שלום, אני שלוש שנים בטיפול
גיליתי באיזשהו שלב בטיפול על משפחתו.. זה דובר, כן דובר על כך שנחשפתי לדברים ומה שזה מביא לקשר שלנו
בלי כל קשר, הקשר בנינו מאוד קרוב ולפחות מרגישה שיש אהבה דו צדדית
בפגישה האחרונה המטפל אמר לי שלפעמים קשה לו שהוא מרגיש שאני מכירה אותו מלבד להיכרות בטיפול .. ושזה הופך את הקשר לקרוב יותר
לי זה מרגיש מוזר כי הוא לא היחיד בעולם שהמטופל יודע על המטפל.. זה לא שפרצתי גבולות מעבר למידע שגיליתי
ונפגעתי.. נתן תחושה שאהבה שלי אליו מפחידה אותו. הקירבה מלחיצה אותו.. ואני שוב אומר שבחיים לא חציתי גבול אתו. אפילו הודעות שולחת רק ממש בעת מצוקה
זה כואב לי לדעת את זה וגם גורם לי להרגיש מועקה על כך שגיליתי. ורע עם מי שאני
שלום לך.
אני לא בטוחה שמבינה מספיק לעומק את דבריו ותחושתו של המטפל אך מבינה שהם לוקחים אותך לשאלות לגבי הקשר ביניכם- כמה הוא נעים ורצוי, האם "פלשת" או לקחת משהו שלא היית צריכה (רציונלית את מבינה שזה לא המצב, אך בתחושה זה אחרת, אם אני מבינה נכון), האם את "מפחידה" כשאת מתקרבת ואוהבת. מאחר ואלו נושאים מורכבים ורגישים, אני חושבת שחשוב להמשיך ולדבר עם המטפל עליהם, ולעבד את תגובתך הנפשית אליהם, גם אם כבר שוחחתם על הנושא. כל עוד הנושא בליבך ומעסיק אותך, כנראה שנפשך מבקשת לעבד היבט נפשי כלשהו.
ליטל
