היי,
אני נמצאת כבר הרבה זמן בטיפול כשנתיים בערך.
ועדיין קשה לי להפתח בנושאים מסוימים,
אני חייבת לציין, שיש בנינו חיבור מציון ואוהב,
אני מפחדת לפרוק מדי, ולהתפרק ולבכות.
אני מפחדת מאוד מאיבוד שליטה...
לכן התרגלתי להיות דיי מאופקת ולא משוחרת
למרות שהטיפול יעיל ומקצועי ועזר לי בהמון דברים וקידם אותי מאוד.
עדיין קיימים אצלי תגובות מתנגדות כמו צורך חזק מאוד לשמור סודות
כאילו אני חייבת להסתיר ממנה משהו.....
מה אני עושה???
אני מאוד רוצה להשתחרר ולספר הככללל!!!
(ואולי זה חשוב; עדיין בגיל הטיפש עשרה איך שנקרא, [18]
תודה מראש.
טלי.
שלום טלי.
מתן אמון, התמסרות והמתח בין חשיפה והיוודעות לאדם אחר לבין שמירה על פרטיות והתנגדות לחשיפה הם היבטים רגשיים עדינים ומשמעותיים, אשר נוגעים במרבית המקרים בגורמים נפשיים לא מודעים. לכן, אני מציעה להתייחס להסתרה ולקושי להיפתח סביב נושאים מסוימים לא כאל בעיה אודבר מה שצריך לפתור אלא כדבר מה להתבונן בו: כדאי לשתף את המטפלת בדברים שכתבת כאן ולחשוב איתה ביחד על משמעות הגילוי, החשיפה וההתרה עבורך. יתכן ששיח מסוג זה יאפשר לך יותר חופש בבחירה במה לשתף ובמה לא.
ליטל
