פורום טיפול נפשי

שלום נטע.

האפשרות לעסוק בפועל בפסיכולוגיה מותנית בקבלה לתואר שני, שהיא השלב בו נעשה סינון קשה וקפדני. לאחר השלמת התואר השני, למיטב ידיעתי אין השפעה למוסד הלימוד בתואר הראשון. מעבר לכך, האקדמית ת"א יפו נחשבת למוסד לימודים מצוין ואני לא רואה סיבה שיפגע בסיכוייך להתקבל לתואר השני או למקומות עבודה בעתיד.

כמובן, דבריי כתובים מתוך הכרותי והבנתי את הנעשה בפועל, ואינם מהווים מקור מידע פורמלי ומחייב.

ליטל 

שלום שרה.

ראשית, המצב הנוכחי הוא מצב מאתגר ומטלטל ביותר, המערער את כל שגרת ההוויה והחיים המוכרים, כך שתגובתך היא במידה רבה "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". לכן, קודם כל, מציעה לא "להיבהל" מהתחושות אלא לקבל אותן בהבנה, ומתוך ידיעה שיחלפו כשיבואו הקלה ורגיעה. במקביל, כדאי מאוד להקפיד כפי שאת עושה על שגרה ועל תקשורת עם בני משפחה, ואולי אף לנסות לאתגר את עצמך עם פעילויות שאינך מנסה בשגרה- ספורט, למידה וכד'. מעבר לכך, במידה ואת מרגישה שאת מגיעה לעוצמות סבל גבוהות מאוד, אפשר להתייעץ עם רופא המשפחה ו/או עם פסיכולוג ולבדוק האם יש צורך בעזרה תרופתית שאכן תרגיע מעט או באמצעות שיחה כדי להקל ולהבין מדוע את מגיעה לכאלו עוצמות. במצבי מצוקה קיצוניים ניתן לפנות גם לקו של ער"ן לקבלת סיוע והרגעה ראשוניים- 1201.

ליטל

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך.

היזכרות בפגיעה מינית בתוך טיפול, ובפרט כאשר החוויה עולה לראשונה, היא תמיד חוויה מערערת ומטלטלת מאוד. אחד ההיבטים הקשים של פגיעות מיניות בילדות הוא הערעור של התוקף את יכולתה של הנפגעת לדעת מה קורה לה ולהבין את המציאות וחוסר ביטחון זה לגבי ה"אמיתיות"של מה שקורה נוטה להתעורר גם בבגרות סביב זיכרונות הקשורים בפגיעה. במובן זה, טבעי שאת חוששת ומעלה שאלות לגבי אמיתיות הפגיעה. זה חלק מהסיפור ומהחוויה, בין אם נפגעת בעצמך ובין אם היית עדה לפגיעות בבני משפחה אחרים. כמו כן, לפחות מנסיוני, כאשר ניתן מקום בטיפול לסוגיית הפגיעות המיניות, מרבית האנשים יודעים להבחין עם הזמן בין זיכרונות ברורים לגביהם הם בטוחים לבין זיכרונות עמומים יותר. לאור כל האמור, אני מציעה להתייחס לחששות שלך לא כאל בעיה אובייקטיבית שיש לפתור ולהכריע לגבי היותה "אמת" או "פנטזיה" אלא כתוכן נפשי שחשוב שתעבדי בטיפול. אני מאמינה שעיבוד זה ירגיע את החששות ויסלול דרך לשיח טוב ועמוק, מתקף ומשמעותי, על חוויות העבר שלך, יהיו אשר יהיו.

ליטל

שלום שרה.

בהנחה שאינך מתכוונת לתופעה הנובעת מבעיית זיכרון מקיפה, חזרתיות מהסוג שאת מתארת עשויה לנבוע מגורמים רגשיים שונים כהצפה רגשית, חרדה ואי שקט, או עיסוק רב בתוכן רגשי מסוים. לכן, אני מציעה להתבונן בחזרתיות לא בפני עצמה אלא כחלק ממכלול המצב הרגשי: האם את לחוצה, מתוחה ומוטרדת יותר לאחרונה? מדוע וממה? יתכן שמתן תשומת לב למצב הרגשי תקל ותסייע גם סביב נושא החזרתיות שאת מתארת.

ליטל

שלום לך.

נשמע מדברייך שאת מתמודדת עם שינויים ותכנים רגשיים מכאיבים ומעוררי שאלות אשר עוצמתם ירדה במידה ניכרת בעזרת הטיפול התרופתי, אך הם עדיין נוכחים ומלווים אותך, גם אם בצורה פחות מודעת ובולטת. לאור זאת, יתכן וכדאי לשקול, ולו לזמן מוגבל, להוסיף טיפול פסיכולוגי אל הטיפול התרופתי. הטיפול התרופתי מסייע בנטרול או החלשת הסימפטומים אך אינו מציע מענה ועיבוד לתוכן הנפשי הנמצא בבסיסם. בהתאם, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בהשגת איזון, הבנה עצמית והקלה אשר ילווי אותך לאורך זמן ויסייעו בתחום הבינאישי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום תמר,

התקופה האחרונה מציפה קשיים רגשיים ומתחים לאנשים רבים ועלולה להקשות על התפקוד היום יומי. נשמע שאת מודאגת מהדרדרות השינה, ואני יכולה להניח שהדאגה עצמה לא תומכת בשינה נינוחה. חשוב לזכור, שעצם הדאגה מכך שלא תרדמי עלולה לייצר חוסר בשינה, ולכן חשוב לשים לב לדפוסים המחשבתיים שעולים סביב השינה ולנסות שלא להישאב לתוכם. לצערי לא אוכל לתת לך תשובה לגבי כדורי השינה שכן איני רופאה. עם זאת, אני מאוד ממליצה לך לנסות לטפל בעניין גם ברמה הרגשית והפסיכולוגית שכן למצב הרגשי ולחרדה יש השפעה ישירה על איכות השינה. אני מצרפת כאן קישור לגורמים טיפוליים שנותנים תמיכה רגישת במיוחד לתקופה זו, חלקה באופן מוזל. באופן כללי, אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול שייתמוך בהפחתת החרדה סביב השינה. טיפול בסגנון מיינדפולנס יכול מאוד להתאים לדעתי למצב זה (בלינק שצרפתי תוכלי למצוא עוד מידע על כך). 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים במיינדפולנס להתייעצות ובחינת טיפול

שלום רובי,

נשמע שאתה דואג לסבך ורוצה לתמוך בו ככל הניתן בתקופה קשה זו. תקופה זו אכן מורכבת במיוחד לאנשים מבוגרים ולבני המשפחה הדואגים ורוצים בשלומם. הריחוק החברתי עלול להקשות על מצבם הרגשי של בני הגיל השלישי. אני חושבת שזה משמעותי שיש לו לפחות נכד שדואג לו ועסוק בשלומו הנפשי ומקווה שהוא מרגיש את הדאגה ומתנחם באמצעותה. אני מצרפת כאן רשימה  של מקורות תמיכה נפשיים במיוחד לתקופה זו. תוכל גם אתה לפנות ולהתייעץ כיצד לגייס אותו לקבל תמיכה. לא תמיד פשוט לגייס את הקרובים לקבל תמיכה, ובייחוד אנשים מבוגרים. עם זאת, תוכל לשתף אותו בכל זאת בדאגה שלך וברצון שלך לתמוך בו כעת. אני חושבת שכדאי להגיע מתוך עמדה אמפאתית ומכילה לקושי שלו וכן להתנגדות שלו, ולהשתדל שלא לשפוט את הקושי שלו להיתמך כרגע וכן את הקושי שלו לשמור על ההנחיות והכללים. אני מאמינה שעמדה מבינה ומכילה תוכל לגרום לו להרגיש פחות בודד. אם הוא בכל זאת לא ירצה להיעזר באופן חיצוני, חשוב להביע הבנה לעמדתו וולהמשיך לשמור איתו על קשר שיזכיר לו שאינו לבד לגמרי. כמו כן, אפשר לנסות לשאול אותו מה הוא מרגיש שיוכל לעזור לו כרגע. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

אני מבינה שההודעה נקטעה באמצע כך שאיני מבינה את השאלה. תוכלי לכתוב שוב וננסה לענות.

בהצלחה,

יעל 

שלום שרון,

נשמע מדבריך שאת מודאגת ממצב הקשר שלהם ושהיית רוצה שיהיו יותר קרובים. נראה כי היו ניסיונות ושהיא לא נענתה. איני יכולה לתת עצה או טיפ שכן איני מכירה את המצב לעומק, אבל בעיני חשוב לכבד את רצונה ולא ללחוץ עליה, שכן זה עלול להפוך להיות מאולץ ומתסכל לכל הצדדים. ייתכן שהם זקוקים לזמן או לסבלנות בכדי למצור מכנה משותף, או בכדי שיוכלו ליהנות ביחד באופן יותר ספונטאני. בינתיים, אולי אפשר להציע לו לנסות להתקרב אליה גם בתוך אינטראקציות משפחתיות שאינן באחד על אחת ולחפש נושאים משותפים, אך לאפשר לה מרחב ולהיות סבלניים כלפיה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום שירה,

נשמע שאת מאוד דואגת לו, ועסוקה בשאלה כיצד לתמוך בו בצורה הנכונה כעת כאשר את מרגישה אחריות ואשמה על המצב. אני מבינה ממך שאת מודאגת בשל מצבו הדיכאוני והיעלמותו. ראשית, אם את מרגישה שהוא עלול להיות בסכנה כלשהי, אולי תוכלי ליצור קשר עם אנשים אחרים הקרובים אליו ולוודא שאינו בסכנה ושיש לו למי לפנות בשעת משבר. לגבי הקשר ביניכם, אני מבינה שאת מרגישה צורך בתיקון, אבל ייתכן שלכך יקח עוד זמן, שאולי גם הוא צריך. בכל מקרה, גם אם אינו עונה, אולי תוכלי לשתף אותו לפחות באמצעות כתיבה בתובנותיך ובמחשבותיך כפי ששיתפת כאן בפורום. כמובן שאם את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה רגשית יותר משמעותית בכדי לעבד את הפרידה ואת מה שקרה ביניכם, אולי תוכלי לפנות לקבלת טיפול נפשי בו תוכלי לעבד את הרגשות שצפים בך כעת. 

בהצלחה,

יעל 

שלום ענת,

בלבול בנוגע לזהות המינית ותחושות של שנאה עצמית הינן תופעות מוכרות. חשוב שתדעי שאת לא צריכה להיות לבד עם התמודדות שכזו. קיימים מרכזים טיפוליים שמתמחים בתמיכה פסיכולוגית ונפשית באנשים שמתמודדים עם בלבול בנוגע לזהות המינית וכן בתהליך של חקירת האפשרות לשינוי מין. על מנת להגיע למצב של השלמה ושל קבלה, מומלץ מאוד להיתמך על ידי איש/ת מקצוע שמתמחים בתחום זה. בכל מקרה, לא צריך לסבול לבד וחשוב לפנות לליווי ולתמיכה רגישים ואמפאתיים, שבהחלט קיימים בתחום זה. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום דוד,

נשמע מדבריך שאתה מאוד מתוסכל מהעיסוק ומהמשיכה המינית לדמות שכזו. אני מצטערת לשמוע שעולות בשל כך מחשבות אובדניות. במידה ואתה מרגיש שיש צורך בעזרה נפשית דחופה ואף סכנה לשלומך, חשוב מאוד לפנות בהקדם האפשרי לטיפול נפשי. אני מבינה שהטיפול בו היית תמך עד רמה מסוים אך לא הביא לדבריך ל״פתרון״ הבעיה. אני תוהה אם עצם ההגדרה של המשיכה המינית מוגדרת כ״בעיה״ שצריכה ״להיפתר״ עלולה לייצר מצוקה נפשית גדולה מאוד. אני מציעה לחדש את הפניה לתמיכה נפשית, אבל רוצה להציע, שאולי הגישה לפיה צריך להיפתר מהבעיה מייצרת יותר מצוקה נפשית, תסכול וייאוש (שבתורו עלול לביא למחשבות אובדניות). כמובן שאין לי את הכלים להבין לעומק את המצב במסגרת זו, אבל הזכרת את המילה ״השלמה״, ואני רוצה לעודד אותך לחדש את הפניה לתמיכה שתעזור לך להשלים עם החלקים שאתה מתקשה לקבל בתוכך. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

ראשית, חשוב לזכור שההסתגלות למצב החדש בו המטפלת משוחחת איתך מהבית במקום שתפגשו פנים מול פנים בקליניקה יכולה להעלות רגשות שונים ומורכבים. אני שמחה לשמוע שאת משתפת את המטפלת שלך בתסכול שעולה בך במפגש עימה. התסכול כמובן יכול להיות קשור בגורמים שונים, שחלקם קשורים במטפלת ובקשר ביניכן וחלקם אולי בחוויה האישית שלך שניתן לנסות להעמיק בה במסגרת הטיפול, ויכולה להיות משמעותית בתהליך הטיפולי. בכל מקרה, אני מבינה שאת לא בטוחה לגבי המשך הטיפול. אני מציעה לך לחכות קצת ולנסות לראות האם הרגשות שעולים כרגע יוכלים לשמש להמשך העבודה הטיפולית, וכמובן לנסות לדבר על כך עם המטפלת, או שאכן אין לך יותר צורך ואת בשלה להמשיך הלאה. בכל מקרה המלצתי היא שהחלטה לגבי סיום טיפול תיעשה לאחר חשיבה מעמיקה ומשותפת עם המטפלת. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

השאלה שאת שואלת חשובה ומשמעותית. טוב שאת מצליחה לזהות את מנגנון הבריחה מרגשות לא נעימים. ייתכן שהפסיכולוגית מזהה את המתרחש, וייתכן ולא. אחרי הכל, פסיכולוגים אינם יכולים לדעת מה באמת מתרחש בתוך תוכו של המטופל. לכן, במצב כזה, כדאי כפי שציינת לסמן לה באיזשהו אופן שאמנם את רוצה להיעזר בה כדי להימנע פחות מבריחה מהכאב, אך שזה מאוד קשה עבורך, ולכן, את מספקת תשובות שאינן מלאות. באופן זה, לא תצטרכי לספק תשובה שאינה נכונה, אלא רק לומר שקשה לך לענות, ותוכלו לעבוד בשיתוף פעולה, אבל בקצב שמתאים לך. 

בהצלחה,

יעל