פורום טיפול נפשי

שלום, הייתי בטיפול קרוב לשנה וחצי והחלטתי להפסיק את הטיפול כי הרגשתי שהוא לא תורם לי. הקשר עם הפסיכולוגית היה טוב אבל היה לי מאוד קשה איתו, בכל מיני דרכים וצורות.
כעט התחלתי טיפול אחר אבל אני מתגעגע לשיחות שלנו ולהבנה שלה. אני רוצה לתת צ'אנס לטיפול החדש אבל מאוד רוצה לחזור אליה.

אני לא יודע אם אני יכול לפנות למטפלת החדשה גם מחוץ לטיפול כי הייתה עד עכשיו רק פגישת הכרות והיא לא באמת מכירה אותי.
מאוד קשה לי כרגע.

הטיפול הסתיים לא כמו שצריך, ואני שואל את עצמי האם גם הפסיכולוגית הקודמת חושבת עלי? האם היא מתעניינת בשלומי? האם היא רוצה שאחזור אליה?
אני לא מעוניין לחזור למקום שלא רוצים אותי בו. הייתי רוצה לדעת שהיא רוצה שאחזור.

(אני ׳סכיזואיד׳)

כל החיים אני מרגיש שיש משהו שונה אצלי, אני אובחנתי בהפרעת אישיות אבל קיוויתי לאבחנה ש׳תכסה׳ את החלק הזה ובעצם אני לא יודע אם זה איזה פיגור או לא יודע מה, אבל יש איזה פאק, וכשאני מנסה להסביר זה תמיד צולע כי נראה לי שזה כמו עיוור צבעים שמנסה להסביר איך נראה הצבע שחסר לו, הפסיכולוגית אומרת שהחוויה שלי קטועה, והיא אומרת שהבעיה שלי בקשרים ואני מרגיש שכולם מפספסים את החלק הזה כי כולם פאקינג מניחים שיש אותו אצל כולם

אני לא יודע מה זה לדמיין, אם אני עוצר לדמיין המציאות לא קיימת יותר, אם שואלים אותי שאלה פשוטה- איך היה בעבודה, אני מרגיש שאני צריך לעצור את הקיום שלי כדי להביא מידע ולחזור, לא יודע עוד איך להסביר, אני מתנתק לגמרי ו"חיי" את המידע, ואז חוזר עם תשובה, זה מתסכל ברמה שאני כבר לא עונה, אני שותק כי אין לי אנרגיה לכל החרא הזה, חוץ מזה אני מרגיש שאני לא מבין כלום בעולם בכלל, אני יכווה אלף פעם ולא יבין שהכלי חם, אני לא יודע מה זה אומר להבין כי אני לא חושב שאיי פעם הבנתי משהו, אני ממש מתייחס לחיים כאוסף של עובדות בלתי מעורערות כי מין הסתם אי אפשר לחיות בעולם בלי להבין ולעשות מה שבא לי, כאילו כמות המנגנוני פיצוי על הדבר הזה שחסר לי זה מה שהורג אותי, שאני מציית לחוקים בלי להבין כלוםםם, וקיבלתי ציונים גבוהים גם באוניברסיטה, ואני מרגיש שאני רמאי כי אני אשכרה לא יודע כלום, שום דבר, אני אחדד- אם אני "מבין" משהו, אז ברגע שאני עסוק במשהו אחר בתודעה, דעתי מוסחת, כל המידע לא קיים, הוא קיים רק בזמן אמת אבל מפסיק להתקיים כשהתודעה במקום אחר, אני מרגיש שאני קיים רק בזמן אמת, כשאומרים לי "אתה יכול לדמיין סיטואציה שטוב לך בה" אני לא יודע מה זה אומר, כי אני רק עכשיו אני לא יודע מה זה לדמיין

הייתי נותנת ככ הרבה בשביל שאמא שלי תשב פה על המיטה לידי ותחזיק לי את היד או תלטף לי את הראש ואני אהיה שקטה ואירדם בידיעה שהכל בשליטה ובידיים שלה והיא דואגת לכל הענינים כמו פעם

אני מפחדת מהשבוע הזה שהיא לא תהיה.
אני מרגישה חלולה כאילו אני לא מתקיימת אם אנחנו לא נפגשות
אני לא קיימת
חיים שלמים שיש לי,אנשים אמיתיים,הילדים הבנזוג, הכל נעלם מול החיסרון שלה.
אני לא רוצה לשלוח לה מיילים הפעם,למרות שהיא מרשה..
אני רוצה שתהיה לי דרך אחרת לשרוד את זה ולחיות.בבקשה תעזרי לי ותגידי לי מה לעשות.
לא השארתי לי כלום.
הכל אצלה
אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום

ושתדעי, לא עברתי התעללות או הזנחה..הייתה לי ילדות נורמלית, ואפילו מאושרת עד גיל 15 שהדברים התחילו להשתנות ולהסתבך בתוכי.(דיכאון מז'ורי)
אז אני לא יודעת למה אני במצב הזה, מאיפה ההיזדקקות הזו והאם יהיה לה סוף

תגידי לי רק מה לעשות איך לשרוד את השבוע ולסלק את ההרגשה הזו שאני לא מתקיימת בלעדיה

גילי 78. אני מתקשה מאד למצוא חברים וידידים לטיול, בילוי משותף, שיחה, הליכה לבית קפה, לקונצרט ואולי לנסיעה לחו"ל בלא קשרים אינטימיים, אלא כל אחד לחוד, ובכל זאת ביחד כידידים.

האם יש לכם הצעת פיתרון?

תודה

לפני שלושה חודשיים עברתי התקף מאוד קשה דלקת בעצב שלקח לי להחלים ממנה כמעט 8 שבועות הייתי במצב נפשי מאוד קשה מכול הבחינות לא יכלתי ללכת לא יכלתי לעשות שום דבר הייתי על קביים לא דרכתי על הרגל כי גם הייתי במיטה גם כול הזמן עכשיו לצערי הרב עברתי עוד פעם התקף מהגב לרגל אני גרה עם ההורים שלי אני עוברת תקופה לא קלה בכלל עכשיו העניין הוא שההורים שלי לא מבינים אותי מה אני עוברת אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות אני מחכה לרגע שאני יחלים ויחזור לשגרת חיים נורמליים

מתעניינת לקבל מידע בנוגע לפחדים אצל ילדים
ילדי בן 3.5 -תאום
ילד שמח חייכן סקרן בריא, במהלך היום עסוק משחק גם לבד וגם איתנו בני המשפחה במגוון פעילויות
מאוד אהוב , מאוד מוכל , בבית תקשורת מקרבת על פי רוב, כמובן שלא תמיד, עם גבולות ברורים

מעלה פחדים, עוד לפני הקורונה
לא נכנס לחדרים במהלך היום - או לחלופין לא יילך לסלון לבד לקחת חפץ בשעת ההשכבה
מבקש שילוו אותו לשירותים ולא נכנס עד שמלווים אותו, מורגש החשש האמיתי
מדבר מידי פעם על "יהרגו אותי" "הם רוצים להרוג אותי" - בעבר אמר את זה בפחד היום כבר פחות...
מציין שאין לו חברים בגן- ידוע כי משחק עם עוד ילדים
ביקש ללכת לים וכשראה את כל האנשים נחרד וביקש לחזור "אני לא מכיר אותם" את האנשים בים- הביע חרדה, זה כן היה ממש אחרי הקורונה
גרים באזור מרוחק ושקט... אז באמת לא חשוף לתנועה מרובה של אנשים

מנסה להבין כמה זה תואם גיל... האם יש מקום לדאגה.. ואם כן אז מי הכתובת
תודה מראש.

היא נוסעת לשבוע
ואני לכודה בפחד מוות
לופ של מחשבות אימה
מחשבות שיש לי מגיל 7 על מוות וכיליון
מחשבות שלא השתנו באיכותן למרות שאני כבר בת 40+
וזה כמו אבן גדולה מדי אני לא יכולה לנשום ואני תוהה האם קיימת אפשרות שאוכל לחיות בלי שהפחד הזה והסוף והסכנות יהיו כל הזמן בתודעה שלי?
זה אפשרי?

התחלתי דיאטה במסגרת של קופ"ח לפני כשבועיים.שמתי לב שהתיאבון שלי צנח בצורה דרסטית.אני יכולה להעביר ימים שלמים עם מעט מאוד אוכל..
זה כמובן לא מה שנדרש במסגרת הקבוצתית..

מוזר שזה גורם לי הנאה..מסויימת..
ורצון לבדוק כמה אפשר..
לא סיפרתי על זה לפסיכולוגית,היא גם לא יודעת שהצטרפתי לקבוצת הרזייה..
בשבוע הבא היא לא נמצאת ולא ניפגש.
זה קשה לי מאד מאד.תמיד.

ועכשיו יש לי בראש מן "תכנית" כזו - היא לא תהיה פה, ואני אוכל הכי מעט שאפשר עד שניפגש.מוזר אני לא מבינה את הקשר שאני עושה בין הדברים
והאמת גם לא מבינה את הירידה הדרסטית בתיאבון

בגלל השביתה. עם את תוכלי לתת לי טיפ לבוקר אני כל כך אודה לך ליטל יקרה אני יודעת שנתת לי את כל הטיפים. אבל לפחות שאני קמה בבוקר עם קצת קשה בלי מסגרת איך אני יכולה להקל על עצמי בנוסף פסיכולוגיה חיובית? אני ממש מודה לך ומקווה שהשביתה תיגמר מהר

היי ליטל.
לצערי ביום שני אני חושבת מתחילה שביתה של העובדים הסוציאלים ולא אוכל לפנות אליהם, גם המועדון יהיה סגור עד תום השביתה וזה קצת מלחיץ אותי. מה אני יכולה לעשות עם הלחץ הזה? אני לא יודעת עם אותם עובדים סוציאלים יחזרו לעבוד ומתי המועדון יפתח עוד פעם. קצת מלחיץ ומעצבן למרות שאני מבינה את העובדים הסוציאלים. בינתיים אני ממשיכה עם הפסיכלוגיה החיובית אבל בכל זאת אני לא יודעת מתי המועדון יפתח מתי תיגמר השביתה, מה עושים עם הלחץ הזה חוץ מפסיכולוגיה חיובית? איך אני יכולה להרגיע את עצמי לבד? אני מקווה שאת לא כועסת ותוכלי לכתוב לי מה עושים עם לחץ בימים אלה. ממש תודה תבורכי ליטל

שלום, אבקש להפנות אותי לפסיכולוגית שמטפלת ומומחית בתחום תודה

כתבתי שאלה שלחתם לי שיש תשובה אין לי אפשרות לצפות בה תוכלו לשלוח שוב את התשובה לפורום? חשוב לי מאד לקרוא את תגובתכם תודה!

היי ליטל

אני עוברת שינויים במועדון תמיכה שאני מקבלת,רוצים לסדר לי מועדונים או דברים אחרים בקהילה,ולמרות שזה יקח לא מעט זמן זה מלחיץ קצת. מה ניתן לעשות עם הלחץ הזה בבית? שאני במועדון אני מרגישה פחות לחץ,אבל שאני לבד בבית הלחץ מתגבר. אמרו לי שהתקדמתי משמעותית.

שלום, קוראים לי הדר, אני בת 24 ולפני מספר חודשיים פרצו לביתי (אני גרה עם אמא שלי). חזרתי הביתה וגילתי את הפריצה, לא הצלחתי לפתוח את הדלת, שמעתי שמשהו מתרחש בתוך הבית ומתוך אינסטינקט ברחתי מהר החוצה מהבניין כי הייתה לי הרגשה שמדובר בפריצה. הפריצה טילטלה אותי מאוד, לקחתי את זה קשה, גנבו את כל רכושינו ומעבר לכך כמובן הרגשתי שחדרו לי למרחב האישי, למקום שהיה אמור להיות "המקום הבטוח" שלי. באותה התקופה יצרתי קשר עם פסיכולוג על מנת לקבוע פגישה אך בדיוק נכנסו לסגר וזה לא קרה. בשבועות האחרונים אני חווה סיוטים בלילה על פריצה, אני לא מצליחה לישון לילה רצוף, מתעוררת הרבה ולא נרגעת עד שאני לא עושה סיבוב בבית לוודא שהכל בסדר. הדבר התחיל להקשות על ההתנהלות היומיומית שלי שכן אני כל הזמן עייפה ומותשת ממחשבות על זה. עברו מספר חודשים ובאמת חשבתי שהשלמתי עם המצב, אך פתאום בשבועות האחרונים הסיוטים התחילו להופיע ולגרום לי לקום באמצע הלילה מזיעה מפחד ובחרדה.
אני יודעת שאחד הפתרונות הוא אכן ללכת לטיפול, אך גם בגלל הקורונה אני חוששת וגם אני סטודנטית וכרגע לא יכולה לאפשר זאת לעצמי לצערי...
אשמח לעזרה,
תודה,
הדר