו מפחדים ברמה זו או אחרת. המסר יכול להיות שזה בסדר לפחד וטוב שהיא מבטאת את זה, אבל שאת כאן בשבילה תמיד. פחד ממוות מתקשר לתימות הקשורות בפרידה, ולכן טבעי שהיא ״נצמדת״ אליך. אני חושבת שבשלב זה כדאי לקבל את השלב כטבעי ולנסות לתת מקום לחווייה שלה, מבלי להיבהל מכך שהיא עסוקה בנושא הזה, שכן אם היא תרגיש שגם את נבהלת, זה יכול להחמיר את החרדה. כמובן שבמידת הצורך אפשר לפנות למטפל/ת בילדים שיוכלו לנסות להבין יותר לעומק את מקורות החרדה ולעזור לך להבין כיצד להתמודד עם החשש שלה. בכל מקרה, נשמע שאת מאוד קשובה לבתך, וזה חיובי מאחר וככל הנראה היא זקוקה להקשבה זו ולתחושת ביטחון.

בהצלחה,

יעל

חרדות נוראיות מטיפול

נכתב ע"י גלי ב - 26/10/2019 18:34:37

תשובה: חרדות נוראיות מטיפול

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 27/10/2019 14:53:30

לורד שכתבה על אמא בדיכאון ואבא חולה

נכתב ע"י אני ב - 26/10/2019 17:34:51

תשובה: לורד שכתבה על אמא בדיכאון ואבא חולה

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 27/10/2019 14:46:55

פחד מקשר המשך

נכתב ע"י y ב - 26/10/2019 17:27:10

תודה יעל.
את צודקת במה שכתבת...
ובכוונה נתתי את הדוגמא הארוכה עם הבחור הספציפי. כי איתו כן חששתי להיכנס לקשר הוא נראה לי אחד שיפגע בי ושטותניק.
והקטע שדווקא כשעכשיו נוצר סוג של קשר ולא בניתי עליו כבן זוג. היה לי חוסר אמון טוטואלי אליו מה שנקרא תדמית שנתפסה צלי בראש מאז. כמובן שהחברים בכיתה גם הוספיו לתדמית שלו.
ועכשיו בעצם כל פעם הייתי פוגעת בו. כמו עצם העובדה שקמתי והלכתי לו במפגש. תביני גם אז הוא חווה דחיה ממני.זה בהחלט מעליב. הקטע שאני מרגישה רע רע אני הכי לא כזאת.בחיים שלי לא קמתי והלכתי למישהו. אני עד עכשיו מרגישה רע עם מה שעשיתי. אני לא יודעת מה קרה שם.. כמו שכתבתי הייתי חולה נראית רע ולא ראיתי בזה דייט כשהכוונות שלו היו אחרות הוא התלהב שההיא רוצה אותו..
יש לי בעיה עם מגע ועם הכוונות שלהם..

ובדיעבד כי נדבקתי אליו פה ושם אחרי מה שקרה הבנתי שכן היה רציני כי כך אמר.
אגב כשקמתי והלכתי אז התחיל סוף סוף לדברואז הבנתי שרציני..
אבל.. הוא כבר לא רואה אותי ממטר גם לא בתור ידידה וזה מה שמפריע לי. ואז זה חיזק את החוסר אמון כי איך בן אדם רוצה אותך ולא מתעניין בך? רק מגע יש לבנים בראש?
יש עוד בחורים כאלו הכל או כלום אני חושבת שזו בעיה שקשורה לקטע מיני וגופני.

בכל מקרה בסוף הוא ממש אושש את החוסר אמון... מידי פעם כשאני הייתי יוצרת קשר ( הוא בחיים לא ניסה) אז כל הזמן גרר אותי לשיחות כזוג נניח מתי את באה לביקור? החלטת לבוא לבקר אותי... וכל הזמן משתמש במילה מאמי..
תביני לא נפגעתי ולו לרגע אחד כי אין לי אמון בו אבל זה הדליק אותי לדעת מי הוא ולדעת למה אני כך..
והסוף נגמר שנמאס לו שאני קצת עוקצת אותו קראתי לו שהוא שחקן עם בנות.. ערמומי..
ויום אחד הודיע לי שנולד לו ילד!!!
איחלתי מז"ט ולא האמנתי ואכן נולד לו ילד כי שוב כל פעם שאני חושבת שמסתלבט עליי בסוף יוצא שהוא כנה..
אבל הנוכלות שלו הייתה שלכאורה משחק בי ( שוב אני יוצרת קשר מידי פעם לשאול מה נשמע והדביל אומר שלא יתפתח בינינו כלום וכבר דיברתי איתו על זה ואמרתי לו למה לא יכול להיות כמו עם שאר הבנות בפייס) והמשחק שלו זה להראות לי שהנה אני לא מדבר איתך יותר איך אדבר איתך שנולד לי ילד? משפט תמוהה כי אנשים מדברים כשיש להם ילדים..
בקיצור מהרגע הראשון שעבר לאילת הכניס מישהיא ל הריון הבנת?
אז אכן החששות שלי אמתיים...

ואת צודקת בהחלט יש אנשים שאנחנו יודעים לדביהם דברים...

למה הוא?
כי כשהוא היה דלוק עליי בכיתה זה הפתיע אותי כי זה היה צירוף מקרים ששנינו בו זמנית וכמובן עם החוסר ביטחון שלי חשבתי שלא ישים לב אליי ושאני לא ראויה. מה הסיכוי לבינגו של אהבה ממבט ראשון?

בכל מקרה את צודקתלא ניתן ממקרה אחד להסיק אל הכלל...
יש אנשים שלא כדאי להתעסק איתם מלכתחילה.
פשוט אני מתעניינת בו באמת והוא לא. למרות שכל התקופה במעבר שלו באילת שניסיתי ליצור קשר וברור שזה חד צדדי ( הוא לא פונה או מאחל חג שמח) הוא כן רוצה לדעת למה סירבתי לו.
ולא דיברתי איתו על זה שלא התכוונתי לפגוע בו ולא הבנתי את כוונתו. הוא מבחינתו נעלב והחליט שזהו... ואני ראיתי בזה לא מעניינת סתם אחת..

גם כשנולד לו הילד מצד אחד התעניין ואפילו כן יזם שיחה אחת לברר למה קראתי לו סטוצי. והוא שאל אם אני ככה אליו מאז או מהמפגש ואם ה מה שאני חושבת עליו..
מצד שני הוא הפך לכל כך אנטי שאני הרגשתי פסיכית שמציקה לו אז עזבתי אותו לגמריי.

ושוב אפשר לראות פה חולי שלי. למה אני מנסה בכלל ליצור קשר של שיחה עם אדם שלא מעוניין? למה אני מנסה להיות חברה שלו= ידידה?
הפחד מהדחיה?
העניין שלא רוצה אותי?
הרגשת החמצה שכן היה רציני? ותכלס שנינו רצינו...

או שאולי אם היה ממשיך לחזר אז הייתי דוחה אותו כי אין לי אמון..

לעולם לא אדע.
פשוט הוא מצטייר לי כל פעם כמשהו אחר..

אני אקח את העיצה שלך שלא להתעסק עם מי שמרגישים חוסר אמון.
וחבל שאין לי טיפים איך להתנהג איתם כי כמו שאמרתי אם אין מגע ישר כבת זוג הם נעלמים.
ואמון הולך עם מגע ותחושת ביטחון...
וזרות ואי הכרה לא יכולה ללכת עם נשיקות ומחמאות מפה עד הודעה חדשה.. זה לא קונה אותי.
וזה הוכח מדעית שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

מעבר לזה שאני לא יודעת איך להיות חסינה נפשית מפגיעה של גבר
נניח יש כאלו ששוכבות ואז אם הן מרגישות שהלך או שהיה סטוץ הן יכולות להמשיך בחיים ואני לא.

תודה

תשובה: פחד מקשר המשך

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 27/10/2019 14:45:31

שינוי מין מבת לבן סובלת מחרדה חברתית קשה

נכתב ע"י ענת ב - 26/10/2019 16:11:57

תשובה: שינוי מין מבת לבן סובלת מחרדה חברתית קשה

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 27/10/2019 14:41:51

חרדות לאחר העלאה במינון התרופתי

נכתב ע"י רעות ב - 26/10/2019 13:06:27

תשובה: חרדות לאחר העלאה במינון התרופתי

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 27/10/2019 11:29:07

מלווה כל החיים בתחושת ניתוק

נכתב ע"י נאוה ב - 26/10/2019 11:57:16

תשובה: מלווה כל החיים בתחושת ניתוק

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 27/10/2019 11:27:36

אימא בדיכאון ואבא חולה במשפחה

נכתב ע"י ורד ב - 26/10/2019 08:54:00

שלום רב.
אני חייבת עצה דחוף. אבא שלי חולה באלצהיימר קשה הוא לא מזהה את אימא שלי ואימא שלי במצב נפשי קשה. אני גם סובלת פיזית משפחתי מתנגדת שאלך לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אני דווקא מאוד רוצה עזרה אני בעצמי קורסת מכל העניין הזה אבל אימא שלי ביקשה מהרופאת משפחה לא להפנות אותי לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי וכל משפחתי מתנגדת שאלך לעזרה אני במצב נפשי לא קל סובלת מחרדות איומות במיוחד לפחות עם משפחתי מתנגדת שאלך לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי אני מאוד רוצה לעזור לאימא שלי אבא שלי לא מזהה את אימא שלי הוא מטריד אותי ואת אימא שלי אני רואה כל מה שקורה בבית האחיות שלי לא רואות את זה הם נשואות יש להם חיים נהדרים הם לא מבינים את כל הנושא הזה ואני צריכה להתמודד גם עם עצמי לבד וגם עם אימא שלי ואבא שלי לבד אני גם לוקחת הכל על עצמי לאחיות שלי החלטתי לא להתקשר יותר ולערב אותם כי גם ככה הם לא עוזרות בשום דבר כמה שאני מסבירה לאימא שלי שאני רוצה לדבר עם הרופאת משפחה אפילו על המצב גם של אימא שלי וגם שלי אימא שלי והמשפחה שלי מתנגדים בתוקף לפחות עם לא טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מה עלי לעשות כדי להרגיש קודם כל יותר טוב עם עצמי? איך לחזק את עצמי? איך להתנהג במצב כזה בבית עם אימא שלי? איך לעזור לה? האם לעזור לה בכלל? או שהיא צריכה להתמודד לבד? אני בייאוש לא יודעת מה לעשות זה בעיה איתי אני סובלת אימא שלי סובלת אבל אימא שלי מתנגדת המשפחה שלי מתנגדת שאדבר אפילו עם הרופאת משפחה ואימא שלי באה איתי לרופאת משפחה רק כדי לדבר על הבעיות הפיזיות שלי היא לא תיתן לי לדבר איתה על החרדות שלי ומה שאני עוברת אני לא יודעת איך מתנהגים לאבא עם דמנציה קשה ואני לא יודעת איך לעזור לאימא שלי אני לוקחת על עצמי את הכל אני ממש מחפשת חיזוק ועצה מה עושים במצב כזה? עם אפנה לטיפול המשפחה תנתק איתי את הקשר ואני לא רוצה את זה. לפחות תעזרו לי בפורום עם תוכלו לתת לי עצה איך להתחזק בעצמי? איך להרגיש טוב עם עצמי באופן עצמאי אני ממש אשמח ואודה לכם מקרב לב ואשמח עם תייעצו לי מה לעשות ממש תודה מכל הלב זה דחוף לי

תשובה: אימא בדיכאון ואבא חולה במשפחה

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 27/10/2019 11:25:11

איך לשנות גישה לחיים

נכתב ע"י חן ב - 25/10/2019 08:41:22

תשובה: איך לשנות גישה לחיים

נכתב ע"י יעל ימיני ב - 26/10/2019 16:47:58

פחד מקשר

נכתב ע"י y ב - 25/10/2019 08:18:32

שלום,
קצת מתקשה להתנסח...

אני נמנעת מיצירת קשרים עם בני המין השני כי בניגוד לאחרים/ות פרידה ממש עושה לי רע ואני מרגישה שאין לי כח נפשי להתעסק עם הסבל הנפשי.
נניח אם יש מישהו שכן ארצה להיות איתו בקשר ואז אפילו נהיה זמן קצר הדחייה עצמה תעשה לי רע ותערער אותי להרבה זמן.זה יכול להיות מישהו שגם אני לא ארצה אבל אם הוא הראשון שיפרד....

אני יודעת היום שזה משהו "מולד" כי הבחור הראשון הסכמתי לו לחברות היה רק בצבא וגם רק אחרי שהייתי בטוחה שהוא אוהב אותי בכל מצב צבירה :) את מי שאני ומה שאני.. פשוט היו לנו המון שעות יחד בבסיס..הוא גם היה דמות מגוננת ופסיכולוגית וכל הזמן חיילים מסביב היו רומזים וכאילו שואלים נו.. ובסוף שנתתי מעצמי אז הייתה פרידה וכל כך אהבתי אותו ואת מי שהוא והוא היה הרבה דברים בשבילי.. ואכשהו נכנסתי לדיכאון בהתחלה לא הבנתי שזה זה.. היו עוד טרעגרים כי השתחררתי מהצבא וההורים בדיוק התגרשו אבל אני יודעת שבגגלו הייתי ממש עצובה ונשבעתי לעצמי שלא אתהב יותר ובשביל מה זה טוב .

אני מרגישה ביחסים שכל החיזור זה סתם אין חברות אמת לכן אני לא שמה על מחזרים.. שאף אחד לא ירצה אותי לנצח.. וכשאומרים לי שאין בזה חברת ביטוח זה מעצבן אותי.. כי למה עם בנות המין שלי החברות יותר ארוכה? יש לי פחד מלהינשא ויהיה לי רע ובטח אם יהיו ילדים.. יש לי פחד מגירושין..
והפכתי להיות ממש בררנית כלומר שאם מישהו מתחיל איתי אז זה לא יהיה בגלל איך שאני נראית והגוף כי נורא קל לפי מראה.. אלא שיהיה ביסוד שלו בחור יציב שמחפש קשר.
ויש עוד דבר שמפריע זה נושא יחסי מין. אני לא סטוציונרית ואני גםן לא חרמנית אז כך שבמובן הזה נוח לי לבד.
אבל כשיוצאים עם בחור זה ישר נגיעות על הדייט הראשון מנסים לנשק לפעמים במהלך השייט וקשה לי עם זה כי זה סוג של חוסר אמון בגברים.
בלי קשר, אני עושה מה שטוב לי אבל אני שואלת.. מה כולם כל כך אוהבים אותי? למה הם ישר רוצים לנשק שזה משהו אינטימי ביותר וצרי שהיה כימיה או כיף ביחד והם לא מכירים אותי.. אגב כל הבחורים שאני מכירה הם לא מהיכרות קודמת ( ולא שחברים הכירו) אז קשה לי ומעליב אותי זה נראה שאני לא מעניינת ושוב מה שמעניין אותם זה הגוף.

בעצם אני בלופ שאני מאוד בררנית וסרבנית מה שנקרא לא נותנת להתקרב אליי מחשש להיפגעוכמו שאמרתי חוסר אנרגיות בכלל לנסות. וכשאני מנסה אז קשה לי כי כמו שאמרתי שזה ישר טוטאליות מיצדם שאגב נראית שקרית לחתירה למגע לכל מיני משפטים חסרי שחר ואני לא שם בכלל בקטע הגופני אז לרוב זה גם נגמר מהר כי לאף אחד אין סבלנות בשבילי ליצור קשר חברי.

כתבתי הרבה אבל אוסיף שיצאתי לא מזמן אם בחור שהיה ממש ממש דלוק עליי בלימודים פניתי אליו בפייסבוק סתם לשאול מה נשמע ( כי אני סגורה וכולם מכריחים אותי להיות בפייס אז ניסיתי לפתוח כרטיס ומצוא "חברים") הוא ישר גרר אותי למפגש. לא ביניתי על קטע רומנטי בכלל ולא ידעתי מה הסטטוס שלו למרות שבירר על שלי, יש לו המון חברות בפייס...הוא סיפר שעובר לאילת אז בכלל לא חשבתי.. סתם באתי לומר לו שלום.. לדבר .. נכן אולי כן אפשר שיקרהמשה בעתיד אבל.. זה סוג של פגישה עיוורת אין לי תמונות בפייס ואני חושבת שאנימכוערת או שהכערתי עם השנים..
כך או כך. הוא לקח אותי לפאב ואני לא שותה והוא יודע. ואיך שישבנו הוא התחיל לגעת בי וללטף אותי ולא היה לי נעים כי אני שונאת שכולם כך.אני לא טיפוס של מגע ולא אף אחד במשפחתי גם הרחוקה.מגע מלחיץ אותי רק כשזה מישהו קרוב קרוב נוח לי. אז זזתי ואח"כ הוא בא לדחוף את השפתיים שלו והייתי קצת בהלם.. והוא גם נפגע ואכשהו מהלחץ כי לא נמשכתי אליו הרגשתי חרא שכאילו אני מזמינה אותו לדייט והייתי מבולבלת ורציתי הביתה כי לא בניתי עליו ואני לא יכולה לומר שאני מכירה אותו.. ועשיתי משהו מטופש הרגשתי מחנק ורציתי החוצה ויצאנו ואז הוא התחיל להתקרב אליי ואני "בורחת לו" בחיים לא הייתי כך. זה היה סוג של דחיה גועל שאני לא רוצה שיגע בי. סוג של בילבול. חשוב לי לציין שבאותו יום הייתי אחרי הרדמה בבי"ח ואסור גם לשתות אלכהול..ובלי קשר הייתי ממש ממש גמורה וחולה באותה תקופה (אז גם אין ראש לנשיקות וכו)הייתי חיוורת וצהובה.. וזה הפליא אותי שבכלל רצה אותי. אגב יש לי סטיגמות עליו שהוא לא רציני בגלל זה אז לא רציתי אותו.שיהיה ברור הבנתי שגעתי בו כי כאילו אני הזמנתי ואז ברחתי אבל אני באתי רק כמחווה לפני שנוסע לא חשבתי שרוצה קשר ולכן כל המגע הישיר הזה שכולם עושים לי הלחיץ אותי הוא גם העיר הערה על החזה שלי מה שגם לי ישר לחשוב שהוא סטוצי...

אסיים ואומר שהרגשתי רע רע על זהששילם עליי שהזמן לי מונית שדיבר אח"כ דברים שנגעו לליבי ואני מרגישה דחייה והאמת שאני לא ודעת מיהו ומהוא למה ישר נגיעות? אח"כ ברח ואמר שלא בקטע רציני שני בכלל לא בניתי על זה כי נוסע לאילת לחיות שם וכי נוח לי הלאט או חוסר מגע.. אבל הא לא נשאר חבר בפייסהוא לא פנה או יזם שיחה רק אני.. ונדבקתי אליו כי עיצבן אותי שאם אמר שלא בקטע רציני שזה מה שרציתי אז זה כלום... ושוב הרגשתי שאני לא מעניינת רק ציצי ותחת או שאצל בחורים מסויימים זה הכל או כלום ולמה עם אחרות זה לא כך אצלו? למה הוא לא רואה אותי ממטר? ולמה כשיוצאים עם מישהו זה ישר הערות מיניות.. כך או כך ניסיתי לשמור על קשר אבל לא הועיל.. הוא קר ובכוונה נדבקתי כי אני יזמתי את הקשר ואני קובעת מה נהיה מי אמר שרוצה משהו רומנטי... בין לבין הבנתי שהוא כן רצה אותי באמת שהכל בראש שלי...אבל לא הצלחתי ליצור אפילו ידידות. הוא כל זמן אמר שלא יתפתח ביניו כלום וזה אפילו לא העליב אותי..בקיצור לאט לאט הפך כבר להיות פחות נחמד...

אני לא מצליחה לבנות קשר.
אני יודעת שיש לי בעיה מהבית בגלל ההורים והדמות של אבא והקשר לי איתו.
אני יודעת שכן יש לי עם גברים בעיה של שולט נשלט

ואין לי כסף לפסיכולוג :(
אני רק רוצה לדעת איך אפשר לצאת לדייטים שיתעניינו בי במי שאני.
תודה