התחלתי טיפול פסיכולוגי.
ולא נעים לי אפילו לכתוב, אבל זה מפחיד מידי כדי להישאר עם זה לבד, אחרי מס' פגישות בודדות התחלתי לאונן באופן כפייתי. זה נמשך יום וחצי והפסיק כי קיבלתי מחזור.
זה לא היה לי נעים, לא רצוני, זה היה זוועתי וכפייתי ומפחיד, והרגשתי שזה קשור למשהו שמציף אותי בטיפול/במטפלת.
אני לא אדבר איתה על זה.
בבקשה תעזרו לי!
אני פוחדת שכשיגמר המחזור זה יחזור לי.
שלום שירן.
ראשית, אני מציעה לא להיבהל מהתגובה. התחלת טיפול היא אקט שיכול להיות מטלטל מאוד עבור הגוף-נפש, והאוננות כנראה מספרת משהו חשוב על חוויתך, כך שאני באמת לא רואה סיבה להתבייש בה. כך, למשל, אוננות יכולה להיות ניסיון לפרוק מתח פיסי-נפשי המתעורר סביב תחילת הטיפול, ביטוי לחרדה, פנייה למיניות כדי להתמודד עם ההיקשרות הרגשית וכן הלאה ולכן כדאי להקשיב לה- בינך לבין עצמך ובהמשך אולי גם מול המטפלת- כתוכן נפשי, כדרך של הנפש שלך לספר דבר מה, ולאו דווקא כאקט מיני מביך.
במילים אחרות, נסי להתבונן על האוננות לא כעל בעיה אלא כדיבור נפשי שלך עם עצמך. אם תקבלי את העובדה שזו דרכך להתמודד עם הטלטלה, סביר להניח שלאט לאט יעלו גם חוויות ורגשות נוספים אשר אולי תרגישי יותר בנוח לחשוף מול המטפלת, והדברים ילכו ויעשו ברורים יותר.
ליטל
