פורום טיפול נפשי

מתי חובה על פסיכולוגית לספר משהו מחוץ לחדר הטיפולים?
כלומר, אני יודעת שזה כאשר יש חשש כי המטופל יזיק לעצמו או לסביבתו,
אך האם נכלל בכך גם האפשרות של חשש שמישהו אחר יפגע במישהו אחר?
ז"א לא קשור למטופל עצמו.
ואם כן, למה הפסיכולוגים חושבים שמטופלים יספרו כל מה שעל ליבם?
אני מבינה את הצורך של הפרת האתיקה, אבל למה שמטופל ירצה להגיע למצב כזה? פשוט ישמור על שתיקה.

אני חושבת שהפסיכולוגית שלי בהריון. בגלל ההתנהגות שלה לא ראיתי משהו. איך שואלים? שואלים? פעם פסיכולוגית שלי נכנסה להריון והייתי בהלם מוחלט וזו הרבה יותר מקסימה ואני מפחדת שאני שוב אצטרך לוותר על קשר רק שכאן זה יהיה ויתור יותר כואב כי יש לי כימיה ממש טובה איתה.

אני וחברה שלי כבר שנתיים וחצי ביחד.
אני אוהב אותה, אכפת לי ממנה והיא חשובה לי.
זה נושא שיצא לנו לדבר עליו לא מעט והוא כבר מאוס.
היא לא מתלבשת צנוע כל כך(היא גם לא מתלבשת ממש חשוף) וזה מעיק עלי.
לא נוח לי כל הנושא הזה ואני ממש לא אוהב להעיר לה ולא אוהב שזה מפריע לי. היא אישה יפיפיה ומגיע לה ללבוש מה שהיא רוצה. אני גם סומך עליה שלא תבגוד בי.
פשוט קשה לי כשגברים מסתכלים עליה ויראו אותה.
לאחרונה הנושא הפך רגיש יותר ואם אני מעלה בפניה רגשות שלי היא נפגעת ממני ובכך אני מרגיש יותר רע עם זה שאני מעיר לה ונתקע מצד אחד עם רגש נוראי שמקשה עלי ומצד שני היא נפגעת ממני(ובצדק).
אני ממש לא רוצה להרגיש את הרגשות האלה ואני מתחיל לחשוב על טיפול פסיכולוגי אז רציתי לבדוק אם יש פיתרון? יש בעיה בכלל? אולי אלו פשוט צורות חשיבה שונות(אני גדלתי בבית דתי אך איני אדם מאמין)?
אשמח לשמוע מגורם מקצועי מה יכול להיות הפיתרון למצב שלי.
לאחרונה אני פשוט לא מעיר לה ונשאר עם הרגשות האלה בתוכי.

הי שלום.
הבן שלי בן 13. לא תכננו לקנות לו טלפון כי אין באמת צורך. אבל הלחץ החברתי הלך וגבר - יש קבוצת ואטסאפ של הכיתה שלו, הם מתארגנים שם על כל מיני מפגשים וטיולים ומסיבות יומולדת (אני מקווה שלא יותר מזה... אנחנו משתדלים לבדוק מה הולך שם... גם זה אני לא בטוחה איך הכי נכון לעשות...), והוא התחיל להרגיש ממש לא שייך, אז ויתרנו.
בגלל שהדבר העיקרי שהיה חסר לו זה הוואטסאפ היינו חייבים לקנות טלפון חכם. וטלפון חכם מגיע עם עוד כמה דברים חוץ מוואטסאפ... הוא מיד פתח גם חשבון פייסבוק, כי שוב - לכולם יש, והוא רוצה להיות עם כולם. גם לי יש חשבון פייסבוק אבל מודה שלפעמים אני פורקת שם או מעלה בדיחות או... פשוט מתנהגת כמו אישה מבוגרת עם קצת יותר ניסיון חיים. אבל זה צד של החיים שלי שאני לא כל-כך רוצה להכניס את הבן שלי אליו. חשבתי לפתוח חשבון פייסבוק נוסף כדי שאוכל להיות חברה שלו ולראות מה הוא מעלה ומה הוא עושה. מצד שני כן רוצה לתת לו תחושה שאני סומכת עליו, ואם הוא חבר עם החשבון האמיתי שלי זה פחות ירגיש שאני "מרגלת" אחריו.
ועל כל זה - מהרגע שהטלפון נרכש, הפרצוף שלו דבוק למסך כל הזמן. בארוחות אני מבקשת שהוא יניח אותו בצד, אבל משהו מצפצף שם והוא מיד מרים ואומר שהוא רק בודק ורק רוצה לראות מה זה. כאילו הוא ראש השב"כ! מה כבר קורה שם שהוא כל-כך חשוב?
יצאנו לטיול משפחתי, סיימנו את המסלול במעיין ממש יפה, ממש בילוי מדוגם כזה ונינוח. והוא פשוט ישב בצד בטלפון שלו כל הזמן. באיזשהו שלב גם הילדים הקטנים שלנו רצו לראות מה כל-כך מעניין וגם הם התיישבו שם איתו, ואני והאיש שלי נשארנו לשכשך במים לבד.
יש המלצות איך לשבור את המעגל הזה לפני שזה הופך לאיזושהי התמכרות? או שזה כבר קרה...?

לא יכולה להכיל את הכאב הזה לא יכולה להכיל את עצמי בא לי להתנתק ולברוח מעצמי בא לי לא להיות כאן אין בי כוחות לסבל הזה כל פעם שבשום מילה אני לא אצליח לתאר אותו רוצה שישאבו אותו ממני מוכנה להרגיש כאב פיזי בכל שאיבה כי עם כאב כזה אני יכולה להתמודד הלוואי שהיה אפשר לטפל בנפש כמו בגוף שינתחו ישפצו יתקנו כשאני בהרדמה מלאה וקמה למצב מתוקן . המטפלת שלי מעולה באמת מעולה בהרגשה שלי היא חזקה ויכולה להתמודד עם מה שאביא לה אבל אני לא מצליחה לדבר את הכאב הזה אין לי מילים בשבילו וגם אם היה אצלה הכל נעלם אין תחושות אין מחשבות אין מילים אין כלוםםםם רק מה שהיא מעלה ומכוונת. נכון שאת אומרת לשתף אותה בתחושות אבל בפגישות אצלה הכל נעלםםם . ורק עם עצמי לבד הכל חוזר - זה לא משתנה וזה לא שאני לא רוצה לשתף אלא הכל נמחק ! ליטל זה אומר שזה לא בשבילי וזהו? זה תמיד ישאר ככה?? בא לי להתייאש אבל מרגישה גם שיהיה עוד יותר גרוע וקשה לבד בלי המטפלת מה אני יכולה לעשות??

עובדים סוציאלים חותמים על ויתור סודיות רפואית בכניסתם לעבודה או שלא תמיד בודקים? כי יש לי סכיזופרניה לא נראה כול כך שיקחו אותי

שבוע טוב,
קרובת משפחתי במצב נפשי לא הכי טוב, היא לא עובדת, מעשנת המון, בחרדות ובתפקוד כללי ירוד, אני מעוניינת לעזור לה לקבל טיפול, יש לי 2 שאלות
1. מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג ?
2. האם באופן כללי אנשי טיפול של קופ"ח הם מקצועיים מספיק ? (כי תמיד אומרים שאם הם היו טובים היו מקבלים באופן פרטי )
תודה רבה

האם אבחון נוירופסיכולוגי מיועד רק לאנשים שיש להם בעיות בזכרון או עברו פגיעת ראש ?

היי ליטל.שמעתי הרצאה של פסיכיאטרית ממכון אופק , היא דיברה על dbt, ובין היתר היא אמרה שטיפול דינמי אינו מתאים ואינו מועיל לטיפול בהפרעת אישיות גבולית.
מה דעתך על זה? את חושבת שזה נכון?

אני רוצה רק לספר לך שאחרי האשפוז שהייתי בו הופניתי לטיפול dbt בקבוצה, הייתי כמה פעמים ומאד לא התחברתי לזה אז הפסקתי.

אני מרגישה שאני צריכה קשר קרוב וחזק כמו שיש בטיפול דינמי.אבל אולי אני טועה/מזיקה לעצמי?

אשמח לדעתך המקצועית.תודה

אם יש לי סכיזופרניה אסור לי לעבוד עם ילדים?
באיזה עבודות אסור לי לעבוד?

אני אפילו לא יודעת להסביר ולא יודעת למה אבל קשה לי מאוד להיות בקרבת אמא שלי אם היא מדברת איתי אני עונה לה ממש בקצרה ומיבשת אותה לא מעוניינת לשתף אותה בדברים (אף פעם לא שיתפתי אותה מדי) ואין לי סבלנות בכלל גם לשמוע אותה לא יודעת מאיפה זה בא לי אבל כשאני בקרבתה או מדברת איתה אפילו בטלפון יש לי עצבים מטורפים בגוף ואני מחכה שהיא תנתק ככה זה כל פעם ואחר כך כשאני לבד אני אוכלת את עצמי על ההתנהגות המגעילה שלי ומרחמת על אמא שלי שזה היחס שאני נותנת לה ומבטיחה שלא אמשיך ככה אבל זה לא עובד ואני שוב אותו דבר היא בכלל לא מתקשרת אלי הרבה וגם כשמתקשרת זה רק כמה דקות בודדות ממש שנראות לי נצח אני לא יודעת מאיפה זה בא לי אני מרגישה ממש עצבים מטורפים ומחנק בקרבתה ורע לי עם זה מאוד מאוד כי אני יודעת גם שקשה לה ככה אבל זה לא עוזר לי לדעת את זה אני נשארת כזאת רעה מולה כל הזמן ולא מסוגלת אחרת

בגלל שיש אצלי רעשים בבית בלילה כי לאחותי יש הפרעות שינה והיא קמה וזה משפיע על מצב הרוח שלי מאוד.
ואני מרגישה שאין לי כל כך הרבה מה לעשות...

היי ליטל.
היום עברתי לעבודה חדשה והשינויים שאני עוברת פתאום אחרי שנה שאני במועדון עשו לי קצת פחד. אני לא מכירה את האנשים הכרתי רק שתיים מהצוות הם נחמדים מאוד אבל קשה לי עם שינויים. איך אני יכולה להקל על עצמי?

לאחר הפגישת טיפול האחרונה שלי הקלדתי דברים שעלו לי במטרה לשתף בהם את המטפלת אבל בסוף מה שכתבתי התפרס על 5 דפים מלאים ואני חוששת לשלוח לה בגלל זה, אני לא יודעת אם זה לעניין לשלוח כזה מלל ארוך??

אני בחורה רגישה מאד, הרבה יותר מהנורמה.
לאמי יש חסם רגשי כלשהו והיא אף פעם לא הייתה מסוגלת לתת לי מענה רגשי או קשר קרוב (למדתי ממנה להאשים את עצמי על כל דבר רגשי קשה שעברתי, לא הבנתי את רגשותיי, לא יכולתי לדבר עליהם, היא תמיד הגיבה בהתרחקות וביקורת על כל רגש קשה שחוויתי)
כל חיי רציתי קירבה אמיתית לבני אדם אבל לא היו לי כלים
כעת כבוגרת גם כשאני מנסה להגשים את עצמי אני נופלת הרבה פעמים בסיטואציות קבוצתיות למצבי קיצון, לחץ, חרדה, אמפתיה מוגברת, האשמה עצמית, ערך עצמי נמוך ועוד.
האם אי פעם אוכל להתגבר על בעיות הילדות? נראה שאני לא מצליחה וכל פעם רק מגלה עוד ועוד קשיים ונדבכים בילדות שהיו בעייתיים
(ההורים שלי מכחישים הכל ואומרים שאני סתם מאשימה, מה שמקשה יותר על קבלת הבנה ובהירות לעניין)