פורום פסיכולוגיה

שלום,

מדובר בתיאור של שני דברים שונים: כאשר מדברים על מבנה אישיות גבולי זהו תיאור האישיות בשפה הלקוחה מהעולם הפסיכולוגי והתיאוריות הדינאמיות. כאשר מדברים על הפרעה סכיזואפקטיבית זוהי אבחנה מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטרי, וזו השפה של העולם הפסיכיאטרי. לכן, שני הדברים יכולים להתקיים ביחד ואינם סותרים זה את זה.

בהצלחה,
סיון

שלום ורד,

פיטורין זהו אירוע קשה ולא נעים, בוודאי כפי שאת מתארת, אירוע שקרה בהפתעה וגרם לך לעזוב מקום עבודה שהיה לך טוב בו. לכן, טבעי שתעברי עכשיו תקופה מעט קשה, המלווה בחוסר חשק, עצבות, עיבוד של השינוי ואובדן מקום העבודה והתערערות הדימוי העצמי. עם זאת, מומלץ לאחר התאוששות, להתחיל לחשוב קדימה ולחפש מקום עבודה חדש. הדבר עשוי לקחת זמן, אבל לא להתייאש. לעיתים קשה לראות זאת כרגע, אך יש מקומות עבודה נוספים ויכול להיות שתצליחי להשתלב במקום אחר ושיהיה לך לא פחות טוב. נסי בכל זאת למלא את השגרה בעשייה ובחיפוש עבודה חדשה, תוך קבלת תמיכה ממי שניתן (משפחה וחברים). זהו משבר שניתן לעבור אותו עם הזמן. במידה ותרגישי שחלף זמן רב והמצוקה מחריפה, אז תוכלי לשקול גם פנייה לטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לימור,

אני ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול והערכה מדויקת יותר של המצב (למשל,לברר האם תחושות אלו הן חלק מחרדה חברתית). נשמע שהמצב פוגע בשגרה, בדימוי העצמי וביכולת להיות באינטראקציה עם אחרים ולכן מומלץ לפנות לעזרה ולטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

קודם כל, אתה מזהה שיש לך קושי בהתנהלות מול נשים ואני מעריכה את יכולתך להתבונן במצב ולרצות לשנותו.רצון ליצור מערכות יחסים טובות יותר זוהי מטרה ראויה. אתה גם מקשר זאת ליחסים בין הוריך, שלתחושתך השפיעו עליך. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול יכולים להתייחס לדפוסי יחסים שחוזרים על עצמם, לחשוב עליהם, לחשוב כיצד נוצרו דפוסים אלו ועם התקדמות ההליך הטיפולי דפוסים אלו יכולים להשתנות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לאה,

איני יודעת בדיוק למה את מתכוונת כשאת אומרת אינטיליגנציה רגשית נמוכה, אבל אם כוונתך ליכולת של אדם להיות במגע עם רגשותיו, להבין אותם, להסביר אותם, לווסת את העולם הרגשי ובהמשך לשים לב גם לרגשותיו של האחר, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בכך.

בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אני שומעת בשאלתך כאב וסבל ואנסה לעזור. ראשית, חשוב לציין, שכפי שאתה מתאר, לא כולם מסוגלים ויכולים לשרת בצבא ועל כן הצבא מאפשר במקרים מסוימים שחרור. באופן דומה, לא כל האנשים יכולים למשל להיות רופאים או מדענים שהביאו לפיתוחים שונים.. כל אדם בהתאם ליכולותיו ואישיותו, וכולם בעלי ערך ויכולת להיות משמעותיים ותורמים לסביבה. יש דרכים רבות מאוד לתרום למדינה ולמקום בו אנו חיים, השירות הצבאי זו לא הדרך היחידה. החל מניהול אורח חיים ישר המתחשב בסביבה, הנעת הכלכלה על ידי עבודה ותשלום מיסים ובוודאי אם תעסוק בעתיד בחינוך. בכל מקרה, זהו רק היבט אחד של הדברים. ברמה העמוקה יותר, אתה מתאר התמודדות נפשית מה שאתה חווית כשבר ועם פער גדול בין איך שהיית רוצה להיות באופן אידיאלי, לבין מה שהתאפשר לך בפועל. פער זה מציף אצלך תחושות אשמה ובושה ומערער את הזהות העצמית והדימוי העצמי. נשמע שלמרות שכנראה חלף זמן מאז השירות (איני יודעת בן כמה אתה), הנושא עדין חי אצלך ומטריד אותך מאוד. לכן הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי שם תוכל לעבד את הפער בין השאיפות לבין המציאות, ואולי גם למצוא נקודות מבט נוספות דרכן ניתן לבחון את הסיטואציה. תהליך טיפולי יוכל להקל עליך את התחושות הקשות שמתעוררות בך ולסייע בעיבוד הנושא.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום רונן,

נשמע שאתה מתמודד עם יחסים מורכבים וקשים עם הוריך, ובמובן זה, אני שמחה שפנית לטיפול ושאתה מעוניין לבנות את חייך, לקדם את עצמך וגם להבין את עצמך טוב יותר. ההורים הם דמויות משמעותיות בחיינו (לטוב ולרע), ופעמים רבות גם אם נתרחק מהם פיזית וננתק מגע, העבודה הנפשית בעיבוד הקשר והיחסים איתם היא חשובה. איני יודעת את הפרטים על הטיפולים הקודמים (כמה זמן היה כל טיפול? האם מיד חשת לא מובן? האם ניסית לשוחח עם המטפלות על תחושותיך? וכו'), אך נשמע שקיים קושי למצוא טיפול שירגיש לך מתאים ולהתמיד בו לאורך זמן. קשה לדעת בוודאות ממה נובע קושי זה- האם בגלל ההכשרה של המטפלות, בגלל אישיות של המטפלות, משהו באינטראקציה ובכימיה שנוצרה ביניכם או אולי חלק מהמצב קשור גם בציפיות מאוד ספציפיות שלך לתגובות מסוימות, ואז אכזבה ותחושות קשות שמתעוררות ברגע שהמטפלת לא מגיבה באופן שרצית. אני מבינה את הציפייה שלך לצאת מהטיפול בתחושה טובה יותר ובהרגשה שהבינו אותך, וזו ציפייה לגיטימית. עם זאת אומר, שחלק מהטיפול מתייחס לעבודה על כיצד מצליחים לשאת גם רגעים של חוסר אמפתיה או אי התאמה מלאה, כחלק מתהליך המבוסס על אמון בין המטפל למטופל. בכל אופן, הייתי ממליצה לך לפנות שוב, למי שתרגיש בנוח איתו, ונסה להתחיל ולספר את התנסויותיך מטיפולים קודמים ולתאם ציפיות מול המטפל החדש. כמו כן, כאשר קורה מצב בו אתה מרגיש שאינך מובן, השתדל לומר את מחשבותיך ולספר על כך למטפל, על מנת שתוכל להיעשות עבודה משמעותית עם הרגעים האלו. אם אתה מרגיש שרוב הזמן המטפל אמפתי ומבין, ורק ברגעים או בנושאים מסוימים (למשל כשמדברים על ההורים) פתאום מתעוררת שוב התחושה הזו שאינך מובן, נסה לשתף את המטפל ולהתמודד עם המצב בתוך הקשר הטיפולי, תוך ניסיון להחזיק בזיכרון שהיו גם רגעים בהם המטפל כן הצליח להבין ולעזור.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום רות,

שאלתך, שניתן לקרוא אותה כשיר, נוגעת ללב ומתארת רגשות רבים, של אשמה, חרטה, געגוע וכאב, ומתייחסת לקשר המיוחד, ולעיתים הסוער, בין מטפלת ומטופלת.
נשמע שהיה טיפול מאוד משמעותי, שעורר רגשות רבים, וכפי שאת מתארת גם תסכול גדול וקושי לשאת את ההיעדר שבין הפגישות, ואולי גם היעדר של דברים אחרים שהיית צריכה ולא התאפשרו. כשקראתי התעוררו בי שאלות- האם ניסית לפנות ולחזור שוב לטיפול? מדוע התחלת טיפול אחר? האם בשל החשש מכעס המטפלת? האם כבר התחלת את הטיפול החדש? במידה ולא, כדאי לחשוב על אפשרות לפנות למטפלת הקודמת ולראות האם ניתן להמשיך בתהליך, להבין ולעבד את העזיבה הפתאומית שלך. במידה וכבר התחלת טיפול חדש, גם שם ניתן לחשוב מה התעורר בך באותם הרגעים שהוביל אותך לעזוב וכיצד ניתן להבין את פעולותיך ואת תחושותיך, מבלי לשחזר שוב את אותו הדפוס. אכן טיפול הוא מערכת יחסים ובה בוחנים את גבולות הקשר, לעיתים הורסים ופוגעים, אך גם פעמים רבות, לאחר עיבוד, הבנה של התהליכים ולקיחת אחריות, יכולים לתקן ולהתקרב מחדש.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

מחשבות שווא הן מחשבות או אמונות שגויות שאנשים מאמינים בהן ומבטאות קושי בהפרדה בין מחשבה לבין מציאות. כפי שאתה מתאר, לרבים מאיתנו יש מחשבות שגויות או אמונות כלשהן, אך השאלה היא עד כמה האדם מכתיב את חייו לפי האמונות, בטוח שמחשבותיו הן המציאות ועד כמה תפקודו נפגע. כאשר יש מחשבות שווא, פעמים רבות הן הופכות לרשת של אמונות שעל פיהן האדם מנהל את חייו. מפני שאינך בטוח מה עובר עליך כרגע, הייתי ממליצה לך לפנות בהקדם לרופא פסיכיאטר ולהתייעץ עם גורם מקצועי שיוכל לסייע לך בנושא באופן אישי. נשמע שאתה סובל ומבולבל, ולכן הייתי ממליצה לפנות בהקדם לעזרה.

בהצלחה,
סיון

שלום דיקלה,

אכן שאלה חשובה ונשמע שאת מתמודדת עם הרבה דילמות בנוגע לבנך. כפי שאת מתארת, משהו שהתחיל כהתנהגות שלו (שאיננו יודעים כרגע ממה ההתנהגות נובעת- האם מאימפולסיביות, קשיי קשב, סקרנות, קושי לקבל גבולות, קנאה, חיפוש אחר התגובה שלך והאפשרויות הן רבות), בכל אופן, התנהגותו השפיעה באופן ניכר על הקשר בינכם. אני שומעת משאלתך את הרצון שלך לשפר את מערכת היחסים שלכם באופן כזה שבנך יוכל לקבל גם את הסמכות שלך, אך גם את נוכחותך כדמות משמעותית, משפיעה ומיטיבה. לצורך שיפור הקשר, נדרש תהליך שראשיתו בהיכרות מעמיקה יותר ובהמשך ניתן לחשוב על הקשר בינכם, מה הוא זקוק ממך וכיצד את יכולה להגיב באופן מאוזן יותר למולו. הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים לצורך חשיבה מעמיקה ועבודה על הנושא החשוב שמטריד אותך.

בהצלחה,
סיון

שלום איילה,

נשמע שחוסר האנרגיה שאת מתארת וחוסר החשק לקום מהמיטה קשור לכך שאינך עובדת או לומדת וכנראה שהעדר המסגרת משפיע עליך באופן שלילי. לצערי, אין לי טיפ או עצה שתוכל לעזור לך להיות באנרגיה חיובית לאורך כל היום, אלא נשמע שכדאי לך לחשוב ולפעול בכיוון של מציאת תעסוקה, תחומי עניין ומסגרת שתתן לך את מה שחסר לך. אם תרגישי שאת לא מצליחה להתקדם עם נושאים אלו, תוכלי לפנות לעזרה ולטיפול כדי לחשוב כיצד ניתן לקדם את הנושא ומה מונע ממך מלמצוא מסגרת כלשהי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מיטל,

לעיתים לאנשים יש רתיעה או פחד מכלבים גם בלי שעברו טראומה או ננשכו בעבר. באופן כללי, על מנת להתמודד עם רתיעה ופחד כדאי להפסיק להימנע בתוך סביבה בטוחה ובתנאים נוחים (למשל, ללטף כלב כאשר את בנוכחות מישהו שאת מרגישה בטוחה איתו וכאשר הכלב קשור ורגוע). עם הזמן, ככל שמתמודדים עם הדבר המפחיד ורואים שמצליחים להתגבר, כך גובר הביטחון והפחד יורד. תוכלי לנסות לעשות זאת בכוחות עצמך. אם הדבר מהותי עבורך, פוגע באיכות חייך ומאוד תרצי לשנותו ולא תצליחי לעשות זאת לבד, ניתן לפנות לטיפול ממוקד בפחד זה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום סמואל,

כדי לעזור, צריך קודם כל שהאדם עצמו ירצה לשנות משהו בהתנהלותו ויסכים לפנות לעזרה. לאחר מכן, צריך להבין יותר לעומק את הסימפטומים שאתה מתאר, ולכן הייתי ממליצה לפנות לקופת החולים או לתחנה לבריאות הנפש ולקבל עזרה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום טל,

את מתארת היעדר תקשורת וניכור בעת מריבה וזו אכן תחושה קשה מאוד. אני חושבת שההתעקשות שלך על דיאלוג פתוח היא חשובה ותתרום לזוגיות ולכל אחד מכם כאדם. כעס הוא רגש שרבים מתקשים להתמודד איתו, והוא כמובן רגש לגיטימי. עם זאת, גם כאשר כועסים כדאי לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, ובוודא לאחר מכן. הייתי ממליצה לך להמשיך ולהתעקש על חשיבות הדיאלוג בינכם, להסביר שחשוב לך לשמוע את מחשבותיו גם אם הוא חושש שתפגעי, להדגיש שחשוב לך שתוכלו לדבר על הדברים ולתאר כמה חוסר התקשורת פוגע בך וביחסים ושדפוס זה גובה בסופו של דבר מחיר מהזוגיות. במידה ותראי שהדבר לא עוזר ואירועים כאלו יחזרו על עצמם ותחושי שנדרשת לכם עזרה חיצונית, תוכלו לשקול לפנות טיפול זוגי כדי לחזק את ערוצי התקשורת ביניכם.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

אני מעריכה מאוד את הרצון לשמור על מקום העבודה למרות הקושי. כצעד ראשון, נסה להבין ולעקוב אחרי מה שקורה לך באותו רגע במשמרת בעבודה. האם מה שמפריע הוא רק שעמום? האם יש סטרס שנובע מדברים אחרים? מה המחשבות שמלוות אותך באותו הרגע? מה כל כך בלתי נסבל? האם זה להיות לבד בחנות? האם זה המפגש עם הלקוחות? האם לחץ בשל צורך למכור ועוד ועוד. לאחר שתנסה לחשוב מה למעשה מפריע לך, אולי תוכל לחשוב על פתרונות ועל דרכים שיעזרו לך להירגע. פעמים רבות קשה לנו לשאת תסכול ורגשות שליליים, ולעיתים כדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק. לכן, במידה ותראה שאתה מתקשה להבין מה מפריע לך ומתקשה להתמודד, הייתי ממליצה לך לפנות להתייעצות או לטיפול כדי לברר יותר מה בעצם מפריע לך כל כך וכיצד ניתן להתמודד עם המצב.

שיהיה בהצלחה,
סיון