שלום
שמי הודא ואני מחנכת כיתה י, השנה אני הכרתי תלמידה מקסימה מכל הבחינות הן לימודית והן התנהגותית. התלמידה סובלת מחרדה לעמוד מול קהל, רוב השיעורים שבהם לומדת המורה דורשת מהתלמידים להציג את העבודה שלהם מול קהל התלמידים בכיתה, פשוט מאוד התלמידה נכנסת ללחץ רב למרות שהיא ניסתה כמה פעמים לעשות את זה אבל זה עדיין מלחיץ אותה אפילו חולמת על זה .
שבוע הבא יש לה הצגה והיא כבר מבקשת מהמורה לא להציג, התלמידה פנתה אליי כדי להתייעץ איתי בכדי לבקש ממורת המקצוע לבטל את ההצגה או שתציג רק מולה. עכשיו רציתי לדעת איך אוכל לעזור לה בתור מחנכת, איך אפשר להתקדם בנושא?האם כן בכל זאת התלמידה תנסה להציג בשבוע הבא או כדאי שכן מורת המקצוע תתחשב בתלמידה ותתן לה להציג רק מולה? הרבה שאלות עוברות לי בראש מה טוב בשביל התלמידה ומה לא? אודה לכם אם תנחו אותי במה אוכל לעזור לתלמידה בנוש, והאם כדאי שנתחיל לעשות את זה בהדרגתיות עד שהתלמידה תרכוש אימון ותתחיל לבד לעשות ???
שלום הודא.
כל מקרה לגופו לכן קשה לומר מה המינון הנכון של עידוד ודחיפה קדימה לעומת הפגנת גמישות, וחשוב להפגין רגישות ושיקול דעת. לצד זאת, באופן כללי מוטב לעודד להתמודדות מסוימת והתמודדות הדרגתית היא רעיון מצוין- אפשר להציע לתלמידה להציג תחילה רק בפני המורה/קבוצת תלמידים קטנה, "להתאמן" במענה לשאלות קצרות בכיתה ולתרגל עמידה מול קהל מול בני משפחה, חברים ומולך. לאט לאט, ניתן להגביר את רמת הקושי של ההתמודדויות. במקביל, כדאי לנסות ולהבין מה גורם לקושי ו"לאתגר" דפוסי חשיבה המייצרים לחץ מיותר. למשל, לרבים מבעלי פחד הקהל ישנן תפיסות מוגזמות כמו "כולם יצחקו עלי", "אני אהרוס לעצמי הכל אם אטעה", "יחשבו שאני טיפשה אם אתבלבל" וכד'. כדי לאתר דפוסי חשיבה אלו ולנסות להפריך אותם. כמובן, חשוב ללוות את התהליך כולו בשפע אמפתיה וסבלנות.
ליטל
