הבן שלי חייל... אני חושבת שזה בעצם אומר את הכל בימים אלה... אני מבחינתי מתקשרת אליו פעם בשעה. אני יודעת שהוא לא יכול לענות לי, אבל אני מנסה, יושבת מול הטלוויזיה בפניקה שהשם שלו או הפנים שלו יעלו באיזשהו הקשר. לא מצליחה לישון בלילה, לא הלכתי לעבודה ביומיים האחרונים, יש לי עוד ילדים בבית ואני מרגישה משותקת מרוב חרדה.
שלום עידית.
ליבי איתך בהתמודדות הקשה שאת שאת עוברת, אכן לא קל להכיל את החרדה והדאגה לבן בסיטואציה כזאת. לצד זאת, נדמה לי שאת מספרת כי מתוך הקושי הרב את פועלת באופנים שמעצימים את הקושי ואינם מאפשרים מנוחה מהחרדה כמו צפייה בטלוויזיה והימנעות מפעילויות השגרה כמו עבודה. לאור זאת, מציעה לנסות להקפיד על תפקוד תקין ככל האפשר ולו רק באופן טכני ומלאכותי שיאפשר הסחת דעת גם אם מינימילת, ובמקביל לפנות לקווים חמים המציעים סיוע- ער"ן, נט"ל, מרכזי חוסן- לקבלת הכוונה ראשונית לשימוש בטכניקות הרגעה עצמית.
מקווה לשינוי מהיר במצב,
ליטל
