הכל כל כך מוזר.. מרגישה כמו זומבי... עייפה כל הזמן. אני נמצאת שעות במיטה והימים פשוט עוברים להם. זה הרגיש יותר טוב ככה, מעורפל, מאשר שהזמן לא זז ואני מרגישה כל שנייה ולא יכולה להיות קיימת. עד שגם עם הכלום כבר לא יכולתי. זה אפילו לא הגיוני הרי כלום אמור להיות ניטרלי, לא טוב או רע. והוא באמת לא מרגיש בדיוק רע אני לא יודעת לה הוא רע. אבל בסוף שוב חתכתי את הדם זורם ואיך הטישו שהוא נספג בו נהיה חם על העור ועכשיו יש כאב במקום כלום וזה עדיף.. כאלו לחתוך זה הפתרון לכל דבר... למועקה הבלתי נסבלת ולפחד להיות באמצע בין בסדר למתה ולתחושה שמה שאני מרגישה הוא לא באמת ולכלום. כל פעם למשהו אחר.
שלום ים,
אני מצטערת לשמוע ששוב פגעת בעצמך, אני חושבת שחשוב במצב כזה לפנות לתמיכה ולשוחח עם מישהו, ולא להישאר לבד עם התחושות הקשות. הפגיעה העצמית מביאה להקלה רגעית, אבל לצערי לא תומכת לטווח הרחוק יותר, וכמובן מאוד מסוכנת עבורך. אני מעודדת אותך שוב, לפנות לתמיכה נפשית בהקדם ולא לוותר, אני מאמינה שעם תמיכה תוכלי לחזור להרגיש ולחוות הקלה, גם ללא הצורך בפגיעה.
תרגישי טוב,
יעל
.jpg)
