אני מרגישה שהגעתי לקצה גבול היכולת.
זה לא קשור לפסיכולוגית ולכל מה שאני כותבת כאן בדכ..
זה קשור למציאות הסגר וכו..
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לעמוד בלחצים השונים ובעיקר היומיים האחרונים היו קשים לי ממש כי הקטנה שלי בכיתה א והיה לה קשה מאד עם החזרה והשינויים שנערכו לקראת זה(הפרידו אותה מחברה הכי טובה בקפסולה אחרת,החליפו מדריכה בצהרון)
הרגשתי אתמול שאני לא יכולה לשאת את הפחד והכאב שלה ושהלב שלי נקרע ורציתי להגן עליה
בלילה זה הגיע לשיא מיד אחרי שהיא נרדמה נכנסתי למיטה ובכיתי שעות עשיתי את עצמי ישנה כדי שאף אחד מבני הבית לא יבוא אלי
בקושי ישנתי בלילה.הייתי בצאט של סהר והבוקר בצאט של ערן
אחרי שלקחץי אותה לביהס חזרתי למיטה
ואחכ יצאתי מהבית סתם ואני מרגישה סהרורית
וברקע גם התחלתי תהליך לגבי איזה מישרה חלקית (עוד לא קיבלתי תשובה) ואני לא יודעת אם אצליח
למרות שרציתי
ראי את תשובתי בשאלה הבאה שלך.
