תיארתי למטפלת את הקושי הרגשי הרב שאני חשה מהתגובה הלא מתואמת שבין הידיעה השכלית הברורה שלא אירעה פגיעה מינית בעבר לבין התגובה הרגשית החזקה (חרדה, דיכאון, ואי שקט משמעותיים) שהתעוררה בעקבות השיח על הכיוון.
המטפלת אמרה בסוף הפגישה שבפגישה הבאה היא תרצה לשאול אותי מס' שאלות על מנת להבין טוב יותר את הסיבה לכך שהנפש מגיבה באופן מותאם לפגיעה.
אני חוששת שאולי היא תשאל שאלות מביכות וחודרניות, ולא מרגישה מסוגלת לענות לה (ולא לאף אדם אחר ולעולם לא).
זה יכול לקרות או שזה חשש שווא?
אני גם חוששת שבמידה ואחוש מובכת מידי איאלץ לשנות מן האמת, ואז אין בזה שום טעם.
אפשר לבקש לעקוף על הבירור הזה ולהתקדם הלאה?
או שזה יוביל לחוסר הבנה מדויקת את המצב?
שלום לך.
כל בקשה, שאלה והתלבטות הם לגיטימיים מול המטפלת אך לא כדאי להתייחס אליהם קונקרטית בלבד אלא לנסות להבין מה את שואלת, איזה סיפור נפשי החששות, השאלות והתקוות שלך מבטאים. ה"סיפור" הנפשי שכל אלו מבטאים הוא חלק מהחומר הטיפולי, חלק מהדרך להכיר את נפשך והתכנים המעסיקים אותה ולכן מקומם מול המטפלת, מתוך התבוננות וחשיבה מעמיקות ומשותפות.
ליטל
