שלום,
אני בטיפול פסיכולוגי מזה חצי שנה, לפני כן הייתי בטיפול אצל מטפל אחר והבעיה שלי היא כזאת, לא הצלחתי לשוחח בפתיחות על עניינים הקשורים למיניות עם המטפל ולכן פניתי למטפלת, חשבתי שיהיה לי יותר קל לשתף אישה בלבטים המיניים שלי. אז עכשיו אני בטיפול אצל פסיכולוגית, אבל אני שם לב שמאוד קשה לי לדבר על מין עם מישהו\י שאין לי שום צל של משיכה אליה. זאת אומרת, אני לא מצפה שיקרה שום דבר מיני ביני לבין הפסיכולוגית שלי. ברור לי שזה רחוק מאוד ממה שטיפול אמור להיות וגם ברור לי שזה מנוגד לכל הכללים של האתיקה וגם אני לא מעוניין בזה. אבל משהו בעובדה שאין לי שום משיכה מינית טבעית ברמה זו או אחרת כלפי המטפל\ת, ממש מקשה עליי ואני מרגיש חסום מלשתף את הרגשות המיניים שלי. ואני יודע שהמיניות היא מרכיב מאוד מרכזי בנפש האדם, וחשוב לי לפתוח את זה בטיפול, במיוחד מאחר שגם באופן ישיר מיניות מהווה נושא מאוד רגיש עבורי. השאלה שלי היא, האם זה נורמלי שארגיש שאני חייב שיהיו בי קצת רגשות מיניים למטפל\ת כדי שארגיש בטוח לשתף דברים? לא נעים לי כמובן לומר למטפל\ת שאני לא נמשך אליה בכלל ובגלל זה קשה לי לדבר איתה על עניינים של מיניות. ואציין שוב שהציפיות שלי מהטיפול הם ממש לא לפתח משהו מיני עם המטפל\ת. פשוט אני מרגיש חסם מלדבר על הדברים האלה עם מישהו שאני לא מצליח בשום תדר להרגיש איזשהו חיבור במישור הזה, גם אם לא ממומש. מה תוכלו לייעץ לי בנושא? תודה מראש.
שלום לך.
אני חושבת שהשאלה שלך מדוע אתה זקוק לחיבור של משיכה כדי להתקרב, להתחבר ולדון בנושא החשוב של המיניות בהיעדר משיכה מינית היא שאלה מצוינת, אשר יכולה ללמד רבות על עולמך הפנימי. לכן, אני חושבת שהדבר הכי טוב שתוכל לעשות הוא להעלות בדיוק את השאלה הזאת בשיח הטיפולי. אני שומעת בדבריך הן את החשש לפגוע במטפלת והן את החשש להיות מובן לא נכון (כמי שמנסה ליצור קשר מיני בפועל) אך נדמה לי שבהיבטים אלו כדאי לנסות ולסמוך על המטפלת ועל יכולתה להבין שזו דרכך להביא את עצמך ואת נפשך לטיפול. במידה ולא קל לך לשתף אותה, יתכן ואפשר לשתף בעצם הקושי לנוכח העובדה שאינך מרגיש בנוח לשתף בנושא מסוים- במקרים רבים עצם השיח על מה שלא יכול להיות מדובר מקל ויוצר ביטחון רב יותר לגבי האפשרות לדבר בפתיחות.
ליטל
