בוקר טוב,
לאחר כמה פגישות טובות עם המטפלת שבהן הצלחתי לדבר ולשתף, לאחריהן בדרך כלל תגיע פגישה אחת לפחות שלא אדבר כמעט בכלל. זה משהו שחוזר על עצמו בטיפול וקורה כל הזמן. שיתוף ולאחריו שתיקה ממושכת. אני לא יודעת להצביע על הסיבה. המטפלת חושבת שאולי מדובר בפחד להיקשר, לפתח תלות, להיחשף ועוד שלל סיבות כאלה ואחרות. אני עונה בשלילה על הכל ולא יודעת אם יש אמת בדברים. בכל מקרה, המטפלת לא יכולה לשאת את השתיקות, מבחינתה זה בלתי נסבל והיא גם לא חוסכת ממני את זה. מעבר לכך, פתאום באמצע הפגישהט טענה שהיא מרגישה לא טוב ויצאה לשירותים לכמה דקות. חייבת לציין שברוב המוחלט של הפעמים כשהרגישה לא טוב הודיעה לי כבר בתחילת הפגישה ואמרה שאולי תצטרך לצאת לכמה דקות. כשאמרתי לה את זה, אמרה שזה לא רלוונטי והיא לא חייבת להגיד לי דבר כזה. הייתי מופתעת וכעסתי עליה שלא אמרה לי כלום. רק אחרי הפגישה הבנתי שאולי הכעס נבע מדאגה אליה, מהרצון שתמיד יהיה לה טוב. לא יכולתי לבטא את זה במהלך הפגישה וגם כנראה עבורה זה היה קצת לא ברור.
משהו בנוכחות שלה היה קצת אחר, חוסר סבלנות בשילוב של אינסוף דברים שמטרידים אותה והיא כנראה לא יכולה לשתף.
הרגשתי שהפגישה הזו מוחמצת, מהצד שלי כי היה לי קושי לדבר ומהצד שלה כי היא בשניות הופכת לחסרת סבלנות כשאני שותקת.
מה עושים כשאי אפשר להחזיק את הטוב הזה ביחד? מה עושים שאני כל כך רוצה ומעריכה אותה אבל לא יכולה לתת לזה מקום בחיים שלי והמשיך ולהיפתח ולהיות בתוך הקשר?
שלום דנה.
אני שומעת את הכאב שלך, ולצדו אולי גם את התסכול והאכזבה מהקושי של המטפלת לתת משמעות ולמצא דרך להבין את השתיקות שלך. לצערי, אין לי פתרון או דרך מוצא של ממש: אני יכולה רק לומר, שחשוב מאוד לנסות ולהבין, במסגרת הטיפול, מה קורה בדינמיקה ביניכן ומהי השתיקה שלך. למשל, גם שתיקה של קושי לדבר עשויה לפעמים להכיל רבדים אחרים כמו כעס, התרסה, ניתוק, התגרות וכן הלאה. ככל שניתן יהיה להבין מה היא השתיקה, מה היא מעוררת ואיזו דינמיקה נוצרת ביניכן בתוך חילופי התגובות והרגשות- כך אפשר יהיה להעמיק את ההכרות עם נפשך. לכן, מציעה להעלות את הנושא שוב ושוב מול המטפלת, לשתף בתחושות ולנסות להיות פתוחה למגוון מחשבות על ההתרחשות.
ליטל
.jpg)
