האם אפשר להפיק תועלת מטיפול פסיכודינמי שמכוון ללמד את המטופל (שאינו מסוגל לכך בעקבות טראומות ילדות ממושכות) ליצור קשרים אינטימיים עם אחרים, כאשר יש פער גדול בין המטפל למטופל מבחינת אורח חיים (לדוג' מטפל דתי מובהק למול מטופל חילוני מובהק וההיפך, וכד') כאשר הדבר לא מפריע למטפל, אך כן מהווה הפרעה משמעותית למטופל? (רתיעה מהדמות השונה בלבוש/ רתיעה מאורח החיים וכד')
המטופל לא יעלה את הנושא בשיחה הטיפולית א. כי אינו מסוגל לכך בשום אופן ב. מפני שהוא בחר את המטפל הספציפי הזה, על אף שידע מראש על הפער, בעקבות המלצה ולאחר בדיקת התאמה, אך יש חשש שרגש הדחייה המציאותי ימנע/יגבר על רגש החיבור האפשרי.
שלום לך.
אני מאמינה שתמיד יש סיכוי ותקווה לחיבור ולקשר ולכן גם לתועלת והתקדמות של הטיפול. אלא שכפי שאתה מתאר, כאשר המטופל מביא איתו קושי משמעותי ביצירת קשרים, מסיבות כאלו ואחרות, התהליך עשוי להיות קשה וממושך יותר, ולדרוש גם מהמטפל וגם מהמטופל יצירתיות וסבלנות. מאחר וטיפול אינו "מתכון" ואינו מתמטיקה, קשה לי לומר מה הסיכוי שהדברים אכן יתממשו ויתקדמו בטיפול שלך. יכולה רק להמליץ, למרות הקושי הכרוך בכך, לנסות ולשתף את המטפל בקשיים ובתחושות וכף לאפשר לך עבודה טיפולית מעמיקה ומשמעותית.
ליטל
