שלום
אני בן 29 סובל מחרדה ומחשבנות טורדניות ונמצא בטיפול
אני נתקל לאחרונה בחוסר חשק מוחלט לעבוד. אני אוהב את התחום בו אני עובד ולכן לא חושב שזו הבעיה. אני אפרט קצת על אופי העבודה:
כעיקרון אני שכיר שמבצע את עבודתו כעצמאי בשטח ונדרשת גם עבודת ניירת מהבית. אני מקבל משימות במייל ומבצע אותם בזמן שלי.
המשכורת נקבעת על פי כמה משימות הצלחתי לסגור בסוף החודש.
זה מותיר לי הרבה חופש ומרווח לקבוע את הזמן שלי ולכאורה עבודה חלומית אבל היא גורמת לי להרבה מתח.
הרבה לחץ וחרדה מסביב לשאלה מתי ייכנסו משימות, האם אספיק אותן? האם יהיו מספיק משימות כדי שאקבל שכר נורמלי? ודחף מטורף להספיק הכל כמה שיותר מהר למרות שאני יודע שיש לי מספיק זמן ואף אחד לא רודף אחריי.
בחודשים האחרונים חלה ירידה בעבודה בגלל הקורונה ואני מוצא את עצמי בחוסר חשק מוחלט לעבוד. אני משער שזו הגנה פנימית שלי כדי לא להגיע לחרדה וספק אלא פשוט לא לעבוד וכך להמנע מראש מכל השרשרת פחדים שנוגעת לאי וודאות בעבודה עצמה.
אני מבין שאני פשוט לא יכול לשאת שגרה. אמנם האופן בו אני מקבל משימות הוא אינו קבוע אך גם זו שגרה מסויימת שאני לא מצליח להתמודד עמה
באותה מידה, סבלתי מאוד גם מעבודה בשעות קבועות
אני חושש שאני מפתח דפוס שלא יאפשר לי להתמיד בשום דבר בחיים.
איך ניתן לטפל בכך? לאן לכוון את המטפל שלי בנושא זה?
שלום ניר.
אני חושבת שאין "מתכון" לשיח אפקטיבי על הקשיים והנושאים המטרידים, כך שהדרך הטובה ביותר היא לדבר עם המטפל בפתיחות ובאופן גלוי, דווקא ללא תכנון יתר והכוונה של השיח. יתכן ודווקא שיתוף מסוג זה יאפשר למטפל לקלוט נקודות עיוורות והיבטים בלתי מודעים אשר משפיעים על הקשיים שאתה מתאר מבלי שתהיה ער לכך.
ליטל
.jpg)
