שלום ליטל.
בעקבות משבר הקורונה אמרתי למטפלת החדשה שאני מבקשת הפסקה בתקופה זו שהקשר אמור להיות טלפוני כי אין לי אפשרות לקיים פגישה כשכולם סביבי (בעלי והילדים)
היא קיבלה בהבנה ואמרה שאם ארצה אוכל לפנות אליה וננסה למצוא אפשרות לקיים מפגש בטוח.
אני אמרתי לה את זה באמת, ניסיתי להסתדר בלי הפגישות בגלל המצב הכלכלי הלא ידוע, אך בשלב כלשהו נשברתי ואז- חזרתי למטפלת הראשונה, הייתי במצב קצה והרגשתי שאני חייבת החזקה מיידית, ומכיוון שאת המטפלת הקודמת אני מכירה זמן רב, הרגשתי שטלפונית ההחזקה שלה תהיה לי משמעותית יותר, ולכן חזרתי דווקא אליה.
הקשר ביננו ממשיך להיות מורכב מאוד וכואב מאוד, ואני יודעת שזו החלטה שלי ולא באתי לדון בזה.
כעת בערב החג המטפלת החדשה שלחה לי הודעה שהיא חושבת עלי הרבה ומאחלת לי חג שמח וכו'.
ואני מרגישה מאוד מגעילה ורמאית שחזרתי לקודמת.
לא תכננתי לשקר חלילה, לא תכננתי לחזור, אבל זה מה שקרה.
אני חושבת שהחדשה הרבה יותר מתאימה לי, אני מרגישה שככה אמור להיראות טיפול: מקום בטוח , מוגן, מקבל, מכיל, נעים.
ואצלה יש את כל זה.
אצל הראשונה אני כל הזמן מרגישה שכל מה שאני אומרת עוד יתנקם בי יום אחד.
ועכשיו אחרי ההודעה שקיבלתי מהחדשה, אני רוצה לחזור אליה.
אני מרגישה שאני מבלבלת את עצמי עם המשחקים הללו.
שאני לא באמת פה ולא באמת שם.
האם כדאי לי לספר לשתיהן שזה המצב? כך שאוכל לקבל עזרה?
או שהן תרגשנה מרומות ונבגדות?
אני מרגישה שאני עושה את זה כי באמת אני לא רוצה אף אחת, אבל לא מחזיקה בלי...