פורום פסיכולוגיה

שלום מורן. את מתארת דינמיקה בה שמת את הזוגיות במרכז וויתרת עבורה על היבטים נוספים בחייך (ואולי גם באישיותך) ובמובן זה, החרדה והכאב שאת חווה הם מובנים. לצד זאת, יתכן והפרידה הכל כך כואבת ומטלטלת שאת חווה עכשיו היא גם הזדמנות להכיר ולבנות את עצמך גם מחוץ לקשר הזוגי, ואולי גם ללמוד כיצד ליצור קשרים זוגיים שלא יבואו על חשבון היבטי חיים אחרים אלא דווקא יתנו להם מקום. מאחר וזה תהליך לא קל, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין יותר לעומק מה קרה לך, איך להתגבר על המשבר ואיך לבנות קשרים זוגיים עם יותר מקום להיבטי חיים מגוונים. במקביל, אני חושבת שכדאי להשקיע לאט לאט ובהדרגה בהכנסת קשרים ופעילויות חדשים לחייך. צרי קשר עם חברות ובני משפחה שהתנתקת מהם, הירשמי ללימודים או לפעילויות ספורטיביות וכן הלאה ואני מאמינה שעם הזמן גם האמון שלך בעצמך וביכולתך לחיות בלי בן זוגך תשתקם. ליטל

שלום רעות.
קשר טיפולי הוא קשר טעון ומורכב אשר לא פעם משתחזרות בו חוויות ודינמיקות הרלוונטיות ליחסי העבר עם דמויות משמעותיות. בהתאם, נושא התלות והאהבה הם נושאים רגישים אשר מתעוררים לא פעם בקשר הטיפולי. לכן, אני חושבת שהמטרה אינה להפסיק את התחושות והתהיות שמתעוררות בך אלא להיפך- לתת להן מקום בטיפול ולהתבונן עליהן כעל חלק (חלק חשוב!) מהתכנים שאת מביאה לטיפול. במרבית המקרים, שיח כנה עם המטפל על הרגשות שמתעוררים כלפיו מאפשר התבוננות על רבדים נפשיים ובין אישיים חשובים, ויכול לקדם בצורה משמעותית את התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום דניאל.
נשמע מדבריך שאתה מרגיש את הערבוב בין אלמנטים "אובייקטיביים" שמפריעים לך (למשל, צלצול הטלפון שאני חושבת שאכן זכותך לדרוש שיכובה) לבין החוויות הפנימיות המטלטלות שמתעוררות בקשר הטיפולי. כפי שאתה מתאר, לא תמיד קל להבחין ובהתאם גם לא קל לזהות האם אכן יש חוסר התאמה עם המטפלת או שמדובר בתגובה ליחסים הטעונים המתעוררים באופן טבעי בקשר הטיפולי.
בהתאם, אני מציעה לך להעלות שוב את כל מה שכתבת כאן מול המטפלת ולבדוק האם יכול להתעורר ביניכם שיח משמעותי סביבם. אם יתעורר שיח משמעותי אשר יחדש או יעורר בך מחשבה לגבי עצמך, כדאי לתת עוד זמן להתילך ולהעלות שוב ושוב את התחושות המתעוררות בך סביב הקשר. אם תרגיש שהמטפלת אינה מצליחה להשתמש בתחושות שאתה מעלה כפלטפורמה ליצירת שיח משמעותי, מסקרן ומחדש, יתכן שהיא באמת לא המטפלת המתאימה לך. בכל מקרה, אני מציעה לשתף אותך בתהיה לגבי ההתאמה ביניכם ולבדוק האם גם סביב נושא זה מצליח להתפתח שיח מעורר מחשבה או לא.

ליטל

שלום שלי.
את מתארת תחושות קשות כל כך, ואני מצטערת לשמוע על החוויה שעברת בטיפול ועוררה תחושה שזו לא שיטה מתאימה עבורך.
מתוך הדברים שתיארת, אני נוטה להסכים עם הרגשתך ש"משהו לא במקום". החיים אכן לא צריכים להיות כל כך קשים, כואבים ומטלטלים.
נשמע שאת עושה מאמצים רבים להקל על עצמך אך עדיין מרגישה צורך במתודה מקיפה ועמוקה יותר לשינוי ולכן יש שני כיוונים שעולים בדעתי.
הראשון הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיטה שונה מהשיטה בה טופלת. תחת הכותרת של "טיפול פסיכולוגי" יש מגוון עצום של שיטות שונות מאוד במהותן ובאזורים הנפשיים בהן הן נוגעות. ישנן שיטות שמכוונות למגע באזורים נפשיים עמוקים ולכן גם יכולות לעוררות תגובות קשות כפי שחווית בעוד ששיטות אחרות מתמקדות בעיקר בסימפטומים וברכישת טכניקות להקלה על הסבל, ואינן מגרות את האזורים העמוקים והכואבים כל כך. אני יכולה להבין מדוע אחרי מה שחווית את נמנעת מכל טיפול, אך ההימנעות הזאת שוות ערך בעיני למצב בו אדם שפיתח תגובה אלרגית לאקמול מסרב לקחת אנטיביוטיקה. זו הכללה שיכולה להביא איתה החמצה משמעותית, ויתכן שאם תעזי להתנסות בשיטת טיפול שונה תוכלי להיתרם משמעותית.
כיוון נוסף שאת יכולה לשקול הוא טכניקות מיינדפולנס, מדיטציה או חשיבה בודהיסטית. אלו טכניקות שמכוונות לקבלה והקלה על סבל. אני לא יודעת האם יוכלו להציע פתרון עמוק לאורך זמן, אך אולי יוכלו להקל עלייך בינתיים ולחזק את אמונתך ביכולת להתמודד עם טיפול פסיכולוגי בעתיד.

כיוון מחשבה נוסף שאני רוצה להציע הוא בדיקה בינך לבין עצמך לגבי העמדה שעולה מדברייך לפיה שום כיוון אינו אפשרי כרגע. זה אולי לא נכון לגבייך, אך במקרים רבים פועלים בנפש כוחות מנוגדים- בעד ונגד החלמה ושינוי ואני מציעה לבדוק האם חלק מהרתיעה מטיפול פסיכולוגי ומהעמדה לפיה טיפול תרופתי הוא בלתי ניתן להשגה כרגע הם גם ביטוי לחשש ורתיעה משינוי. לפעמים המצב המוכר הוא מכאיב ומייסר, אך השינוי מפחיד עוד יותר. שוב, אני לא יודעת אם זה רלוונטי לך, אך מציעה לבדוק בינך ובין עצמך.

ליטל

שלום רויטל. כאמור, אין לי דרך לדעת מאחר ויש שונות בין קב"נים ומאחר וגם הקב"ן הוא איש מקצוע שמפעיל שיקול דעת מקצועי. בכל מקרה, לאור מה שאת כותבת אני חושבת שכדאי להיעזר באיש מקצוע ולברר יותר לעומק האם הגיוס לצבא הוא אכן הדבר הנכון לבנך. ליטל

שלום ריטה.
אני מבינה את הדאגה שלך לאור ההתכנסות והסירוב לעזרה של בן זוגך. איני יודעת כמה זמן נמשך המצב, אך אם מדובר בתקופה של למעלה מכמה שבועות אני חושבת שכדאי להגביר את הלחץ על קבלת עזרה: אפשר להציע לו לפנות לרופא המשפחה (לחלק מהאנשים קל יותר לקבל את הפניייתו של איש מקצוע לטיפול תרופתי/פסיכולוגי) או לבקש ממנו לבוא להתייעצות משותפת איתך בה תוכלו לחשוב יחד איך לעבור את התקופה הקשה. לפעמים קל יותר לפנות לייעוץ מתוך מחשבה ורצון לעזור לבת הזוג, מאשר לפנות לטיפול פרטני.
אם יסרב גם לאלו, אני מציעה לומר לו שתצטרכי לשתף בני משפחה נוספים עקב הדאגה הגבוהה שלך, ואז אולי תוכלו להפעיל יחד יותר לחץ על קבלת עזרה.

ליטל

שלום רויטל.
יש שונות רבה בגישותיהם של קב"נים ולכן קשה לי לומר כיצד הקב"ן "ישקלל" את המלצת הפסיכיאטר, רמת התפקוד של בנך ביומיום ורמת המוטיבציה שלו לשירות, ומה תהיה המלצתו לאור זאת.
בכל מקרה, במקרים של קושי נפשי המקשה על התפקוד ניתנת לעתים דחיית שירות של מספר חודשים כדי לאפשר קבלת טיפול ושיפור התפקוד טרם הגיוס. איני יודעת עד כמה בנך מתקשה לתפקד ביומיום, אך אם יש קושי תפקודי ובין אישי משמעותי יתכן ודחיית שירות יכולה להיות פתרון טוב, אם תנצלו את הזמן לקבלת טיפול נפשי אינטנסיבי.
היבט נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא מידת המוטיבציה לגיוס- האם בנך רוצה להתגייס, או שזה צורך שלכם כהורים? שירות צבאי יכול להיות מאתגר מאוד למי שסובל מקשיים רגשיים כאלו ואחרים ואם המלצת הפסיכיאטר מבוססת על חוסר רצון של בנך להתגייס, כדאי לחשוב טוב כיצד להתנהל בסיטואציה הנוכחית.
בשורה התחתונה, אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי שיסייע לכם להבין מה הצרכים, היכולות והמגבלות של בנך וכיצד כדאי להתקדם.

ליטל

שלום לך.
נדמה לי שהמשפט האחרון שלך, הנוגע להתלבטות בין לבד למתן אמון, הוא לב הדברים, ואולי קונפליקט מרכזי ועמוק המלווה אותך בחייך וביחסייך בפרט. השאלה עד כמה אפשר לתת אמון באחרים היא שאלה משמעותית ועמוקה, אשר קונפליקטים סביבה נוטים לבוא לידי ביטוי בכאב נפשי ובקשיים בתחום הבין אישי. לכן, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין יותר לעומק את ההתלבטות שלך, ואולי להגדיל את החופש שלך בחיי היום יום ובקשרים.

ליטל

שלום אסיה.
השתמשת במילה התמכרות, אך אני חושבת שכדאי להבין יותר לעומק האם הצפייה בסרטונים אלו היא אכן בעייתית. את מתארת שהצפייה בסרטונים אינה מעוררות קושי רגשי. האם יש לה השלכות שליליות אחרות? האם היא באה על חשבון קשרים חברתיים או עיסוקים חיוביים כלשהם? האם הוא עושה בתכנים שימוש לרעה (למשל, להפחיד חברים וכד')? האם הסרטונים עצמם מכילים תוכן לא הולם? (אלימות שחורגת מז'אנר סרטי האימה, תכנים מיניים וכד'). במידה והתשובה שלילית, כדאי לנסות להבין יותר טוב מדוע את מוטרדת מהצפייה בסרטונים- האם באמת יש בכך בעיה או שאתם כהורים מתקשים לקבל את העיסוק של בנכם בתכנים "רעים"?
במידה ואת מזהה השלכות שליליות ו/או במידה ויש קושי חברתי או רגשי אחר ו/או במידה ומענה זה אינו מספק, אני ממליצה לפנות להתייעצות חד פעמים אצל איש מקצוע ולנסות לברר באופן יסודי יותר האם יש צורך בעזרה מקצועית והדרכה שלכם כהורים, או שמדובר בהתנהגות תואמת גיל ונורמטיבית.

ליטל

שלום בוני. לצערי קצת קשה לי לענות על שאלתך באופן כללי. אני חושבת שכדאי לנסות- בעצמך או במסגרת טיפול פסיכולוגי- לזהות מה קרה שעורר את התחושה החיובית. סגנון חשיבה שונה מהרגיל? אירוע בין אישי? מתוך כך אפשר אולי יהיה להבין האם ואילו דברים יכולים לסייע. ליטל

שלום שרה,
לצערי איני עוסקת בהערכת מסוכנו ולכן אני לא יודעת להשיב על שאלתך. מציעה שתצרי קשר עם הגוף המאבחן לקבלת פרטים אלו.

ליטל

שלום לך.
הימים שלאחר פרידה מבת זוג משמעותית ואהובה הם כמעט תמיד ימים קשים ומטלטלים שמלווים בין היתר בתחושות של חרטה, אשמה, דאגה ובלבול. באופן טבעי, פרידה מבת זוג שגם אהבת מאוד אבל גם הרגשת ששמה על כתפיך נטל כבד כל כך היא פרידה מורכבת עוד יותר.
במובן זה, אני חוששת שאין עצה, פתרון או הקלה מיידיים. עשית בחירה קשה שאמנם הוציאה אותך מהסבך בו אהבה שווה גם לנטל, דאגה וטיפול, אך קנית את החופש שלך מהיבטים אלו במחיר של אובדן האהבה וזה קשה. לכן, אני חושבת שקודם כל אתה צריך לתת לעצמך זמן להתאבל, להסתגל ולהתאושש, ולראות איך תרגיש בעוד שבוע-שבועיים. בזמן הזה, אני מציעה לשתף אנשים בכאב שלך, לבדוק בינך ובינך מה משך אותך לקשר דווקא עם בחורה שנמצאת במצב קשה כל כך ובעיקר- לנוח ולא לדחוק בעצמך לקבל החלטות או לרגיש טוב יותר.הכאב שאתה חש גורם סבל, אך הוא כאב טבעי ובריא המעיד על כך שידעת לאהוב ולהקשר.
יש סיכוי סביר שהזמן והתמיכה שתקבל יקלו עליך אך במידה ותרגיש שהמצב אינו משתפר לאורך זמן, אפשר לשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי.

ליטל

שלום ישראל.
אתה מתאר את עצמך כלכוד בקשר זוגי בו מצד אחד אתה מתוסכל וכאוב ומצד שני- קשור, אוהב ולא יכול להרפות. דינמיקות מסוג זה נובעות בדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים אשר דוחקים באדם להחיות בקשריו דינמיקות יחסים פוגעות ומכאיבות אשר מבטאות היבטים לא מודעים אלו. כך, למשל, אדם אשר חווה בילדותו קשר עם הורים לא נגישים רגשית אך לא עיבד רגשית חוויה זו עשוי למצא את עצמו שוב ושוב בקשר עם נשים לא נגישות רגשית.
בהתאם, ולאור העובדה שנשמע שבת זוגתך שלמה עם המצב ואינה מעוניינת בשינוי, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פרטני בו תוכל להבין יותר לעומק מה מביא אותך להישאר ולשמר קשר שמתסכל אותך כל כך. מנסיוני, עיבוד זה מאפשר, בדרך כלל, או קבלת החלטה שלמה עם הפסקת הקשר או שינוי רגשי-התנהגותי אשר דוחק גם בבת הזוג להשתנות משמעותית, ולהתגייס לשינוי ושיפור הזוגיות.
בכל מקרה, אני חושבת שהחשש שלך מפני ההורות המשותפת הוא נכון וחשוב- ככל הנראה הוא מבטא את הרצון שלך להגיע להורות ממקום שלם ויציב יותר בזוגיות.

ליטל

שלום יעל.
יתכן שהקושי של חברתך לשחרר את הקשר הוא חוסר ההבנה שלה לגבי הסיבה לניתוק. מעבר לכך, אם היה ביניכן קשר משמעותי אני חושבת שיש משהו הוגן במתן הסבר כנה- אך רגיש- לסיבות שהביאו אותך לסיים את הקשר.
יתכן שהסבר כזה גם יסייע לה להבין, לקבל ולשחרר אותך. את יכולה לכתב לה מכתב יפה ומכבד ולהסביר בכנות, ואז גם לה אולי יהיה קל יותר לכבד את הבחירה שלך.

איני יודעת מה גילך, אך במידה ושתיכן עדיין נערות, ובמידה וגם לאחר מתן הסבר החברה תמשיך "לחזר" אחרייך, את יכולה לבקש את עזרתה של אימך- לבקש שתיצור קשר עם אמה של החברה ותבקש את עזרתה בעדינות.

בכל מקרה, חשוב שכל התהליך יעשה ברגישות ועם כמה שפחות פגיעה- גם אם אינך מעוניינת בקשר-וזו זכותך- כדאי וראוי "להיות בן אדם" ולסיים בצורה מכבדת וכמה שפחות פוגעת, ולהקפיד שאת לא פוגעת, מבזה או לועגת לחברה-לשעבר בפני בנות אחרות.

ליטל