פורום טיפול נפשי

שלום לך.

העברת אבחון באופן זה אינה תקפה, אינה אתית ואני מניחה (ומקווה...) שאף איש מקצוע לא ישתף פעולה עם רעיון כזה. העברת אבחון וניתוחו דורשים מיומנות קלינית והבנה בתחום בריאות הנפש והעברת אבחון באופן שאת מתארת הופכת את האבחון לעניין טכני שאינו מערב תהליך אבחוני במלוא מובן המילה. במילים אחרות, האם היית מעוניינת שאדם שאינו רופא יקבל הדרכה נקודתית מרופא על "איך מנהלים בדיקה רפואית", יבדוק אותך ויעביר את התוצאות לרופא? האם היית רואה תוצאה זאת כתקפה? האם היית נותנת לאדם שאינו בעל מקצוע בתחום לערוך טיפול עשרת אלפים למכונית שלך על סמך "הסבר כללי" על אופן בדיקות מכוניות? את בוודאי יכולה לדמיין איזה נזק יכולים לגרום "אבחונים" כאלו. באופן דומה, העברת אבחון פסיכודיאגנוסטי באופן שתיארת יכולה לגרום נזק של ממש.

ליטל

שלום ירון,

אני מתקשה להבין את הסיטואציה, אם הוא מגיב אליך או שיצר קשר בעצמו. בכל מקרה, בהנחה שהטיפול הסתיים, יצירת קשר מצדו יכולה להיות מבלבלת עבורך, השאלה אם אתה מרגיש רצון וצורך בהמשך הקשר ובפרט בקשר באמצעות הודעות, או לא. חשוב שתהיה קשוב לעצמך ולרצון שלך בהמשך הקשר כאשר קשר טיפולי צריך להתקיים במסגרת ברורה.  

בהצלחה,

יעל 

שלום דניאל.

נשמע לי שכדאי לפעול בשני ערוצים. 

ברובד אחד, מאחר ואיני אשת רפואה ומכירה מספיק לעומק את השפעות הקנאביס הרפואי הייתי מתייעצת בנושא עם הרופא המטפל, כדי לבחון האם המינון והטיפול נכונים לך ואינם מציפים יתר על המידה.

ברובד השני, מאחר ואתה מתאר חוויות מאוד קשות שעולות לאחרונה, אני מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל לברר יותר לעומק את הנושא, לבחון ולעבד את מה שמתעורר בך ומתוך כך גם להחליט כיצד נכון לך לפעול מול אחיותיך ובני משפחה אחרים. בתוך טיפול אני חושבת שאפשר יהיה לתת מענה מקיף ועוטף יותר לנושאים המורכבים שאתה מתמודד איתם.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום יונתן.

אתה מתאר, מצד אחד, "בלבול כללי" הנוגע למגוון היבטי חיים ומצד שני רצון בטיפול קצר טווח ולכן נשמע לי שכדאי לפנות לטיפול דינמי ממוקד- זהו טיפול פסיכולוגי אשר מאזן בין העמקה ו"לכידת" נושאי עומק העומדים בבסיס מגוון של קשיים ומצבי חיים, לבין גישה ממוקדת המכוונת להשגת שינוי תוך זמן קצר יחסית. תוכל למצא מטפל/ת מתאימ/ה באינדקס אנשי המקצוע או במוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-20

ליטל

שלום ים.

ראשית, אני שמחה לשמוע על השינוי לטובה, ובו זמנית על הבנתך שהדברים אינם משתנים כבמטה קסם ושעדיין דרושים עזרה ומענה. שמחה גם לשמוע שאת מוכנה לשתף, אני חושבת שזו החלטה נכונה וחשובה מאוד. 

מסכימה איתך שפנים אל פנים היא הדרך הטובה, או לפחות במייל בו תוכלי להרחיב ולא להסתפק ב"כותרת". חלק ממה שמקל ועוזר הוא השיתוף ומתן המילים לתחושות הכואבות ולא כדאי לאבד את האלמנט הזה. אני לא בטוחה שיש "מתכון" ברור לאיך משתפים אדם אחר בתכנים אישיים ומכאיבים. נדמה לי מ"הכרותנו" הקצרה במייל שיש לך יכולת ניסוח ורגישות גבוהות, ושמצאי את המילים ברגע שעוצמת הפחד מהחשיפה תפתחת מעט. אולי מה שיכול להקל קצת הוא פתיחת הנושא לא עם המחשבות האובדניות אותן את חווה כמאיימות ומלחיצות מאוד, אלא בתחושת המצוקה והנושאים שמלווים אותך. משם, כאשר תרגישי שיש אוזן קשבת ומענה, אולי יהיה קל ובטוח יותר לשתף גם במחשבות על המוות. מה דעתך?

אם תרצי, אשמח לשמוע האם הכיוון נראה לך או איך היה השיתוף אם תהיי כבר אחרי השיחה.

ליטל

שלום יעל.

אני שומעת את המצב המורכב אבל לצערי אין "קיצורי דרך" או פתרונות בזק שמקנים יכולת טובה לשאת רגשות שליליים ולהתמודד עם מצבים רגשיים. זו יכולת שנבנית באופן הדרגתי ולכן חשוב כ"כ להיעזר בטיפול נפשי. אם אינך יכולה לפנות כרגע, אני מציעה להיעזר בטכניקות הרפיה והרגעה עצמית אותן ניתן ללמוד גם באמצעות עזרים אינטרנטיים, ולפנות ברגעי מצוקה לאחד מקווי החירום.

ליטל

שלום לך,

נשמע מדבריך שאת מרגישה תקיעות בטיפול, כאשר את מרגישה צורך בהבנה מעמיקה יותר של הסיבות לחווייתך, ושצורך זה לא מקבל מענה בטיפול כרגע. קשה לי לומר מה כדאי לעשות, שכן איני מכירה את התהליכים שעברת בטיפול, ועל מנת להגיע להחלטה כמובן שיש צורך בחשיבה יותר מעמיקה, אך בהחלט להתלבטות שאת מעלה כאן יש חשיבות ומשמעות ויש צורך לתת לה מקום.

כמובן שהמטרה של טיפול היא להניע שינוי בתחומי החיים בהם יש חוויה של ״תקיעות״, כך שכמובן שלא כדאי ״לוותר״ על שינוי אם את מרגישה אבודה או מיואשת. אני מציעה שכשלב ראשוני, תנסי להעלות את תחושותיך מול המטפלת, ולשתף אותה בכך שעמדתה מייצרת אצלך תחושת ייאוש ותקיעות. ייתכן ושיח כנה על החוויה שלך יוכל בפני עצמו לתמוך בתהליך של יציאה מהתקיעות ובשינוי. לצד זאת, אם תמשיכי להרגיש שלא ניתן מענה מתאים לצרכיך, כמובן ששינוי בטיפול אפשרי, שכן את כבר שנים עם אותה המטפלת, ואולי נקודת מבט חדשה, או גישה אחרת יוכלו להביא לתוצאות אחרות. בכל אופן, כדאי לשתף בהתלבטות זו גם את המטפלת. 

בהצלחה,

יעל 

שלום דני.

אתה מתאר "תסריט" חוזר אשר מאפייניו, מעבר לתכנים הספציפיים, הם טעות- תחושות אשמה וכישלון- חרדה מפני הישנות התסריט הנ"ל. במקרים רבים, כאשר אדם חוזר לאותם תסריטים קבועים שוב ושוב, למרות הצער והתסכול שהם גורמים לו, מדובר בניסיון של הנפש לספר "סיפור" על חוויה או תוכן נפשי שאינם לגמרי מודעים: האירועים הקונקרטיים מספרים שוב ושוב סיפור או חוויה שאינם לגמרי מובנים או מודעים לאדם. בהתאם, אני מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי ממוקד בו תוכל לפענח את "שפת הסתרים" של הדפוס החזרתי. במקרים רבים פענוח זה ומתן מילים לחוויה שבבסיסו משחררת את הנפש מהצורך לחזור אליו, והדפוס החוזרמנוטרל או מתרכך.

ליטל

תכול לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום ליהי.

ראשית, צעירות רבות בגילך טרם חוו קשרים זוגיים או אינטימיים, ולא הייתי ממהרת להסיק מכך שהמצב לא ישתנה. לצד זאת, מאחר ואת מוטרדת מהנושא, אני מציעה לנסות ולהבין, בינך לבין עצמך או בעזרת חברות קרובות, מה יכולים להיות הגורמים למצב. למשל, רבים מהצעירים שאינם מוצאים קשר מתמודדים עם נושאים כמו ביישנות, פחד מאינטימיות, חוסר אמון באחרים, דימוי עצמי נמוך וכד'. במידה ואת מרגישה שאכן קיים קושי מהותי העומד בבסיס הנושא הזוגי, אפשר לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לבחון את הנושא יותר לעומק ואולי גם לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות המעכבים אותך. לצד זאת, חשוב לזכור שאת צעירה ושיכול להיות שזה פשוט הקצב שלך ושבמובן זה- הלחצה של עצמך רק מקשה ושצריך פשוט לתת לדברים עוד זמן.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום ים.

ראשית, נשמע שאת עושה מאמץ מרשים לשמור על עצמך ולחפש דרכים לסייע לעצמך גם בתוך הסבל, אשר אני מתארת לעצמי שהוא משמעותי וקשה אם הגעת לכדי מחשבות על מוות. את צודקת בכך שלחלק מהאנשים לפעמים לא קל להיות במגע עם שיח על אובדנות, אך מצד שני, יש סיכוי סביר שתופתעי לגלות גם תגובות מבינות ומזדהות יותר מאלו שאת מדמיינת. את נשמעת בחורה רגישה וחדת חושים, ואני מתארת לעצמי שאם "סימנת" קרוב משפחה מסוים כאדם שאפשר לדבר איתו, חושייך אינם מטעים אותך, ושתפגשי תגובה של אהדה לסבלך ולא של רחמים. זה הבדל משמעותי.

אחד הדברים הקשים ביותר במצבי סבל נפשי הוא הבדידות והייאוש. לא פעם הם מעצימים משמעותית את הסבל ומוסיפים אליו חוויה, מוטעית במרבית המקרים, של היעדר אפשרות לשינוי. לכן, אני חושבת שהדבר הראשון והחשוב ביותר שכדאי לעשות הוא לשתף את האדם שנשמע לך מתאים ולתת לעצמך להיות פחות סגורה ומבודדת בכאב. במקביל, אם תרצי, את מוזמנת לשתף גם כאן מה קורה לך ומה מביא איתו את הסבל.

אני מתארת לעצמי שלא קל להרגיש זאת כרגע, אבל מרבית האנשים הנמצאים במצב של סבל מעריכים באופן פסימי מדי את סיכוייהם לשוב ולהרגיש טוב. במילים אחרות, סביר להניח שיש הרבה יותר סיכוי ותקווה מכפי שאת מתארת לעצמך, והרבה יותר פתרונות מהפתרון האובדני. לכן, אל תוותרי. פני אל קרוב המשפחה, בשיחה או בכתב ואני מציעה שבמקביל תפני לטיפול פסיכולוגי- ישנם פסיכולוגים עצמאיים שעובדים בהסדר עם קופות החולים, ואליהם אין בהכרח זמני המתנה ממושכים כל כך. מוזמנת לפנות גם למוקד ההפניות באתר בטל' 1800-200-205, ואולי תוכלי לקבל הפניה למטפל מתאים במחיר שאפשרי לך.

בכל מקרה, אל תתייאשי, וכתבי אם אוכל לעזור בדבר מה נוסף.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום אסף.

חברתך נמצאת בטיפול, אינה מפגינה מצוקה ונשמע שאתם מנהלים חיי זוגיות טובים, ולכן אני לא רואה סיבה שלא לכבד את האוטונומיה שלה ולתת לה את הקרדיט על כך שהיא יודעת לנהל נכון את בחירותיה לגבי התכנים בהם היא עוסקת ומידת עומקם. הזמנת אותה לשתף אותך אם תרצה ואני מבינה שדיברתם על הבחירה האם לשתף את המטפלת או לא כך שנדמה לי שהמשך "דחיפה" בנושא או המשך ה"אבחון" שלה אינו לטובתה אלא מבטא- אולי- דווקא את אי הנוחות שלך עם הנושא. במילים אחרות, איני רואה סיבה להמשיך ליזום עיסוק בנושא מצידך, ולהיפך.

ליטל

שלום חן.

נשמע שדרך החלומות את פוגשת חוויות של כפייה ואלימות. איני יודעת עד כמה חוויות אלו מוכרות לך מחיי העירות ו/או מעברך, אך מאחר והן מטרידות אותך בשינה, ומאחר ותיארת שאת סובלת מחרדות, נשמע שכדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין ויתר לעומק את מקור החרדות והחלומות ולהתמודד עם היבטים רגשיים לא מודעים אלו. טיפול תרופתי אמנם יכול לצמצם ולעתים אף לנטרל חרדות, אך הוא אינו מהווה מענה לגורמים הרגשיים ולכן במרבית המקרים כדאי לשלב בין טיפול תרופתי לפסיכולוגי כדי להביא לשינוי משמעותי ויציב לאורך זמן.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות

שלום מירב.

נשמע שברגעים מסוימים בחייך "קופץ" חלק רגשי-נפשי בלתי מודע אשר שונה מאוד מהחלק המודע והמוכר לך: את מכירה את עצמך כבחורה שהכל בסדר אצלה בסה"כ, ופתאום מתפרץ חלק שמייצג, ככל הנראה, חווות, פחדים ותחושות אחרות. סביר להניח כי זו דרכה של נפשך לספר על תוכן נפשי שמטריד אותך אך עדיין אין לו מילים ונוסח ולכן אני מציעה לפנות אל ייעוץ פסיכולוגי ראשוני ולבדוק האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך לעבד מה עומד מתחת לאירועים אלו. עיבוד מסוג זה יכול לתת מילים למה שכרגע מופיע רק כ"סימפטום" וכך לנטרל אותו ובו זמנית לאפשר לך הכרות עם רבדים נפשיים נוספים באופן שיכול להיות תורם ומקדם.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום בר,

לשאלות בנוגע לטיול תרופתי תצטרך להתייעץ עם רופא/פסיכיאטר. הפורום עוסק בשאלות מתחום הפסיכולוגיה. 

בהצלחה,

יעל

שלום עידן,

קודם כל, כל הכבוד לך על ההקשבה העדינה ועל כך שאתה עושה מאמץ להבין מה באמת עובר על אשתך. לידה (גם אם הלידה עצמה היתה קלה) עלולה להיות חוויה מטלטלת, ולעתים לוקח זמן להסתגל למצב החדש. כל אישה כמובן מגיבה באופן שונה. נשמע מדבריך שאתה מרגיש שאשתך מעט מנותקת ולא מתנהגת באופן שהיית מצפה. תוכל לקרוא עוד על דכאון אחרי לידה כאן. הניתוק שאתה מתאר יכול להעיד על חוויה דכאונית מסוימת, אבל לא בהכרח.

אני חושבת שקודם כל, חשוב מאוד שאתה עושה מאמצים לדבר איתה ומנסה להבין. בהנחה שאתה מרגיש שתשובתה ש״הכל בסדר״ לא מספקת ולא משקפת את הרגשתה האמיתית, אני מציעה לא לוותר ולנסות לדבר איתה יותר לעוק, וכן לשתף אותה בתחושתך לגבי המצב. לפעמים נשים מתקשות להודות אפילו בפני עצמן בחוויה הדכאונית, שכן היא יכולה להיות מקור לבושה עבורן. המסר שתוכל להעביר לה הוא שזה ממש בסדר גם אם היא מרגישה כך, ושתוכלו לנסות לעזור להרגיש יותר מחוברת, למשל באמצעות התייעצות עם איש מקצוע. אם תרגיש שאינה משתפת פעולה ועדיין לא תשתכנע שהיא בסדר, תוכל אתה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע, על מנת שיוכל לעזור לך להבין מה חומרת המצב ואיך תוכל לתמוך באשתך לקבל עזרה וכמובן על מנת שתוכל גם אתה לקבל את התמיכה הנפשית לה אתה זקוק. 

הטיפול המרכזי יכול להיות פסיכותרפיה דינאמית, שהיא יותר ארוכת טווח, או טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וכמובן שקיימת גם האפשרות לטיפול תרופתי. זה מאוד תלוי בה כמובן. חשוב מאוד שלא להיבהל מהמצב ושלא לגרום לה להרגיש גאילו משהו שהיא עושה לא בסדר, להיפך, לנסות להגיע מתוך עמדה אמפאתית וחומלת, ולנסות להושיט יד בעדינות אך בנחישות. דיכאון אחרי לידה כן יכול גם לעבור מעצמו, אבל אם אתה מזהה שזה המצב, חשוב מאוד שלא להתעלם כמובן ולנסות להבין יותר לעומק את תחשותיה ביחד איתה. 

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקרוא כאן עוד על דיכאון אחרי לידה ולקבל רשימת אנשי מקצוע להתייעצות