לפני הפגישה לא רציתי ללכת אליה כי לא רציתי להיפרד בסופה.בסוף הגעתי.
כשיצאתי מהפגישה כתבתי לה שאנחנו צריכות להפסיק להיפגש כי אני לא יכולה יותר לשאת את הסופים והפרידות.לא יכולה.
ענתה שהיא מבינה את הכאב אבל נתמשיך לחפש איתי את הדרך.
אני לא חושבת שיש.
אולי זה לא טוב כל העוצמות האלה? יכול להיות שקשר כזה יזיק במקום לעזור? יכול להיות שבאמת צריך להפסיק את הטיפול?
בבקשה אל תחזירי אןתי אליה.גם ככה קשה לי לחכות עד הפגישה הרחוקה..
תגידי לי את דעתך, מנסיונך...בבקשה..
שלום לך.
אני חוששת שאין לי אלא להחזיר אותך אל הטיפול, ונדמה לי שאת גם יודעת עמוק בתוכך שאין "קיצורי דרך" ומעקפים במקומות הנפשיים המכאיבים האלו, אשר אם מעיזים להכנס אליהם בדרך כלל גם מתאפשרת צמיחה משמעותית. אגיד בקצרה שאני חושבת שאהבה לא רק שאינה הורגת אלא מחייה, ושכל כאב שעולה בתוך הקשר הטיפולי שלך הוא חלק מהמאבק של נפשך לעבד, ולכן גם לצמוח, ולכן גם לחיות. מעבר לכך, אני חושבת שאפשר רק להתבונן יחד מה עלה בך ומדוע עכשיו. אני שומעת כמה קשה לחכות לפגישה הבאה, אך כמו תמיד אומר שאני מאמינה שהכאב אינו לחינם.
ליטל
