שלום,
הסתרתי מידע מהמטפל שלי והוא גילה את זה על ידי כך שבטעות הוא היה מכותב למייל שהיה צריך להישלח לאחרים. רק לאחר מספר שעות הבחנתי ששלחתי גם אליו. מיד התקשרתי אליו כדי לבדוק מה הוא חושב על זה ואמר שנדבר בפגישה. הגיעה הפגישה והיה ניכר עליו שהוא מאוכזב מאוד, העיניים שלו היו מלאות בדמעות שרק חיכו לזלוג אבל הוא התאפק מאוד. הייתי בטוחה שזו תהיה הפגישה האחרונה שלנו אחרי פגיעה משמעותית כזו באמון. להפתעתי, הוא לא דיבר על משהו כזה ולא הזכיר, להפך, אפילו דרש שנעלה את תדירות הפגישות ושננסה לבנות יחד את האמון מחדש.
מה יכול לגרום למטפל לפעול בדרך כזו ולא אחרת? למה שפגיעה חמורה כזו שאולי בחיים האמיתיים הייתה מובילה לניתוק, כאן יש משהו אחר?
שלום שרון.
קשר בין מטפל למטופל הוא קשר בין שני אנשים אך במקביל, הוא קשר מיוחד בו השדה של היחסים מהווה כר להתבוננות. מעין מעבדה דרכה ניתן להתבונן ביחסיו ועולמו הפנימי של המטופל. לכן, כל דבר שמתרחש בטיפול ובקשר הטיפולי נבחן וזוכה להתבוננות בעיקר כ"חומר טיפולי" שהנפש מגישה כדי שניתן יהיה לעבדו. במובן זה, הן העובדה ששלחת "בטעות" את המייל למטפל והן תחושותייך ומחשבותייך לגבי ההרסנות של הפגיעה באמון- כל אלו מקבלים בדיוק את אותו היחס שמקבלים דברים שאת מספרת למטפל ישירות. בשני המקרים, אלו דרכים של נפשך להביא עצמה, לספר את עצמה.
לאור כל זאת, אני מתארת לעצמי שהמטפל עשה בחירה נכונה וחכמה כאשר הזמין אותך להמשיך ולבוא, ולהתבונן יחד מה משמעותן של כל ההתרחשויות הנ"ל. מאמינה שהיענות להזמנתו תאפשר לך לגלות היבטים חדשים ואולי מפתיעים של עולמך הפנימי.
ליטל
