היי
אשמח מאד לדעה של הפסיכולוגים בפורום
אני בת 23 נשואה פלוס ילד ובהריון שני
עברתי חיים לא פשוטים הרבה בלגן רגשי דכאון ואנורקסיה עם המון חוסר קבלה מצד המשפחה
בגיל 17 הלכתי למטפלת מדהימה שלויתה אותי 3 שנים וגרמה לי להאמין שוב בבני אדם
בהתחלה לא רציתי להתחבר אליה חששתי שהיא כמו כולם משתמשת וזורקת אבל אחרי שהוכיחה לי שהיא שם בשבילי ואוהבת באמת נפתחתי
ומהרגע שנפתחתי קבלתי פינה שאפשר לברוח אליה כשקשה וגם כשקשה בטיפול תמיד היא הכילה והבינה וכו.
התחתנתי ושוב נפלתי למצב רגשי קשוח גם בעקבות הנשואין והגלוי שהמון דברים שהבטיח לא הבטיח לקיים...
התמוטטתי נפשית ובלווי שלה התחלתי ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים
אני אקצר כי זה ארוך הכדורים פירקו אותי עוד יותר
וגרמו לי לחרדה חברתית קשה במהלכה חתכתי מהעבודה לצמיתות חתכתי מהמטפלת והסתגרתי בבית
בהמשך נכנסתי להריון ...
אחרי כמה חדשים התחלנו טיפול זוגי למשך 3 שנים
סיימנו אותם לפני חצי שנה והחיים עלו על מסלול קצת יותר יציב
בתחילת הקורונה נכנסתי להריון וחויתי הצפה רגשית חזקה מאד מהעבר בשילוב הרגשה שאני אהיה אמא לא טובה ופחד גדול מעתיד הילדים החלטתי לחזור לטיפול אצל המטפלת ההיא הראשונה
להפתעתי היא אמרה לי שהיא לא יכולה לקבל אותי ותרצה בכך שהיא מנהלת פרויקט גדול שתופס מהמנה ולא תוכל לתת לי את המקסימום וכמו כן הדגישה שכדאי לי להתחיל אצל מישהי שמכירה אותי עם המצב העכשוי ולא משהי שזוכרת את הקשיים של פעם ופחות מעודכנת במצב היום.
הבנתי אותה והלכתי למשהי שהיא המליצה לי
שהיא אכן חכמה ועמוקה והייתי אצלה מס פגישות ואני מרגישה שקשה לי נורא להיפתח אליה אני לא מצליחה להביא את הקושי כולו ולקבל את העזרה אני משתוקקת לקבל שוב את הפינה הזו את המקום שאפשר להיזרק אליו מרוסקת ומישהי שתעזור לי לאסוף את השברים ולהכיל אותי ולא מצליחה לחוות את ההרגשה הזו
אני כולה 3 פגישות אחרי אבל בתקופה שהעזרה הזאת משמעותית לי נורא ואני מרגישה שאני לא מצליחה לקבל את מה שאני חייבת כדי להאסף
אני מתגעגעת נורא למטפלת הראשונה לחיבוק שלה לעינים החמות למבט שבלי מילים היה ממלא ולחדר שם יכלתי להתפרק לצעוק ולאמר הכל והיא היתה שם כדי לחבק לעודד לתמוך ולהחזיק את התקוה עבורי ולא שפטה אף פעם
אני יודעת שלא אפקטיבי בכלל להמשיך אצל המטפלת הראשונה ואני גם לא רוצה את הטיפול כמו את ההרגשה הזאת של החום והבית הנפשי והידיעה הזאת שהיא שם בשבילי
השבוע חויתי שוב הצפה רגשית ודכאון ולא היה לי למי לפנות הרגשתי לבד ככ כי לדבר עם המטפלת הראשונה לא היה מעשי כשאני כבר עם מישהי אחרת ולדבר עם המטפלת העכשוית לא הרגשתי בנוח אני לא מספיק מכירה אותה בכלל
לא הצלחתי להרגע וכשנרדמתי חלמתי שאני חווה פגיעה נורא קשה מהמשפחה הגרעינית שלי
שפגעה בי ברמה הנפשית( נשען על ארועי עבר)
ואני רצה ברחובות עם דמעות ורק מחכה לשבת שם אצל המטפלת הראשונה שהאמינה בי ואני בה האדם הראשון שראיתי שלא מתכון לפגוע בי אלא באמת רואה אותי
ואז שאני בבנין המוכר עולה בי התחושה הקשה הזאת שהיא בעצם כבר לא שלי ולא איתי ואין מי שבאמת ירפא אותי עכשיו
וקמתי מפורקת עוד יותר.
חשוב לי לצין שביום יום הרגיל אני מצליחה לרפא את הילדה הפנימית שבי ולהכיל אבל כל התקופה האחרונה הרגשתי שזה גדול עלי ואני חייבת שוב לחזור למסגרת שתעזור לי
עכשיו אני מרגישה כמו חתולה עזובה בגשם שאבדה את אמא

אשמח לטיפים ולחוות דעת על המקרה
תודה רבה