היי אני נכה צהל והפסיכולגית שלי עזבה אחרי שלוש שנים התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית באגף השתדלתי לא להקשר אלייה כמו אל הפסיכולגית וחשבתי גם שלא נקשרתי, היום בשיחה בזום ראיתי אותה מסתכלת על הפאלפון שלה כמה דקות ,הרגשתי שהיא ניצלה את זה שאני לא יוצר קשר עין בכלל .באותם רגעים לא כאב לי והמשכתי רגיל אני מועלם לא סומך על אף אחד ועלייה סמכתי ולקח לי זמן .5 מטפלים עזבתי אחרי מפגש 2 ורק אצלה נשארתי ,זה דבר שנשמע כל כך מינורי אבל לא מפסיק לחשוב על זה .מעולם לא חשבתי עלייה מעבר למפגשים ופתאום יוצא לחשוב על מי ומה היא ,אני פגוע נורא .הלב שלי ממש מרוסק מזה ולא מצליח להבין אפילו למה עברו כמה שעות מהשיחה ולא מפסיק לכואב לי סמכתי עלייה הבן אדם היחידי שסמכתי עליו זלזל בי וניצל את זה שאני לא מסתכל עליו. כדאי לי להגיד לה על זה ?איך לתנהל בסיטואציה? בדרך כלל אני בורח בלי להגיד כלום פשוט היא עשתה כל כך הרבה בשבילי שהיא לא הייתה חייבת . איך לתנהל פה בנוהל הישן של לברוח או לשתף אותה ואז לעזוב ?
שלום דניאל.
אני שומעת ומבינה את הפגיעה והעלבון ולצד זאת, כמה חשוב שאתה מעז לחשוב על האפשרות לשוחח איתה ולא לברוח ולחתוך מיידית את הקשר. דברים מורכבים, חלקם פוגעים, קורים גם בקשרים שיש בהם אכפתיות וחיבה רבה ולכן חשוב ואמיץ מצדך לא להשלך הכל אלא לעצור ולבדוק. בהתאם, ממליצה בחום שתשתף את המטפלת בתחושות ויחד תבררו מה קרה לה, לך ולכם. לפעמים, שיח מסוג זה פותח ולוקח את השיח הטיפולי למקומות מפתיעים.
ליטל
.jpg)
