הי. תודה על התשובה.
הסיבה שאנחנו רוצים להפסיק את הטיפול היא שאנו חשים שהטיפול מהווה בעיקר "כותל" אבל אין התקדמות משמעותית, בעיקר בכל הקשור לכל מיני קבעונות שלו שהוא לא מצליח לצאת מהם במשך שנים! ובעיקר שלא הצליח לאמץ לעצמו לאורך השנים כלים להרגיע את עצמו בעצמו, ולא להזדקק לסיוע חיצוני כל פעם שקורה משהו הכי קטן. בנוסף חסרים לו כישורי חיים בסיסיים אע"פ שהוא נחשב בתפקוד גבוה. ולכן אנחנו רוצים להעביר אותו לטיפול ממוקד cbt. כמו כן, וזה אמנם פחות חשוב, אנחנו מחפשים מישהו מהאיזור שלנו כי כרגע אנחנו נוסעים לעיר אחרת לפחות פעמיים בשבוע במדך 10 שנים ואנו מותשים. זה דבר שהייתי ממשיכה לעשות אם הייתי חושבת שאנחנו משיגים את המטרות. לצערי אני חושבת שיש פה המון אגו. בעבר ולא פעם אחת, חווינו "האשמות" מצד המטפלת כל פעם כשהיה מקרה שבו לא הסכמנו איתה. ובלי קשר לכל זה, אני חושבת שאחרי 10 שנים מותר לחפש נקדות מבט אחרות וכלים נוספים מבלי להרגיש אשמה, שזה כרגע מה שאנו מרגישים מצידה, כולל טענות כלפינו שאנו משדרים לילד כי אנו לא מרוצים מהמצב. אני מרגישה בשיחות איתה תחת מניפולציה ריגשית.
תודה
שלום מיקה,
אני מבינה שחשבתם על העניין לעומק וכמובן על טובתו של בנכם. אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה שהחלטותיה נובעות מאגו. בכל מקרה, אם ההחלטה ברורה לכם, כדאי להתמקד בשיח פתוח עם הבן לגבי השיקולים וההבנות שלכם לגבי ההחלטה ולשתף אותו בכל חלק של התהליך. כמובן שאין אפשרות לשלוט על תגובתה של המטפלת, אבל בכל מקרה אני חושבת שכדאי למצוא את עמק השווה ביחס לאופן בו ניתן לסיים את הטיפול באופן מיטיב, כדי למנוע מצב שבו בנכם ירגיש ״באמצע״ או שהוא יחווה את המתח בינכם לבין המטפלת ושכן יאפשר לו פרידה מוצלחת מהטיפול הקודם. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לשמור עליו מפני המתחים שעלולים לעלות ביניכם לבין המטפלת ולתת לו את ההרגשה שכולם בסופו של דבר רוצים בטובתו גם אם אין ביניכם הסכמה.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
