היי,
במהלך החודש האחרון יצא שתדירות הפגישות עלתה לשלוש או ארבע פגישות בשבוע. הדבר נובע מעניין אישי שאני מצויה בו בימים אלה. ברור לי שגם למלחמה יש השפעה בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף. נראה בהתחלה שהמטפלת הייתה כולה מגויסת למהלך והביעה תמיכה גדולה אך עם הזמן קרה משהו שגרם לה לקחת צעד אחורה, כנראה. פתאום כשביקשתי השבוע להגיע לעוד פגישה היא ישר התגוננה ואמרה שלא תוכל לקבל אותי. לפי מה שהיא אומרת יש לה כבר תוכניות אחרות בשבוע הקרוב וזה לא יסתדר לה. זרקתי באוויר שאני אזכור לה את זה, אמרתי את זה בחצי צחוק וכנראה גם בחצי אמת. אני לא יכולה להבין מה קרה פתאום וכמה ננטשת אני מרגישה. היא יודעת כמה אני צריכה אותה ואמרתי לה את זה. שובר אותי להבין שהיא בוחרת לא לתת לי את המקום.
שלום עדי.
לא קל, לפעמים, לעבור מתחושה של עטיפה אינטנסיית וקרובה לתחושה של עטיפה "מחוררת", לא שלמה, ובפרט כאשר את מרגישה שהירידה בעטיפה נובעת מכך שהמטפלת מתגוננת מפנייך ו"בוחרת לא לתת לך את המקום". אלו תחושות קשות, ואני חושבת כמה חשוב לברר אותן ולתת להן מענה אך כמו תמיד- בטיפול, משום ששם התשובה האישית.
בינתיים, מחזקת את ידייך מכאן, עד שתוכלו לדבר ולעבד, והכאב ישכך מעט.
ליטל
