שלום וברכה,
אני נמצאת בטיפול מעולה כבר 3 שנים, אני מאושרת שנתתי לעצמי את היכולת לפתוח ולהתקדם, במקומות שהייתי חסומה בהם. בתקופה זו חשה מעט נסיגה בטיפול, ואני מייחסת את התחושה הזו בחלקה, למצב ההסגר המלא שאני נמצאת בו, עקב מערכת חיסון נמוכה. הפגישות ביננו ממשיכות בזום, אם כי צורה זו מורכבת עבורי. אני מרגישה כי הנפש התעייפה ואני זקוקה למנוחה מהטיפול, אך לצד שני קיים קונפילקט שאומר בתוכי כי זהו רצון לברוח מהכאב. העלתי את הדברים מול המטפלת, וכפי שאני מרגישה ביחד איתה יש עוד דרך לעשות. למרות הכל, מבינה שקיים המושג של הרגשת נסיגה בטיפול,אולי זה בא דווקא ממקום של התקדמות? ממקום של לפגוש את הכאב האמיתי , ודווקא בזמן זה של הסגר, שאין מסיחים מבחוץ, והכניסה לעצמנו מכאיבה יותר?
שלום הדס.
את שואלת שאלות טובות וחשובות, ונשמע שמנסה מאוד להיות קשובה לעצמך ולבחון באופן חי ומדויק האם מה שאת מרגישה הוא הגנה, בריחה, קשוי במעבר לשיח הוירטואלי או דווקא צורך טבעי במעט מנוחה והפוגה בעומס הנפשי שמייצר דווקא טיפול טוב. אני חוששת שבלתי אפשרי להשיב או לכוון מבחוץ- כל שאני יכולה להציע הוא שתמשיכי לבדוק עם המטפלת את התחושות שמתעוררות בך, עד לניואנסים הדקים ביותר שלהן, ואני מאמינה שמתוך שיח זה תעלה תמונה ברורה יותר של החוויה הפנימית ושל הבחירה הנכונה עבורך כעת.
ליטל
.jpg)
