אני די בתחילת טיפול עם מטפלת ואני מרגישה כל הזמן שאני נורא מבולבלת כאילו אם המטפלת שואלת אותי שאלה מסוימת אני בשניה ראשונה יכולה לענות תשובה ובאותו רגע לומר בעצם לא יודעת. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים עונה על שאלות שהיא שואלת אותי "לא יודעת" לא ברור לי כל הזמן מה באמת אני מרגישה או הסיבות. הדברים היחידים שאני יודעת לומר אם קורים זה לתאר תחושות גופניות של לחץ אם קורות שאותם אני יודעת לתאר אבל כלום מעבר ואני מצד שני מרגישה שיש בי המוןן דברים לא ברורים ואני מאוד מבולבלת עם עצמי ולא יודעת לבטא את עצמי ואני גם סותרת את עצמי זה מטריף אותי. אני כאילו מרגישה שיקח לי מלאא זמן טיפול ומלא זמן לדעת ולהבין מה בדיוק אני אני גם מבולבלת אם כשאני מתארת את עצמי או על עצמי דברים אני לא מרגישה שאני מצליחה באמת לתאר נכון
קשה לי עם הבלבול הזה אני מרגישה גם סוג של רחפנית
שלום לך.
התחושות המתעוררות בקשר עם המטפלת, בין אם מדובר בניתוק, בלבול או חרדה, הן דרכה של נפשך לספר על חוויה שמתעוררת בך וככל הנראה נוגעת להיבטים נפשיים הזקוקים להתבוננות ועיבוד. לכן אני מציעה לשתף בהן את המטפלת שוב ושוב, ולאט לאט להבין מה משמעותן עבורך. מאחר ואלו תחושות המתעוררות ב"כאן ועכשיו" (ולא התייחסויות לעבר, למשל), האפשרות לעבד אותן יכולה להיות בעלת אפקט טיפולי משמעותי ביותר.
ליטל
