שלום לך,

את מתארת מצב שפוגע מאוד באיכות החיים, מפריע ליחסים עם הסביבה וליחסים עם ילדיך. לכן, אני רוצה לחזק את רצונך לפנות לעזרה ולטפל בנושא.
לצורך הטיפול, צריך קודם כל להבין יותר מה בדיוק קורה במה שאת מכנה איסטניסטיות יתר. איסטניסטיות מוגדרת כעדינות, אנינות טעם והירתעות מכל דבר שיש בו גסות או כיעור. ייתכן ומה שאת מתארת כאן הוא משהו מעבר לאיסטניסטיות, וצריך להבין בדיוק במה מדובר. מה המחשבות שמלוות אותך ברגעים האלו? אלו תגובות רגשיות עולות? האם מופיעות התנהגויות כשלהן אחרי שאירועים כאלו קורים? לכל אלו יש משמעות בהבנה של הסימפטומים שאת מתארת ולעיתים גם בחשיבה על הטיפול.
לכן, בשלב ראשון הייתי ממליצה לפנות לפסיכולוג למספר פגישות של היכרות והערכה והחלטה על הכיוון הטיפולי המתאים. תוכלי לפנות דרך קופת החולים, דרך התחנות לבריאות הנפש או באופן פרטי. מכיוון שאת מתארת מצב שמקשה מאוד עליך ועל הסביבה, ממליצה מאוד לא להסס ולפנות לטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון