פורום טיפול נפשי

שלום
אני בן 22 סובל מOCD והפרעות חרדה מגיל 15 לקחתי פלוטין לפני כמה שנים והפסקתי החרדות חזרו וחזרתי לקחת שוב לפני כחצי שנה כרגע אני לוקח פלוטין 40 מג שזה עוזר לי אבל לא ב100%
יש לי תמיד פחד שאני חלילה חלילה פדופיל למרות שלא פגעתי ואני לא אפגע בחיים בשום ילד אבל אני מכניס לעצמי ספקות לראש בגלל שאני ילדותי אולי אני באמת כזה ואולי בגלל שאני אוהב שאומרים לי שאני נראה צעיר אז אני כזה
בכל מקרה הפחד הזה מלווה אותי שנים ועם הטיפול הוא התחיל להתפוגג במשך 4 חודשים הייתי בסדר אתמול ראיתי סרטון שעצרו גבר בן 70 שחשוד בניצול מיני של קטינה ואז חשבתי לעצמי בראש אולי אני חס וחלילה אהיה מבוגר ואאבד את העשתנות שלי ואני אפגע חס וחלילה בחף מפשע? וזה הביא לי חרדה שלא הייתה לי כבר הרבה זמן וזה כבר מאתמול בלילה יכול להיות שחרדה חזרה למרות שאני בטיפול תרופתי יציב? מה צריך לעשות?

שלום ליטל.
רציתי בבקשה לשאול בנוגע לכתיבה למטפלת בין המפגשים.
בעבר שיתפתי את המטפלת בכך שאני כותבת בזמנים של קושי פה בפורום.
ופעם אחת בזמן של מצוקה גדולה מאוד כתבתי לה הודעה בלילה-לפנות בוקר שלפני הפגישה, וכתבתי לה שאני מתנצלת שאני חורגת וכותבת הודעה לא טכנית, והסברתי לה למה אני צריכה לכתוב את התוכן ולא יכולה לומר אותו בפגישה.
המטפלת דיברה איתי על כך שהתנצלתי ואמרה שהיא רוצה לאפשר לי יותר מרחב, ולכן היא מציעה לי שאם אני רוצה לכתוב לה, אם זה עוזר לי, אני יכולה לכתוב.
היא לא הגדירה מה כמה ולמה...
אני לא השתמשתי בזה וגם פוחדת מאוד להתחיל להשתמש בזה כי אני יודעת שאם אתחיל יש חשש שזה לא יגמר...
ועכשיו אני מרגישה צורך לכתוב לה. פוחדת שלא אחזיק מעמד כי היא הרשתה לי.
היום דיברתי איתה על פגיעה מינית שעברתי.
דיברתי איתה היום גם על הפחד שלי מתלות.
היתה תקופה שהרגשתי תלות מייסרת ממש במישהי קרובה לי הרגשתי כלפיה ממש כמו צורך בחמצן.
הייתי נושכת שפתיים עוצרת את עצמי עד זוב דם כדי לא להתקשר אליה ולא להכביד עליה.
הייתי מתכתבת איתה במיילים, ועברתי תקופה ארוכה וקשה מאוד עד שהשתחררתי ממנה.
היום אני לא מעזה לתקשר איתה.
אולי זה יקרה לי עם המטפלת?
המטפלת אמרה שזה באמת לא נעים תלות, ולא שואפים לקשר כזה, אבל לפעמים זה קורה, ויכול לקרות גם איתה, אבל שאדע שזה רק לתקופה ולא לתמיד.
אבל אני לא רוצה אפילו לא לתקופה.
אני מרגישה שזה הולך לקרות לי.
ואני רוצה לברוח מהטיפול לפני שיהיה מאוחר מידי.

היי,
יש לי שאלה שלא נמצאת בליבת העיסוק של הפורום כאן; אני שואלת בכל זאת, בתקווה שתוכלו לסייע.
זוג חברים שלי, הורים לילד בבית הספר היסודי, הוזמנו לפגישה עם פסיכולוג בית הספר. אל הפגישה יגיעו גם גורמים אחרים מתוך בית הספר. ההורים שמחים על הפגישה עם הפסיכולוג, והם אף נפגשים באופן פרטי עם אנשי מקצוע לטובת הטיפול בילד. עם זאת ההורים חוששים שהגעה של הגורמים האחרים כבר לפגישה הראשונה עימו, תטה את המצב לרעת הילד. ההורים לא מעוניינים לבקש שהגורמים הנוספים לא יגיעו אם אין להם בסיס לדרוש זאת. אחרת, הם חוששים, המצב עלול להחמיר.
האם ניתן לדרוש שהפגישה עם הפסיכולוג תהיה פרטית, רק ההורים והפסיכולוג? האם ניתן לדרוש שחומרים רגישים שמגיעים לפסיכולוג לא יועברו הלאה, גם לגופים בתוך בית הספר, בהיעדר אישור ההורים לכך?

אם יש טעם לבירור נוסף, היכן לדעתכן כדאי לברר הלאה?

תודה רבה מראש

מצד אחד זה מתסכל הטיפול הזה מצד שני אני אוהבת את המועדון. אני מתלבטת ונראה לי שהם החזירו אותי לפוסט טראומה כך אני מרגישה.

ליטל יקרה. האם זה באמת טיפול נכון מה שקורה שאני חוזרת לפעמים שמחה ולפעמים בדיכאון וחרדה הביתה? עם זה לא טיפול נכון אז עדיף לי לחשוב בבית האם באמת זה שווה את זה למרות שאני באמת אוהבת את הצוות והחברים. אשמח לדעתך ממש תודה ליטל יקרה אשמח לדעת איך להקל עצמי. תבורכי יום נפלא

ליטל יקרה.

אני מקבלת במועדון טיפול מצד אחד אני מבינה שזה טוב ויצא מזה טוב בעזרת השם,מצד שני יש ימים שאני חוזרת מהטיפול במועדון בדיכאון ומידי פעם בחרדה. אני באמת מתלבטת מה לעשות. יש לי רופאה נפלאה וצוות מדהים כמו שכתבתי לך. אבל הטיפול שם הוא לא טיפול קל במיוחד הם מטפלים בי במשהו שהכי קשה לי כבר הרבה שנים וזה נראה שהם מחזירים אותי לפוסט טראומה שעברתי. לא חס וחלילה אשפוז אבל הטיפול עצמו שם בבוקר שאני באה מאוד קשה. לפעמים אני חוזרת הביתה עם עליות ולעיתים עם ירידות. איך אני יכולה להקל על עצמי ביום של ירידות? יש לי משימות לעשות בבית ובגלל שחזרתי היום מדוכדכת לא מתחשק לי למרות שאני אעשה את המשימות שנתנו לי לאחר הצהריים וערב. אשמח לדעת מה דעתך, והאם כדאי לי להמשיך עם זה לא עושה לי טוב מצד אחד את הטיפול? אני באמת לא יודעת אני מבולבלת ומתלבטת למרות שאני אוהבת את הצוות החברים אבל זה בגלל הטיפול עצמו. אני מרגישה שמשהו לא בסדר מצד אחד בטיפול,ומצד שני לפחות משפחתי טוענת שזה טיפול טוב וכמו שכתבת לי בפורום בסוף אני יניב פירות. אשמח לדעתך ואיך להקל על הלחץ ואני אגב ממשיכה ללמוד עם הפסיכולוגיה החיובית. תודה רבה ליטל ויום מקסים

שלום וברכה,

אני נמצאת 3 שנים בטיפול פסיכולגי, שתרם לי רבות.
פעמים לא מעטות עולים אצלי לבטים לגבי סיום הטיפול,
התייעצתי על כך עם המטפלת שהשיבה שהדבר תלוי רק בי.
לצד החשש לסיום, ישנו פחד שהעזיבה תהיה מוקדמת מדי.
אשמח לייעוץ.

תודה רבה, נעמה

שלום
אני בן 22 סובל מOCD והפרעות חרדה מגיל 15 לקחתי פלוטין לפני כמה שנים והפסקתי החרדות חזרו וחזרתי לקחת שוב לפני כחצי שנה כרגע אני לוקח פלוטין 40 מג שזה עוזר לי אבל לא ב100%
יש לי תמיד פחד שאני חלילה חלילה פדופיל למרות שלא פגעתי ואני לא אפגע בחיים בשום ילד אבל אני מכניס לעצמי ספקות לראש בגלל שאני ילדותי אולי אני באמת כזה ואולי בגלל שאני אוהב שאומרים לי שאני נראה צעיר אז אני כזה
בכל מקרה הפחד הזה מלווה אותי שנים ועם הטיפול הוא התחיל להתפוגג במשך 4 חודשים הייתי בסדר אתמול ראיתי סרטון שעצרו גבר בן 70 שחשוד בניצול מיני של קטינה ואז חשבתי לעצמי בראש אולי אני חס וחלילה אהיה מבוגר ואאבד את העשתנות שלי ואני אפגע חס וחלילה בחף מפשע? וזה הביא לי חרדה שלא הייתה לי כבר הרבה זמן וזה כבר מאתמול בלילה יכול להיות שחרדה חזרה למרות שאני בטיפול תרופתי יציב? מה צריך לעשות?

שלום לצוות הפורום.
יש עניין שממש מטריד אותי ואני מבקשת אם אפשר את תשובתכם הכנה:
אם אני שולחת פה הודעות בשמות שונים ובכתובות מייל שונות האם עדיין אתם יכולים לזהות שזה מאותו מקור= מחשב טלפון וכד'?
חשוב לי לוודא עד כמה חיי האישיים לפרטיהם וגוניהם חשופים פה לפניכם.

תודה מראש!

איך אפשר להבדיל בין מיסופוניה של ממש לבין סתם רעשים מעצבנים? נגיד בכי בלתי פוסק של תינוק, זה רעש שמן הסתם יוציא כל אדם מאיזון ויביא לתגובה לא הגיונית וחריפה, לא? אז מה זה בדיוק מיסופוניה? במה זה בא לידי ביטוי לעומת תגובות אחרות לרעשים? איך מאבחנים את זה? יש דרך לטפל בזה?

אם אפשר להסביר לי למה באמת זה כ"כ אכפת לי?
הרי גם אם היה פה ניצול.
באמת כמו שבעלי אומר בסופו של דבר פגיעה פיזית לא היתה.
ובאמת עברו כבר המון שנים.
ומשום מה אני מאוד מאוד כאובה.

שלום לך ליטל. תודה על המענה. רציתי לחדד יותר מה ביקשתי בשאלתי:
דווקא הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית חרדית.
היא היתה פוגענית באופן שקשה לתיאור.
כל התנגדות שהבעתי, כל אמירה שאולי הטיפול לא מקדם/ קשה, היא היתה מתגוננת, תוקפת, פוגעת.
היתה מתפרצת ומכאיבה, וכשהיתה תופסת את עצמה היתה אומרת שהיא לא כעסה, רק היתה אסרטיבית.
או שהיתה אומרת שכעסה אבל לא עלי אלא על "היצר הרע" או שהיתה אומרת שזו המלחמה ששתינו נלחמות ב"עשיו הרשע" וכד'.
כשביקשתי לעבור למטפלת אחרת מציבור דת"ל אמרה שזה כמו לאכול "טריפה"
וצחקה ואמרה שבטוח היא לא תשרוד איתי.
באמת ניסיתי ואחרי פגישה אחת ברחתי, חזרתי אליה, המילים שלה לא נתנו לי להעז לנסות.
בפעם אחרת היא הורתה לי לפרגן עליה אצל מנהלת הקליניקה בגלל משבר שקרה ביננו, והזהירה אותי שלא אגלה שהיא שלחה אותי. (עשיתי זאת וחטפתי כהוגן משתי הצדדים, לא יכולה מידי לפרט, ואז היא זרקה אותי בכעס)
פניתי למטפלת חילונית והרגשתי שהיא נעימה ומכבדת וטובה לי מאוד, אבל חששתי ובדיוק הפסיכולוגית החרדית הציעה לי לחזור אליה, חזרתי.
כשסיפרתי לה על החוויה הטובה אצל המטפלת החילונית היא אמרה: בטח שהיה לך נעים, היא זבל ולכן את לא מתביישת להוציא אצלה את כל הזבל שלך.
היתה פוסלת את כולם, טוענת שהם לא מקצועיים, לא ברמה לא מבינים בנפש.
כשהייתי אומרת שהיא מכאיבה לי מאוד היא היתה אומרת בתוקפנות שכל דבר כואב לי ואני צריכה ללמוד לסבול כאב.
היתה מביאה אותי למצבי שבירה עד התחתית.
על ההתעללות והפוגענות הזאת אף אחד לא יוכל להעיד.
אין רישומים, אין הקלטות, יש תמיד את האמירה שזו פרשנות שלי בגלל חוויות עבר.
ובסופו של דבר המטפל הוא החזק והמטופל החלש, המטפל הבריא והמטופל החולה.
ועל אף שברוך ה' אני לא חולת נפש, לא הוזה ובמקום מצוין מבחינה תפקודית, מקצועית ומשפחתית, אני יודעת שחבל אפילו לנסות לדבר על זה.
אין הוכחות. ותמיד יש תירוצים ותאוריות שמחפות על טיפולים ומטפלים פוגעניים.
אני מודה לה' על כוחות הנפש שנתן לי, שעל אף כל מה שעברתי אני עדיין מנסה ולא מתייאשת.
היום אני בטיפול אצל מטפלת חילונית שכל המילים שקיימות בעולם על אנושיות מקצועיות ואכפתיות לא יספיקו לתאר אותה.
מה שרציתי מכם זה רק אישור למה שאני מבינה לבד.
אישור לכך שלא יכול להיות שיש מקום לטיפול כמו שתיארתי אצל המדריך.
אישור לכך שאם זה לא מקצועי זה כן פוגעני ואין מקום לספק.
אישור לכך שנוצלתי והכאב שלי לגיטימי, הגיוני ויש לו מקום.
זה הכל.
האם תוכלו לתת לי את האישור הזה?

אני מתנצלת ממש שאני מציפה אתכם בהודעות.
רוצה לשאול עוד משהו:
העניין ההוא עם המדריך קרה לפני כ10 שנים.
כל השנים הללו הייתי מידי פעם אומרת לבעלי שלדעתי זה לא היה מטפל תמים אלא אדם בעייתי.
בעלי שלל תמיד את העניין, והיה בטוח בצדקתו ובתמימותו של הנ"ל.
כעת כשהבנתי שאין שום מקור מקצועי להתנהגות ול"שיטה הטיפולית" סיפרתי על כך לבעלי, הייתי בטוחה שהוא יזדעזע מכך שאדם זה באיצטלה טיפולית עושה מעשים שאינם ראויים.
אך תגובתו של בעלי ממש פגעה בי וערערה את בטחוני.
הוא ממש לא התרגש, אמר שגם אם אין שיטה טיפולית כזו הוא בטוח שהנ"ל עשה את מעשיו מתוך רצון לעזור ומתוך אמונה בשיטתו, ולא מתוך כוונות אחרות.
הוא אמר שאם אספר על כך לאחרים באופן לא מחמיא זו ממש הוצאת דיבה, כי ברור לו שהאדם הזה ומעשיו כשרים.
כשעימתתי אותו עם העובדה שאין שום שיטה כזאת לא מקצועית ולא הלכתית, הוא טען שאינו זוכר בדיוק מה היה.
כשהזכרתי לו הוא טען שזוכר משהו במעורפל, אבל לא מבין מה אני "עושה עסק"
הרי בסוף לא קרה שום דבר מעשי ביננו, אז למה פתאום נזכרתי בזה?
ולמה אני מתעקשת לעורר את העניין שקרה כבר לפני זמן רב?
כשהסברתי לו שזה בגלל שעד היום היה לי ספק, חשבתי שיש שיטה מקצועית כזו, והיום כשנודע לי שאין שיטה כזו אני מבינה שזה היה ניצול.
היה נראה שהוא ממש לא מבין מה אני רוצה.
התגובה של בעלי פוגעת בי, יותר מהידיעה שאין שיטה טיפולית כמו שהציג המדריך.
הוא זה שתמך בכל ליבו במדריך, על אף שזה היה נראה תמוה מאוד, בטח במגזר כמו שלנו שהריחוק בין גבר לאישה הוא הרבה יותר ברור.
הוא בעלי ואמור להיות פגוע/ מופתע / כעוס מכך שהאדם הזה השתמש בי למטרותיו.
הוא זה שאמור לזכור לפחות כמוני את הסיפור הזה כי הוא תמך בזה והאמין בזה.
ופתאום- התנערות.
לא זוכר מה היה.
לא מוכן להבין שכנראה יש פה ניצול כי אין שיטה טיפולית כזו.
וגם אם בסוף הוא מסכים לזכור ולהבין שאולי היה ניצול- לא מבין למה אני עושה עסק.
זה פוגע בי, משפיל ומבלבל.
אולי תוכלו לתת לי את חוות דעתכם הברורה?
האם זה נקרא ניצול?
האם יש מקום לחשוב שהמדריך מאמין בשיטתו ועושה מה שושה במטרה טהורה?
האם אני סתם "עושה עסק" או שיש מקום לרגשות הלא פשוטים שלי?

לאחרונה אימי מתנהגת מוזר מאוד ,בת 46 , מעשנת,התחילה להשתמש בויטמינים לאחרונה כמו אומגה 3 , קולגן ועוד מספר דברים .
היא התחילה להגיד שכל פעם קופצים לה פרסומים הקשורים לחייה לדוגמא היא רואה תמונה של כלב היא טוענת שזה הכלב מהעבר שלנו בתמונה , אומרת שאנשים פתאום רושמים לה באיזה צבע בגד הבני משפחה שלה לובשים כרגע בבית , אומרת ששולחים לה איומים מסויימים היא לא יודעת מי אבל כשאני מבקשת ממנה להראות לי היא אומרת שהם מחקו את זה היא טוענת שזה "אקרים" שמשתלטים ומתעללים בה , אומרת ש"הם" מחפשים אותה להרוג אותה והיא מפחדת עכשיו , היא אומרת ש"הם" רוצים שאנחנו נשתגע ובגלל זה הם עושים לה את זה כדי שהיא תשתף אותנו ואנחנו גם נשתגע אבל היא מפחדת לספר לנו הכל .
זה לא היה ככה בעבר, היא הייתה פגיעה בנפש בעבר הייתה טוענת שהשכנים בכניסה מדברים עליה אבל לא יותר מידי לאחרונה בשבוע האחרון היא התחילה להגיד את כל הדברים האלה ושמה דגש על אנשים שרוצים להרוג אותה , כשאני מדברת איתה בפלאפון היא מסיימת את השיחה מהר כי היא לא רוצה ש"הם" יקשיבו ..היא לא רוצה שככ אתקרב לחלון כי " הם " רואים אני לא יודעת מזה יכול להיות איך בשבוע אחד המצב כ"כ התדרדר .. היא הייתה לפני כ4 חודשים במרכז בריאות הנפש , אמר לה הרופא שם שהיא נראת לו בריאה ומגיבה טוב , אחרי היום אני לא חושבת שהיא בריאה ואפילו מפחדת להשאיר אותה לבד בבית .
מה ניתן לעשות ? לבדוק את זה בהקדם האפשרי

שלום,
רציתי לשאול האם ייתכן שישנה דיסוציאציה וחווית ניתוקים שנמשכת כשנים, משנות הנעורים. כמו כן חלימה בהקיץ ותחושת שחודשים עוברים כימים, כאשר אין טראומה או פגיעה ממשית ברקע?
האם ייתכן הדבר עקב ילדות מורכבת ברקע- שאין בה כלל מקרי התעללות?
מנסה להבין את הצורך בהגנות הרבות הללו