פורום טיפול נפשי

שבת שלום.

אני ממש אשמח עם תסכימי וסליחה על ריבוי השאלות אבל זה מאוד יקל עלי לקראת הטיפול וזה יכול לעזור לי בנוסף לטיפים הנהדרים שנתת לי ואני מיישמת את זה, עם תוכלי רק עם את מסכימה להפנות אותי לאיזה אתר אינטרנט או ספר מסוים שיכול להקל עלי לא רק בקשר לטיפול גם אבא שלי חולה בדמנציה גם הקורונה משהו שיכול להרים לי את המצב רוח בכללי בימים אלו בחודש הזה או בתחום החרדה או בכלל בתחום שאת חושבת שיתאים לי לקרוא כדי להקל על עצמי יחד עם הטיפים הנהדרים שאני מיישמת שנתת לי. כמובן רק עם את מסכימה זה ממש חשוב לי ואני באמת אברך אותך על זה כי אין שוב אין לי עם מי לדבר כרגע עד הטיפול ועל הדברים האלה עם אף אחד ובאמת אני ממש מתנצלת שכתבתי לך הרבה לפורום אבל מבטיחה שזה הדבר האחרון והחשוב שאני מבקשת עם תסכימי. וממש ממש אודה לך. אני מאחלת לך ולכל עם ישראל בריאות ומאחלת לך סוף שבוע נפלא ושבת נפלאה ממש תודה ליטל יקרה

שלום, אני כמו רבים אחרים מאוד לחוצה מהקורונה אבל אני לא בלחץ מעצמי כי אני צעירה ויכולה להתמודד עם המחלה אלא להורים ולדודים שלי שהם לא צעירים כבר.
אני יודעת מה צריך לעשות ולשמור על הכללים אבל יש בי חרדה שיקרה להם משהו. בנוסף אני ממש בלחת ממצב במשק העולמי ולא רק הישראלי, מרגיש שהכל עומד לקרוס ואני ממש מפחדת שהמצב יפגע קשות גם בי ובמשפחתי כלכלית בסופו של דבר.
מה ניתן לעשות בכדי להפחית את החדרה בנושא? איך מתמודדים עם משהו כל כך לא מוכר ומפחיד?

האם אפשר להפיק תועלת מטיפול פסיכודינמי שמכוון ללמד את המטופל (שאינו מסוגל לכך בעקבות טראומות ילדות ממושכות) ליצור קשרים אינטימיים עם אחרים, כאשר יש פער גדול בין המטפל למטופל מבחינת אורח חיים (לדוג' מטפל דתי מובהק למול מטופל חילוני מובהק וההיפך, וכד') כאשר הדבר לא מפריע למטפל, אך כן מהווה הפרעה משמעותית למטופל? (רתיעה מהדמות השונה בלבוש/ רתיעה מאורח החיים וכד')
המטופל לא יעלה את הנושא בשיחה הטיפולית א. כי אינו מסוגל לכך בשום אופן ב. מפני שהוא בחר את המטפל הספציפי הזה, על אף שידע מראש על הפער, בעקבות המלצה ולאחר בדיקת התאמה, אך יש חשש שרגש הדחייה המציאותי ימנע/יגבר על רגש החיבור האפשרי.

קודם כל אני ממש מודה לך על התמיכה הנאמנה,כל הכבוד. אני בהחלט יישם את הטיפים הנפלאים שנתת לי. רציתי לשאול האם כמו שהצעת לי בעבר מתאים לקראת הטיפול להמשיך לקרוא וללמוד לעצמי פסיכולוגיה חיובית? זה גם יכול להקל לקראת הטיפול?

ממש אשמח למענה.

תודה רבה מכל הלב ליטל יקרה
ותודה על תמיכתך בפורום

ליטל יקרה.

סוף סוף אחרי הרבה מאוד שנים,החלטתי ללכת לטיפול. יש לי עוד חודש טיפול ואני ממש בלחץ. למרות זאת אני לא רוצה לוותר על הטיפול כי אני באמת רוצה להתקדם בחיים ולעזור לעצמי לחזור לחיים טובים ומאושרים. כמו שאת יודעת יש לי חששות וחרדות מפסיכיאטרים. אשמח מאוד עם תוכלי להקל עלי מפני החרדה לגבי הפגישה הראשונית כמו שאת יודעת מבחינה מעשית. אני ממש במתח לקראת הפגישה ולמרות הפחד החלטתי ללכת לטיפול כי באמת אני רוצה לעזור לעצמי להגיע לחיים טובים ומאושרים ולקבל את העזרה הנכונה. העזרה היא במרפאות. אשמח למענה בבקשה עם את יכולה לא להזכיר את המילה אשפוז אני אודה לך אני רק רוצה טיפ להקלה מיידית עד הפגישה. ממש תודה מכל הלב תבורכי ליטל אני מאוד מקווה שתסכימי לתת לי טיפ מעשי להקלה מיידית לקראת הפחד והחרדה מהפגישה שוב יש לי חרדות ממש קשות מפסיכיאטרים. יום נפלא

שלום רב,
רציתי לשאול, כשאני ישנה לבד אני ישנה טוב בסהכ, אך כאשר ישנה בבית של בן זוגי במיטתו לא ישנה טוב מתקשה להירדם ולוקח המון זמן, ישנה אולי שעתיים. גם כשהוא ישן אצלי הוא בקושי ישן ממש כמעט כלום ואני ישנה טוב אבל עם יותר התעוררויות. גם שאני ישנה אצלו הוא ישן בסהכ אבל מתעורר יותר. זה ברור לנו שיש משהו פסיכולוגי פה, מה ניתן לעשות? האם יש חומר מומלץ לקריאה בנושא? כל מה שמצאתי זה על אינסומניה, אבל פה זה משהו ספציפי... תודה.

שוב אני. ראיתי השבוע את הכתבה על הפרעות אכילה של כאן 11 וזה הכניס אותי קצת לחרדה... אומנם כשאני תוהה אם יש לי הפרעת אכילה זה לכיוון ההשמנה ואכילת יתר, אבל יש לי ילדים ואני מצאתי את עצמי כל הכתבה תוהה מה אני יכולה לעשות בחינוך וגידול שלהם כדי לוודא שלהם זה לא יקרה.
בכתבה הם אמרו משהו על לאכול ארוחה משותפת, אבל לא הרבה מעבר לזה. יש דרכים למנוע התפתחות של הפרעות אכילה? איך מזהים את זה לפני שמגיעים למצב של אנורקסיה ותת משקל?

האיש שלי יצא הבוקר להשיג בלון חמצן, אורז ופסטה בכמות לכמה חודשים, בקבוקי מים, וכמה סוגים שונים של תרופות צינון ומשככי כאבים. אני מבינה שהקורונה מתפשטת ושעדיין לא יודעים בדיוק איך לטפל בזה, אבל זאת לא חרדה מוגזמת? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להרגיע אותו? זה משהו שמצריך איזשהו טיפול או שזאת כבר תגובה מוגזמת שלי...?

ליטל, את תמיד אומרת שרק המטופל יכול להחליט לגבי הפסקה / המשך של טיפול פסיכולוגי. הסברת לי זאת פעמים רבות, והבנתי והסכמתי איתך.
אבל יש לי בעיה-
אני שוכחת אחרי זמן קצר מאוד (ממש תוך שעות או ימים) את הרגשות הכואבים.
יכולה לחזור מילה במילה על כל מה שהיה בפגישה, אבל לא מרגישה כלום לגבי זה!
כאילו שאני מספרת סיפור מעניין/ משעשע/ משונה שקרה...
זוכרת שהרגשתי שהנפש שלי התרסקה לרסיסים בגללה, זוכרת שחששתי באמת שאני לא אצליח להרים את עצמי יותר בגללה, זוכרת את כל זה בשכל, אבל לא מרגישה!
ולעומת זאת את תחושת הקשר החזק אני כן ממשיכה להרגיש.
וזה מאוד מבלבל ופוגע ביכולת השיפוט שלי.
זו תופעה מוכרת?

היי ליטל.כמו בהרבה פגישות דיברתי איתה לאחרונה שוב על הפחד שלי מזה שהיא תיעלם פתאום או מזה שאיאלץ להיפרד ממנה..
וזה לא משהו רחוק והיפותטי בשבילי.זה מאד מאד מוחשי ומפחיד.דבר שאני עסוקה בו ובמובן מסויים משתלט על הטיפול ו"מפריע" להיות ולקבל את הטוב.
היא כל הזמן מבטיחה שככל שזה תלוי בה היא תמשיך לטפל בי כל עוד ארצה בכך.
וולפני כמה פגישות היא אמרה שאינה יודעת גיצד להרגיע את הפחד הזה שלי.

לאחר התחבטות והיסוסים אמרתי לה שהיה מרגיע אותי אם היא הייתה יכולה לומר לי שגם אם בעתיד היא תעבור למדינה אחרת,או תיאלץ להפסיק לעבוד,או תפרוש...בכל מקרה,גם אם יהיו שינויים אנחנו נמשיך להיות באיזשהו קשר ולא נתנתק.
להפתעתי ולשמחתי הרבה היא אמרה שהיא יכולה לומר את זה.
הרגשתי שסלע גדול הוסר מלבי.
שאני יכולה להירגע ושלא ניפרד.
זה שינה הכל.פתאום יכולנו לדבר גם על נושאים חשובים אחרים והזמן בין הפגישות נעשה פחות מכאיב.

ואז, אתמול קראתי כתבה בווינט שמדברת על סיום של טיפול ופרידה. היו שם כל מיני דברים אבל הכי הטריד אותי שהיה כתוב שלכל טיפול תאריך תפוגה וכל טיפול צריך להסתיים.

מבחינתי אין לטיפול שלי מטרה נקודתית שצריך להשיג...אני זקוקה לקשר הזה כדי לחיות,כדי להרגיש מלאות,כדי לאהוב את עצמי וכדי להתמודד עם מה שהחיים מביאים.עם היומיום..
זה כמו שאת התרופות אני יודעת שאצטרך לקחת כל החיים.ושאם אפסיק קרוב לוודאי שבשלב כלשהו אני אידרדר וארגיש רע שוב.

האם באמת כל טיפול חייב להסתיים?
חייבת להיות פרידה מץישהו?
האם הרצון שלי לא להיפרד ממנה הוא לא בריא? לא תקין?
אני רוצה לציין שעם אנשים אחרים אני לא עסוקה או מוטרדת מפרידה.(למרות שבאופן כללי אני לא אוהבת להיפרד והייתי רוצה להימנע מכך כשאפשר.)


(מחשבה על פרידה ממנה, מערערת אותי מבפנים.רק מהמחשבה אני מתמלאת פחד וכאב. זה אפילו גורם לכאב פיזי משמעותי.הבטן כואבת,החזה כואב ויש תחושה שהלב עומד להפסיק לפעום.)

אני מתגעגעת כ״כ למטפל שלי
כואב לי כמה שאני צריכה אותו
תחושה שאין לי חיים בלעדיו וכלום לא מעניין אותי בעולם הזה מלבדו
יש מלא חברים ומשפחה ובן זוג ומקצוע שאני אוהבת
אבל רק הדעה שלו חשובה רק המבט שלו מחייה אותי
ובלי המבט אני לא מתקיימת
אני שונאת את המצב הזה וזה רק נהיה יותר רע
מתי זה יעבור זה קשה מדי

האם זה לגיטימי/ מקובל לדבר עם מטפלת על כך שכל פעם שאני יוצאת מפגישה אני בוכה משברון לב וגעגוע למטפלת הקודמת?
ולא בגלל שהיא לא טובה, דווקא היא מאוד מדייקת בהבנה שלה אותי, אבל הלב שלי סגור לקשר איתה ומושך בעבותות לקשר הקודם.
מטפל מסוגל להכיל דבר כזה? זה נראה לי קשה להכלה, כי זה קצת כמו מתחרים, לא?
אני חוששת שזה עלול ליצור לה תמונת מצב לא נכונה, כאילו אני לא מרוצה או פזיזה שהפסקתי את הטיפול הקודם.
(נפגשתי עם החדשה פגישה אחת, לפני חודשיים שבה נבדקה התאמה מצד שתינו, אחרי שהחלטנו שנתחיל טיפול, היתה הפסקה של שבועיים ביוזמתה, שבה נשברתי וחזרתי למטפלת הקודמת, ללא ידיעת החדשה, החדשה חשבה שאני רוצה עוד קצת הפסקה ונתנה לי לזרום בקצב שלי, אחרי משבר רציני עם המטפלת הקודמת התחלתי עם החדשה שהמתינה, ולאחר פגישה אחת סיפרתי לה שההפסקה הייתה בעצם חזרה לטיפול הקודם, עד המשבר שסגר את הגולל על הטיפול ההוא, לכן אני חוששת משיתוף ברגשות העזים למטפלת הקודמת)

אני מרגישה שבעלי מתנהג אלי מאד לא יפה וזה קורה רק באמצע השבוע שאני לא בבית
שאני חוזרת הבית לא ממש חם אין קבלת פנים רק פרצופים וממש קשה לי
אני מנסה להתעלם וזה לא מצליח

שלום לצוות הפורום,
אני ממש חוששת לשלוח את הילדים לבי"ס ולגן, אני לא מסכימה להם לצאת וללכת למקומות ציבוריים, כל השיח הזה בטלויזיה סביב הקורונה ושעוד לא הגענו בארץ לשיא... אני ממש בלחץ..
אני מאבדת את זה? מה לעשות איך ממשיכים ...? זה רק יחמיר..
תודה,

החלטתי להפסיק טיפול שהיה בו חיבור חזק מאוד אבל עם הרבה קווים שמתאימים לשחזור קשרים פוגעניים בעבר, אחרי שסיימתי והתחלתי (ממש לאחרונה) אצל מטפלת חדשה, הרגשתי כמה הקשר הקודם היה כוחני וחודרני.
פתאום כשאני מחבקת את הילדה שלי אני אומרת לעצמי: מותר לך להרגיש, המטפלת (הקודמת) לא מחכה לך בפינה לראות מתי היא תנצח...
בזמן הטיפול שארך שנה וחצי בערך היתה בעיקר נסיגה, החמרה בצמצום קשרים, החמרה בניתוק הרגשות, תחושה של פתיחת פצעים, של חוסר מכוונות כלפי. רק בחודשיים האחרונים התחילה הטבה מסוימת כיוון שהיה נראה שהמטפלת נוקטת בדרך חדשה ומכוונת יותר, אך היא הופסקה באחת בעקבות טעות קריטית ופוגענית מאוד שלה, וכך גם הטיפול נקטע ביוזמתי.
בכל פעם שניסיתי לסיים, המטפלת הקודמת איימה עלי שזו אני הבעייתית שנלחמת, והמלחמה הזאת תהיה אצל כל מטפלת, כי יש בתוכי המון אש שאני צריכה להוציא.
היום כשהגעתי לטיפול סיפרתי על כך למטפלת החדשה, דיברנו על הבעייתיות בטיפול הקודם, ואמרתי לה שדווקא היא (החדשה) מאוד מכוונת. ודיברנו על הפחד שלי שהטיפול החדש יגיע למקום הפוצע של הטיפול הישן.
ופתאום, משהו נסגר בתוכי, היא לא הצליחה לגעת בתוכי (ונראה לי שגם אני לא נתתי, לא רציתי, הרגשתי שזה מידי חודרני, הרגשתי דחייה) הרגשתי מין עצב עמוק, התחרטתי שעברתי טיפול, ויצאתי בהרגשה שעשיתי טעות! טעות!
אני אוהבת את המטפלת הקודמת.
אני מעריכה אותה מאוד, הרבה יותר מאת החדשה.
אפילו שהיא כועסת עלי לפעמים.
אפילו שהיא זורקת אותי לפעמים.
אפילו שהיא פוצעת ושוברת הרבה מאוד פעמים.
ואני פוחדת שמה שהיא אמרה נכון, זה יקרה לי עם כל אחת.
אז למה עשיתי את המעבר הזה?
מה זה יתן לי למצוא את עצמי שוב במקום הקודם?
אני פוחדת שזה ישבור אותי סופית.
אני רוצה לברוח, לחזור לחיקה של המטפלת הקודמת שלי.