מקווה שזה בסדר שאני עולה פה שוב ושוב, אם אתם מרגישים שהגזמתי מוזמנים לכוון אותי לעצור כאן, ואקבל בהבנה רבה.
ובינתיים רק אציין שזה באמת לא מתוך רצון לנדנד לכם, או לנצל חלילה... אלא מתוך מצוקה.
יש הבדל גדול מאוד בין מה שאני כותבת לכם בפורום לבין מה שאעז לומר למטפלת "בפנים".
אני כותבת כאן באופן אנונימי ולכן מרגישה הרבה יותר חופשיה לשאול כאן מאשר שם.
יש שאלות רבות ומשמעותיות שאשאל כאן, ולא אשאל שם, או שרק אחרי שניסיתי כאן וקיבלתי גיבוי, אשאל שם.
(שם=המטפלת)
היתה תקופה של שבוע שלא היתה לי גישה לפורום והרגשתי שזה ממש נחוץ לי שיהיה לי עוד מקום לקבל אישור/ חוות דעת/ כיוון.
אני לא יודעת אם זה נכון שכך אני משתמשת בפורום.
כך גם לגבי מה ששאלתי על השאלות המביכות והחודרניות, מה ששאלתי כאן לא אעז לשאול אותה, בטח לא לומר שאני חוששת מהשאלות הללו, כי אפילו זה כבר מביך וחודרני בעיניי...
אז איך מתקדמים? ומה נכון לעשות?
שלום לך,
ראשית, זה בסדר גמור שאת מעלה כאן את הדברים וכמובן שיש לכך מקום בפורום ואין על כך הגבלה. עם זאת, חשוב שהפורום לא יהווה ״תחליף״ להתמודדות בטיפול, שכן הפורום אינו יכול להוות תחליף למענה טיפולי מעמיק. אנחננו מפנות אותך חזרה לטיפול, מאחר וזה המקום בו ניתן לעשות עבודה עם החומרים שעולים. ייתכן שלא תהיי מסוגלת ממש לומר את מה שכתב כאן, אבל אולי כן תוכלי לפחות לשתף בכך שיש דברים שאינך מרגישה שאת בשלה מספיק לדבר אותם. בכל מקרה, זה בסדר שאת חוששת מהשאלות של המטפלת, זכרי שאינך חייבת לענות לה על שום שאלה שאינך מרגישה שאת רוצה או מסוגלת לענות עליה. אני מקווה שעם הזמן תוכלי לשתף אותה יותר בחוויה שלך (לפחות ברמה של לשתף בכך שקשה לך לשתף, וזה כבר הרבה).
בהצלחה,
יעל
