פורום טיפול נפשי

היי,
גילתי ששנים אני סובלת מבעיה שכן יש לה שם וזה טכירוטילומניה.
עד היום לא ידעתי שמוגדר כזה דבר,
כעסתי על עצמי אין סוף למרות שבפועל לצערי אין לי שום יד בדבר ואני לא רוצה לעשות את זה.

זה הגיע למצב ששיער שלי מתחיל לא להיות באורכו שווה.
ועוד - רואים את הקרקפת (לא ממש אבל עדיין) במגע עם מים.

זו הנקודה הכי קריטית של השיער שלי כי חשבתי שיהיה אפשר להפסיק ועכשיו אני בנקודה שלא יודעת כיצד הגעתי אליה.

אני לא רוצה וממש לא מסוגלת לספר לאף אחד. יודעת שאני חשובה לכולם ואנשים בסביבתי לא יצליחו להבין אותי.

מה עליי לעשות בבקשה?
חשוב לי לציין שאני פוחדת גם מאבחנות.
מטיפולים וכדומה.
פשוט רוצה לדעת כיצד להרגיע את עצמי ולהבין שאכן יש מוצא לשקם את השיער שלי כי זה הדבר היחיד שחשוב לי.

תודה ליטל, נהניתי לקרוא את תשובתך. אשמח שתרחיבי מתי סיכויי ההצלחה של טיפול דינמי נמוכים יותר.
סיימתי טיפול לפני מספר חדשים וכעת אינני מעוניינת בהמשך כלשהוא.
נעזרתי והפקתי מהטיפול תועלת רבה, אך לקראת סיומו התחושה היתה שלא ניתן יותר לקיים תקשורת אפקטיבית ביני לבין המטפל. היה לי קשה עם חוסר ההדדיות בקשר אינטימי, הרבה פעמים לא ירדתי לסוף דעתו של המטפל ובהרבה פגישות הרגשתי שאני נאלצת לשתף במחשבות ורגשות בעל כרחי, לפעמים מבלי להיות בטוחה שהם נכונים. וכן, דיברנו על הנושאים האלו ארוכות.
אין ספק שהתקשורת הנדרשת לטיפול דינמי בעייתית מבחינתי. האם זה הנושא עליו יש להתמקד ? אילו הייתי משוכנעת בכך, הייתי ממשיכה.
שאלת ההתאמה לטיפול מעניינת אותי לשם למידה מהתהליך, וגם משום שטיפול ככלל מוצג הרבה פעמים כפתרון כולל שיכול להתאים לכל מי שיתאמץ ויתמיד.

שלום:
יש לי תלמידה שהייתה במערכת יחסית כבר שנתיים עם בחור שגדול ממנה בשנתיים. התלמידה בכיתה י והבחור בכיתה י"ב. לפני שבוע נפרדה ממנו ומאז היא במצב קשה אפילו ללימודים היא לא נכנסת. הלכתי לבקר אותה בבית, ואז הסבירה לי את הסיפור שלה, היא טוענת שהיא לא מצליחה להבין אותו, מה הוא רוצה, לפעמים היא מבקשת ממנו להשתנות, והוא אומר לה את צריכה לקבל אותי כמו שאני, היא טוענת שהוא לא נמצא לידה בעת שהיא צריכה אותו, לא כל כך מתקשר ודואג כמו שהיא רוצה היא פשוט מחפשת כנראה קשר חם והוא לא כזה.
עכשיו היא נפרדה ממנו והיא בוכה אולי היא מיהרה בהחלטה שלה( למרות שלא כלכך דאג לא לוותר), והיא חושבת על זה כל הזמן. לאמת אין לי מושג מה להגיד ואיך אוכל לעזור לה בתור מורה ומחנכת.אשמח לקבל טיפים כיצד אעזור לה לעבור תקופה זו. תודה

שלום, אני קצת אבודת עצות ולא יודעת מה אפשר לעשות, כך שאני מנסה לבדוק אם יש אפשרות נוספת מלבד טיפול פסיכולוגי. אני במצב של סטרט כבר שנים. בעקבות כך אני סובלת ממצב בריאותי שכל פעם הולך ומחמיר (אני כבר עם מרשם של אנטיביוטיקה לשנה) ולאחרונה גם עם נזק כתוצאה מחריקת שיניים שנובע מהסטרסט. אני יודעת שאני הולכת להיכנס לסיטואציה שרק תגביר את הסטרס והחשש מזה משפיע עלי ומונע ממני שינה רציפה ומשבש לי את התפקוד היום יומי. שקלתי האם ללכת לפתור את זה בטיפול, אך הבנתי שזה לא מתאים לי, ומכמה סיבות. קודם כל יש את העניין הכלכלי. ראיתי שמחיר טיפול הוא סביב 200-300 ואין לי יכולת גם לרבע מהסכום הזה (אפילו לא לפעם בשבועיים -שלושה), כך שזה כבר פוסל את האפשרות הזו גם אם רציתי. חוץ מזה קצת קשה לי להתחבר לסגנון הזה (סליחה, אבל פשוט אני באמת מרגישה שמדובר קצת בהתפלספות וניסיון ל"קרוא ולפענח אנשים" וזה לא מתאים לי. אני קוראת תשובות באתרים ופורמים שונים בתחום וזה לא סגנון שאני יכולה להתחבר אליו. זה לא קשור למישהו ספציפי. פשוט בכללי זה ממש לא בשבילי). חוץ מזה אני לא נוטה לסמוך על אנשים ואם אלך לאחד ולא אתחבר, אני ממש לא אנסה לבדוק כבר מישהו אחר, אלא רק אתחרט שניסיתי בכלל. אני גם מוטרדת מלהיחשף ולא יכולה לבטוח בחיסיון. אני לא רואה את עצמי פונה אפילו רק מהחשש שזה יתגלה. אני אובססיבית לגבי הפרטיות שלי וזה ערך עליון מבחינתי.
מכל הסיבות האלה אני באמת חושבת שזה לא בשבילי. עם כל כמה שבחודש האחרון חשבתי לנסות פעם אחת, לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה. אני לא יודעת מה הפיתרון, אבל כנראה שזה לא זה. גם דברים אחרים שכן חשבתי עליהם נפסלו בגלל שאין לי אפשרות כלכלית לעמוד בהם. האם יש כיוון אחר שאוכל לנסות אותו? תודה

האם יש אנשים שבגלל תכונות, מבנה אישיות או דפוסי תקשורת פחות מתאימים או לא מתאימים לטיפול דינמי ?

היי, איך יודעים לזהות אם יש קשר טוב בין המטפל למטופל? והטיפול צריך להימשך, או שכדאי לעבור למטפל אחר?

שלום
יש לי תלמידה בכיתה י מקסימה עם המון ביטחון עצמי, חרוצה ויש לה ציונים טובים מאוד. היא עוברת עם ציונים טובים מאוד בכל המקצועות חוץ מהמתמטיקה. היא נמצאת ב 5 יח"ל ועדיין מתחילת שנה לא עברה במבחנים. בכיתה היא משתתפת עושה עבודות אולם בבחינה היא אומרת לי שהיא שוכחת הכל, הבעיה שהיא לא מצליחה לפתור , ובמידה שהיא פותרת החישובים לא נכונים. לפי דעת מורת המקצוע זה עניין של לחץ וחרדה, וצריכים ביחד לעבוד על זה. השאלה שלי אם התלמידה לא מצליחה רק במתמטיקה, ושאר המקצועות מצליחה האם אני יכולה להגיד שהיא סובלת מחרדת בחינות או לא? וכיצד אני ומורת המתמטיקה נוכל לעזור לה כדי להפחית רמת הלחץ??

שלום
אני יכולה לאכול רגיל חצי יום ובערב להתחיל לתקוף מה שיש ואז אני מרגישה כבד ומקיאה אני לא עושה את זה כל יום אבל זה קורה לי בערך 3 פעמים בשבוע המטפלת שלי חושדת שיש לי הפרעת אכילה - היא אומרת שזה נשמע כמו בולמיה (לא אמרתי לה כמה פעמים אמרתי לה שמדי פעם) אבל אני לא חושבת שיש לי בולמיה כי זה לא קורה לי כל יום וגם אני לא חושבת שאני כל כך עסוקה סביב המשקל ואיך שאני נראית אני פשוט כשאני אוכלת הרבה אז אני מרגישה רע עם זה ומקיאה אבל יש ימים שאני בכלל לא עושה את זה ימים שאני לא אוכלת הרבה ולא מקיאה. גם כשאני אוכלת הרבה זה הרבה אבל לא כמו שמספרים על בולמיות שמסוגלות לאכול כיכר לחם שלם. גם אם ארצה אני לא אצליח אני אוכל הרבה מהנורמה אבל לא עד כדי כך . האם זה נקרא הפרעת אכילה?

היי, שלום לכולם, כותב פה בפורום אולי מישהו מאנשי מקצוע יראה את ההודעה שלי וישמח לעזור. רציתי לשאול אם יש פה מישהו או מישהי שמתנדב לתת תמיכה נפשית בטלפון בחינם. הייתי מעוניין לדבר עם בן אדם כזה, השיחות האלה עוזרות לי מאוד להרגיש טוב. תודה לעונים.

היי,
אני אמורה לעבור משיחות טלפון עם המטפלת למפגש של פנים מול פנים בקליניקה ואני לא עומדת בזהההה רק המחשבה על זה גורמת לי לכזאת מועקה הרגשת מחנק שבא לי להקיא אני כל כך מפחדת מהרעיון ואני לא יודעת למה. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי אני לא מסוגלת לחשוב על זה אני יודעת שאני לא אשרוד את זה זה ירגיש לי קרוב מדי ברמה שתשתק אותי ואני לא אצליח לזוז ולהוציא מילה מהפה ככל שהזמן עובר ומתקרב החרדה רק יותר גוברת שבא לי לברוח כל מה שאני מנסה להגיד לעצמי לא עוזר זה כל כך עושה לי רע ואין לי כח לחשוב על זה אפילו. אני מכירה את הפחד הזה בסיטואציות דומות בחיי אבל תמיד ברחתי מהם כי לא הייתי מסוגלת להתמודד איתן ועכשיו אני מצד אחד רוצה להצליח אבל מצד שני אני מרגישה שזה ממש בלתי נסבל . אני רוצה שתתנו לי עצה איך אני יכולה לסבול את החרדה הזאת אני לא יודעת אם תבינו בכלל את העוצמה אבל מבחינתי זה אחד הדברים הכי מאיימים שיכולים להיות ואני כן רוצה להצליח אבל לא מצליחה. אשמח מאוד לעצתכן איך אפשר להקל את התחושות האלה

בעבר סבלתי מדיכאון שהלך והדרדר עד שהפך לדיכאון מאז'ורי. לשמחתי אני לא שם יותר, הרבה בזכות תרגול עצמי של cbt וגם טיפול פסיכולוגי מתאים.
יחד עם זאת, כל פעם שאני נזכר בכך, בתקופה אני מתחיל לבכות, וזה מטרגר אותי. אין לי פוסט טראומה מהאירוע במובן הקלאסי אבל בהחלט יש לי טראומה מכל הסיפור הזה. המטפלת שלי, טובה ככל שתהיה, לא מתמחה בתחום הזה להבנתי ולכן לא יכולה לעזור לי.
תהיתי אם יש מקורות מומלצים לבעיות מהסוג הזה? תרגילים?

שבוע טוב,
אני בת 40 ועדיין סוחבת את העבר שלי - נערות שקטה בצל מצב כלכלי קשה בבית ומריבות בין ההורים, לא היו לי חברות והייתי תלמידה חלשה, עד היום אני שומעת את הערות והצחוקים ששמעתי מאחורי הגב בבית הספר, אני ממש זוכרת סיטואציות כאילו זה קרה היום. חשבתי ללכת לטיפול אבל אני לא מבינה איך זה יעזור, הרי המילים הפוגעות לא ימחקו מזיכרוני וכאבם עדיין צרוב בליבי.
אשמח אם תוכלי להסביר לי בקצרה מה ערך הטיפול ?
תודה רבה,
יפית

אחרי תקופה כל כך ממושכת בטיפול ציפיתי שאחרי שהפגישה נגמרה בצורה כל כך קשה, ושהוא פגע בי והוא יודע את זה, שיכתוב שיבדוק מה שלומי... איך הוא יכול פשוט לא לומר כלום... מה ההגיון מאחורי זה?
גם פגע בי וגם אני זאת שצריכה לדבר אתו? כמה הטיפול הזה יכול להיות משפיל.
מי הוא בכלל. מה שכואב לי שאני מכירה את עצמי ואני יכולה לנתק קשר על דבר כזה ולעולם לא לסלוח לו

שלום, יש קצת רקע לשאלה שלי-
אני נוטה לנסות לערב את המטפלת שלי בדיון כאילו היא חלק מהטיפול או כאילו היא סתם ידידה שאני מדבר איתה ואני שואל אותה לפעמים שאלות אישיות, דברים פרטיים, אני חושב שהמערכת יחסים בטיפול לא הוגנת מבחינת כוח, למטפל יש את כל הכוח הוא בעצם לא חושף כלום על עצמו, רק המטופל רגיש שם, גם כשאני עושה את זה אני משער שזה יהיה "לא מקצועי" מצידה לענות לי, אבל אני מקווה ליצור איזה תחושה שהיא אמורה לשתף את החיים שלה וזה יהיה רגיל כזה.

מצד שני לפעמים כשיש לי תחושה שהיא נענית להזמנה שלי לשתף, ואז זה מפריע לי, כי זה לא מקצועי שנתעסק בחיים שלה, היום לדוגמה היא שאלה מה אני חושב על נשים, אמרתי לה דברים שהיא עלולה לקחת באופן אישי, לדוגמה אמרתי שאני מרגיש שנשים לא יוצרות שיחה שלא קשורה לרגשות, הן לא מוסיפות נואים לשיחה אלא מוסיפות רבדים לנושאים, ובגלל זה הן לא מעניינות אותי בפאן האישי ואין לי סיבה לתקשר איתן, ולכן אין לי דעה על נשים כי אין לי מספיק תקשורת איתן, כי אין לי צורך בתקשורת.
הרגשתי שעומד לה משהו בגרון שהיא מתה להגיד, שאלתי מה את חושבת על נשים, היא חייכה כאילו יש לה הרבה להגיד, ואמרה זה לא משנה בטיפול מה שאני חושבת אלא מה שאתה חושב, הפה שלה אומר משהו אחד והפנים משהו אחר, זה חציית גבולות שאני מרגיש שהיא נכנסת לי לטיפול?

שלום ליטל,
תודה על התגובה זה קצת מקל להרגיש שאת מבינה את הקושי כי זה קשהה שבא לי מאוד להתיאש
אני רוצה לשאול עוד שאלה, אני לא מרגישה שהמטפלת שלי מבינה את הקושי הזה בהרגשה הפנימית זה כאילו אני היחידה שהיא מתמודדת איתה עם כזה דבר. היא גם אמרה לי כבר פעם אחת שהיא דיברה רוב השיחה והיא לא רגילה לזה... אמרתי לה בהזדמנות אחרת שזה קשה לי שהיא אומרת את זה ויצא אחר כך עוד פעם שהיא אמרה לי בסוף השיחה "אני דיברתי בעיקר אבל זה בסדר גמור" וזה לא עוזר לי המשפטים האלה שלה זה רק יותר נועל אותי כי זה בלי שליטה ואני גם ככה מרגישה נורא דפוק ותקועע ושלא יעזור לי שום דבר כדי לצאת מזה ואני לא אצליח לבד ואני צריכה שיעזרו לי אני באיזה מקום מרגישה כאילו אני מאתגרת אותה ממש ומעמידה אותה במצב לא נעים ושהיא לא מספיק חזקה בשבילי ומבינה אותי. ושאני קולטת את החולשות שלה הרבה יותר ממה שהיא קולטת אותי. אני לא יודעת אם זה נכון התחושות האלה או שזה מגיע מקשיים רגשיים שלי וזה משגע אותי כי זה רק מוסיף לי בלבול וחוסר ביטחון. איך אני יכולה להבדיל אם זה בעייתי או שאני באמת מרגישה נכון?

תודה