פורום טיפול נפשי

מחפש טיפול dbt דרך האינטרנט תודה

שלום רב
בחורה בת 21 אחות מוסמכת חדשה
יש לי פחד גדול ממחלות ובתקופה האחרונה מקורונה באופן ספיציפי ובכלל בתקופה האחרונה מרגישה עייפה נפשית (כי היה לי קשה בלימודים וסטאג' ואחר כך ממשלתי אשר נדחה בשל הקורונה ונתנו לנו חעבוד עם היתר זמני ואז ביטלו וקבעו ממשלתי חדש ועם כל הלימודים והבלגן הרופא חשד שלאבא שלי יש סרטן הלבלב אז גם כל נלחץ מהבדיקות שברוך השם הכל יצא תקין אבל זה לחץ נפשי עצום ) עכשיו לפני כחודש התחלתי לעבוד כאחות בבית חולים ואיך שהתחלתי אחרי שבועיים הודיעו לנו שהמחלקה הופכת למחלקת קורונה ואז נכנסתי לאין סוף חרדות ופחדים
לפני שבוע היתי עם אחת האחיות שהיתה בלי מסיכה ואז התברר שהיא חיובית לקורונה
לא הפסקתי לחשוב על זה פחדתי פחד מוות מלהיות נשאית 😖
דברה איתי אחות זיהומים ולאחר כמה בירורים אמרה שלא היתי איתה מספיק זמן ואין צורך שאהיה בבידוד, ביקשתי בכל זאת בדיקת קורונה ולא הסכימה
הכנסתי את עצמי לבידוד יזום שלא אדביק חס וחלילה את ההורים
ב3 ימים הראשונים לא עשיתי כלום רק ישבתי ושכבתי במיטה
יום לאחר מכן עשיתי קצת פעילות גופנית (כמובן שבראש כל הזמן עובר הסרט שאני חיובית) ופתאום הרגשתי חולשה חזקה בכל הגוף וכאב שרירים כל כך חזק שאף פעם לא הרגשתי בעיקר ברגליים וכל החרדות והלחץ התגברו (אולי זה סימן לקורונה?)
אחרי יומיים הכל עבר
לא פיתחתי קוצר נשימה או חום או שיעול ..
השאלה שלי האם יתכן שכאבי השרירים שחוויתי הם חלק מהלחץ הנפשי שאני חייה בו ? או שבאמת זו קורונה ?
אני חווה הרבה בלגן בעבודה גם , חלק בבידוד , פעם פותחים את המחלקה , פעם סוגרים , אי וודאות מוחטת !!
אשמח לשמוע מהידע שלכם ונסיונכם אם כאב שרירים יכול להתחבר לסטרס ואיך אפשר להתפטר מלחץ נפשי כל כך מוגבר ופחד
פעם הרופא המליץ לי לקחת רילקסין אבל גרם לי לחולשה יותר מדי ולירידה בלחץ דם לכן אני לא לוקחת
נתנו לי פעם ציפרלקס והפבקתי באישור הרופא אחרי חצי שנה
יש לציין שחלק גדול מהמצב הנפשי שלי הןא כתוצאה מהלימודים שלי (היה לי מאוד קשה הרבה ימים ולמידה ומבחנים בלי סוף ועבודה...)
בקיצור אשמח לעזרה ותודה רבה לכם וסליחה על החפירות

היי,
שואלת עבור משפחה עם מתבגרת בת 20 המתמודדת עם מגבלה שכלית-התפתחותית שהחלה לסבול מחרדות וממצוקה בחודשים האחרונים.
ההורים אינם מצליחים לעזור לה, ניסו בכל דרך אפשרית- פנו לפסיכיאטרים והצעירה אינה לוקחת כפי שנתבקשה את התרופות בצורה מסודרת וכן ההורים אינם מקפידים על כך. ניסו לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי שיחתי והדבר לא עזר.
הצעירה טוענת שהיא מפחדת כל הזמן והיא לא מצליחה להסביר את עצמה היא רק בוכה וצורחת והמשפחה מרגישה מצוקה דבר המשפיע על מצבם הנפשי בבית.
הצעירה לא מוכנה להמשיך בשום מסגרת (לא בית ספר כיתה י"ג ולא שירות לאומי)
המשפחה במצוקה קשה והמצב קרוב לסף הזנחה ומביאה את ההורים למצב של אלימות נפשית וכמעט פיזית בינם לבין הצעירה. מדובר במצב חירום אשר מצריך התערבות מיידית.

למי פונים בראש ובראשונה ומה הלאה?

אשמח למענה
רעות.

היי, אני בת 19 ואני מעשנת וויד מידי פעם ובשבוע האחרון עישנתי כל יום מלא..עכשיו אני חייבת להיגמל, לא מרצוני. אני משלשום לא מעשנת ואתמול היו לי "תסמיני גמילה" של הזעה קרה, סיוטים, חרדה וקצת הזיות. האם זה תסמיני גמילה?
ועוד שאלה, מאוד קשה לי להפסיק, יש לך שיטות\ טיפים איך להצליח בגמילה? האם יש תרופה שנותנים כמו למעשנים שמורידה את החשק לעשן וויד? תודה מראש

היי,

אני כבר שלוש שנים בטיפול, אבל בחודש האחרון לקחנו הפסקה מטיפול.. והיום לאחר יותר מחודש, חזרתי.. וזה גורם לי פשוט להירתע.

מהרגע שחזרתי הביתה, אני מרגישה רע, ואני חושבת על החודש האחרון שפשוט "נתתי לחרדות לנצח" ולא "נגעתי" בהן, ואומרת לעצמי שאולי עדיף לא לטפל?

וזה קצת עצוב.. כי החיים שלי לא טובים בכלל, ואחרי כל הכשלונות בטיפול, וההתדרדרות, זה גורם לי פשוט לחשוב שלא בא לי לטפל.
פשוט להרים ידיים ולחיות ככה, להשלים עם זה שאני פשוט פגומה.. ופשוט להסתכל על החיים של אחרים מהצד ולקבל את זה, שבחיים לא אהיה נורמלית.

פשוט כל נגיעה שלי בבעיות גורמת לי להרגיש ממש רע.
המטפל טס עוד שבוע לארה"ב, מה שאומר ששוב לא יהיה טיפול 3 שבועות..
ואני בתוך תוכי אומרת לעצמי יופי... עוד תקופה של הדחקה והישארות במקום הבטוח.

אני מפחדת שהטיפול גורם לי להיות הרבה יותר לא שפויה ממה שאני.

אבל יש את הצד הזה.. עמוק בפנים.. שפשוט אומר: לא חבל עלייך?:(

מה אתם מציעים?

תודה.

ליטל הם נותנים לי את התרופה הספציפית במרפאות אשמח למענה תודה

היי ליטל
אני באי וודאות. אני מקבלת טיפול תרופתי, ובגלל הסגר אני באי וודאות עם הזריקה והתרופות שאני מקבלת בטיפול עצמו. אני לא מקבלת את התרופה הספציפית הביתה הם נותנים לי שם. אני באי וודאות בגלל הסגר, כל עוד הסגר המועדון יהיה סגור עד אחרי החגים ואני בלחץ וחרדה מה הם מתכננים לי הצוות איך זה יסתדר עם התרופה המסוימת. רציתי לשאול כי עד יום ראשון הזה יהיה סגור המועדונית כמובן בסוף שבוע, איך להתמודד עם הלחץ בבית עד לפחות יום ראשון שאני אדע מה קורה? אני לא רוצה להיות עם מחשבות שליליות מפחידות. אשמח לעצה אני מאחלת לך סוף שבוע מקסים

שלום למומחים,אני בן 27 ללא עבר של מחלות פסיכיאטריות למיניהן במשפחה או על עצמי אדם שמח חברותי שנהנה מהחיים בעל מוטיבציה גדולה להצליח מה שכן עברתי תקופות מאוד קשות כמו כל בן אדם ואחת מהסיבות הייתה שהייה ארוכה מאוד מחוץ לארץ וריחוק מהמשפחה וגם טראומה כתוצאה מעישון גראס.
בשנתיים האחרונות בערך התחילו לי מחשבות נוראיות שאני לא מצליח לצאת מהן וכתוצאה מכך אני מרגיש שנדפק לי כל התפקוד היומי,שמחת חיים והמוטיבציה שהייתה לי לפני כן.
עולות בי אפילו מחשבות מאוד מוזרות של "מה אנחנו עושים כאן" ואני מרגיש שאני מחפש תשובה לשאלה שאין לה תשובה חד משמעית.
התחלתי להסתכל על אנשים בצורה שונה ולנסות להבין דברים שבעבר לא עלו לי בכלל במחשבות. (אפילו על המשפחה שלי)
הבטחון העצמי ירד,כמו כן גם הערך עצמי ולפעמים אני מרגיש ממש חוסר הזדהות עם עצמי עד כדי כך שאני מרגיש שיש בתוכי אדם אחר שרוצה להשתחרר מהגוף שלי.
נפגשתי כמה פעמים עם פסיכולוג והדברים שהוא נתן לי עזרו לי או גרמו לי להרגיש טוב רק לכמה ימים לאחר מכן ולא יותר מזה.

מה מומלץ לעשות ? האם אלו מחשבות נורמליות שכל אדם עובר או שזה רק אצלי? אני שוקל ללכת לפסיכיאטר אבל מצד אחד לא רוצה לבזבז המון כסף כמו כן גם לא מעוניין לקבל טיפול בתרופות שכבר לקחתי בעבר ולא עזרו לי יותר מדי.
אני ממש מרגיש את החיים שלי מתפרקים וקשה לי מאוד להרים את עצמי.

היי קצת על עצמי... בעל יחסי אנוש טובים אוהב לצחוק ולהנות מהחיים
מוקף בלא מעט חברים ומשפחה טובה תומכת ואוהבת.
בעבר היו לי לא מעט מעכרות יחסים חלקם קצרות וחלקם ארוכות (שנה-שנתיים)
באותה תקופה בערך גיל 18-26 לא עניין אותי יותר מידי מערכות יחסים ארוכות הייתי הרפתקן טיילן מלא אנרגייה קם מוקדם עושה דברים עד השעות הקטנות ומבסוט מהחיים.
במעכרת יחסים המשמעותית הלפני אחרונה הייתי עם מישהי מדהימה אבל לא הייתי מבסוט ממנה עד הסוף מבחינה ויזואלית היינו מסתדרים מעולה אהבתי את האישיות שלה ממש אבל לא הצלחתי להתעלם מהעובדה שאני לא מתחבר לאיך שהיא נראת. ממש ניסיתי אבל זה באמת הפריע לי עד שהחלטתי לסיים את הקשר (כעבור שנתיים) אחרי בערך חצי שנה היא התחילה לצאת עם מישהו אחר והרגשתי שחרב עליי עלומי שאין לי יותר את המקום הבטוח שתמיד היה לי.
ממש הייתי בדיכאון לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה במשך חודשים עד שהופיעה מישהי חדשה ש"העירה" אותי ואחריה עוד אחת ועוד אחת אבל אף אחת מהן לא הצליחה לתפוס לי את הלב...הרגשתי שאני חסום. הזמן עבר והכרתי מישהי יפייפה בקטע אחר פשוט הבחורה הכי יפה שפגשתי בחיים שלי והחיבור שלי איתה היה לא מהעולם הזה... היא צעירה ממני בכמה שנים וקצת בושרית אבל אני מאמין באהבה והחיבור איתה היה כזה מושלם שהרגשתי ממש שאלוהים הפגיש בינינו. עבר לו הזמן והתחלנו מערכת יחסים רצינית. היא בחורה שקטה עדינה ויפה והרפתקנית, די כמוני...
די מהר היא עברה לגור איתי וזאת הייתה תקופה פשוט משוגעת כל היום עשינו חיים ציירנו טיילנו ישנו בטבע עשינו מלא סקס ארוחות אימוני כושר והיא הייתה ממש כל מה שדמיינתי שאני צריך בחיים האלה . האנרגיה לעשייה הייתה פשוט אין סופית כל היום היינו בפעילות בגינה, בבית, בחוץ ממש התאהבות מהאגדות.
עד שיום אחד הבועה התפוצצה והיא הלכה לכמה ימים חזרה מפלרטטת עם איזה ידיד שלה מפעם. ואני בן אדם עם הרבה ידידות וחברים שהם נשארים בהגדרה הזאת של הידידות והחברים אין שום קשר מיני וגם לא היה ... אז חשבתי לעצמי שגם היא כזאת ופתאום היא שוב נסעה וחזרה ואחרי כמה פעמים נפרדה ממני... לקחתי את זה מאוד קשה כל האנרגייה שלי ירדה ממש מ100 ל0 הרגשתי כמו פרח שנסגר ומתייבש קיבלתי הצעות מכל מיני בחורות ולא הצלחתי להיפתח להימשך ולמשוך (אפילו סתם להנות) ממש הרגשתי שאני תקוע ולא מצליח לצאת מזה שיתפתי חברים וחברות כולם תמכו אבל לא מרגיש שאני באמת מתגבר על האובדן.
עברו כבר כמה חודשים מרגיש קצת יותר טוב, יותר משוחרר אבל עדיין קיימת בי איזשהי חרדה שאני לא אמצא מישהי יפה כמוה ולא יהיה לי חיבור כל כך מיוחד וטבעי. שוקל ללכת לטיפול לפתוח את עניין החרדה והנטישה אבל לא יודע לאיזה סוג של טיפול ללכת ?מרגיש שכבר לא תהיה לי אהבה תמימה... הגעתי לגיל שעברתי כבר כמה מערכות יחסים וככה גם כל הבחורות שבגילי ובמיוחד אלה ההרפתקניות... שלא מאמינות באהבה אחת כנה...ודווקא אליהן אני הכי נמשך מפחד להישאר בודד כל החיים או להמשיך בלופ הזה שהכנסתי את עצמי אליו של מערכות יחסים קצרות..

שלום
התחלתי לעבוד בשנה האחרונה בתור אחות.
שנה מאוד לא פשוטה במערכת הבריאות,
הקורונה יצרה מצב של עומס בבתי החולים,
החולים שמגיעים לאשפוז קשים יותר,
עבודה בלחץ מטורף בלי זמן לאכול לשתות או אפילו ללכת להתפנות בזמן משמרות..
חוזרים ממשמרת הביתה ואין כוחות לניהול חיים איישים תקינים. מוצאת את עצמי נזרקת על הספה ונרדמת.
אוהבת מאוד את המקצוע. לטפל, את הקשר עם המטופלים והמשפחות אבל עכשיו גם זה נפגע. מוצאת את עצמי רצה במשמרת ממטופל למטופל בלי לנהל שיח נורמאלי. הסבלנות כלפי המטופלים המסכנים והמשפחות שמבקשים בקשות שבעיינהם אני בטוחה שלגיטימיות- אבל בתוך העומס של המשמרת נתפסות בעייני כשוליות גורמות לעיתים לכעס וחוסר סבלנות כלפיהם. דבר שלא מגיע להם. הרבה מקרים של מטופלים לא יציבים שנפטרים. מטופלים שנקשרתי אליהם ולא שרדו, ואין זמן בכלל לעכל. יש עוטפים, שמים מדבקה, סוגרים וממשיכים את שאר פעולות המשמרת.
מצד שני רצון להוכיח כי עדין נחשבת חדשה במקום העבודה, לא רוצה להראות קושי, יודעת שעד עכשיו יצרתי רושם טוב ונתפסת כמקצועית, תקתקנית ואחות טובה למטופלים ולא רוצה להרוס את מה שחושבים עליי במידה ואשתף שקשה לי. למרות שלכולם קשה כרגע במצב הנוכחי.
תוהה מה יכול לעזור במצב הזה.
לא בטוחה שיש תשובה,
כנראה זה סתם לשם פריקה..
תודה

שלום רב.אני מאובחן ocd מחשבתי
מהסוג שאם עולה לי מחשבה טורדנית אז אני מוזיז את היד או עושה תנועה פיזית כדי להעביר את המחשבה.נגיד זה מתבטא בלהסתכל על היד אם היא גדלה בשרירים כי יש מחשבה טורדנית שאני לא נראה מתאמן כמו שצריך.ואז המחשבה נעלמת,אין לי שום מחשבות של סדר ניקיון או רחיצות ידיים מוגזמות.
בכל מקרה,עקב המחשבות הטורדניות האלה יש המון תנועות פיזיות כדי להעלים את המחשבות והחוסר שקט הזה,לא הייתי קורא לזה טיקים כי אני שולט על זה..
זה מאוד מאוד מפריע לי בשגרת חיים שלי .
לפני כמה חודשים לקחתי ריטלין 40 מג la והוא פשוט עשה פלאים מהבחינה הזאת שהפסיק לי את המחשבות ופשוט כיבה לי את האורות בראש ונתן לי נחת רוח שלא חוויתי מעולם..לא נתקלתי בחרדה מוגברת או בדיכאון..רק אובדן תיאבון
אני מאובחן גם adhd וזה פיקס אותי מאוד.עד שהפסקתי לקחת כי בכל זאת זה לא הכדור הכי מומלץ שיש,עכשיו השאלה שלי היא כזאת,האם אפשר לחזור לקחת אותו? או שהוא לא מומלץ לסובלי ocd יש לי מרשם כמובן והכל.אבל האם יש תחליף טוב יותר לכדור הזה? אני סכ הכל רוצה לחיות כמו שצריך ולא כל היום לרדוף אחרי טקסים פיזים כדי להעביר מחשבות מעצבנות מהראש..
תודה רבה על הענות!!

שלום רב,
לצערי הרב אני סובר מפוסט טראומה משירותי בצהל ואיני יכול לשמוע צעקות.
הפחד והוסר נעימות הנל' הביאו אותי למצב שאעשה הכל רק שאישתי לא תצעק ולא תרים את קולה

הפוסט טראומה עולה מאוד במהלך שאלה בנוגע לאמון.
לרוב אישתי בטוחה שעשיתי משהו שפוגע בה אך זה לא המצב,
לאחר תגובתי הסעורה אישתי בטוחה שאנני דובר אמת והדבר מקשה עלי מאוד.

לדוגמא מכשיר טלפון שלה אבד וכשהיא שואלת אותי אם אני יודע איפה הוא לאחר שאלה מקדימה שמלחיצה אותי מאוד
עונה לא שלא מה פתאום מלחץ גדול שלא תצעק ואצל אישתי מתקבל הרושם שאני לקחתי לה את המכשיר

אשמח לשמוע איך אוכל להתגבר על הפחד הגדול מצעקות ולבניית האמון בין אישתי אלי,

תודה רבה

מי שאני עובד איתו
באופן קבוע בא בתלונות
שלא מסודר ולא נקי כל יום
וטוען שהוא עושה הכל ולאף אחד לא אכפת
ואני כעובד חדש בא מתוך כוונה טובה
לעזור להצליח ולהיות בסדר
ולפעמים אני מרגיש שהוא מגזים ועושה בכוונה
הוא גם מכוון לריבים כי שם הוא צודק ויכול להצדיק את התלונות שלו
כשהוא נחמד ממש נעים איתו
וכשהוא מתרגז ומתלונן זה לא נעים
ואני מרגיש שאני צריך להיות חזק מול זה שלא יפטרו אותי
הוא גם מלמד אותי את העבודה
איך צוללים מתחת לגל?
כדי לעבור אותו בקלות
ובסבבה
ומה עושים מול זה?

פיטרו אותי מהעבודה לפני כמה חודשים. כבר אמרו לי אנשים שהכל לטובה, דלת אחת נסגרת דלת אחת נפתחת. לקחתי מאוד קשה את מה שקרה. מטופלת פסיכולוגית וגם תרופתית. וניסיתי כל מיני דרכים, אך עדיין נשארה תחושת עלבון ודחייה קשים ששום דבר לא פותר אותם. כל פעם כשאני נזכרת ואני נזכרת הרבה זה כואב לי מאוד, אשמח לשמוע עצות למרות שאני כבר מיואשת

לכול מי שמחפש רופא פסיכיאטר טוב חייבת להמליץ על דר' מיכאל פוירובסקי המקסים שהציל את חיי!
דר' פוירובסקי פתח גם מרכז מדהים וייחודי לשיקום בריאות הנפש והגוף ללא צורך באשפוז.
לינק לאתר: https://www.back2life.co.il/
בהצלחה לכולנו.