אני בטיפול בעקבות טראומה מורכבת שגורם לי לסבל נפשי רב, ממש עושה לי רע, מטלטל אותי, ובלי סיבה מוגדרת, אנחנו לא מדברות על נושאים קשים, ושמתי לב שהקושי מתעצם דווקא אחרי פגישות "טובות" שבהן יש אווירה נעימה.
אני סוחבת את החיים כשאני בטיפול, מיום ללילה ומלילה ליום.
אני סובלת נורא, והכי מייאש אותי שאין שום צפי מתי ואיך יסתיים הסבל הזה.
כך כולם סובלים בטיפול?
כמה זמן אמור להיות סבל בטיפול?
שלום תמר.
אני שומעת את הסבל הרב שאת מתארת, אבל לא בטוחה שאני מצליח להבין לעומק את מקורו: האם הסבל עולה סביב התכנים הטראומטיים שמלווים אותך? סביב אירועים מסוימים בטיפול? או דווקא לנוכח הפער בין התכנים הקשים שבנפשך לבין אותן פגישות "טובות" בהן לא מדברים על דברים כואבים?
אני משיבה באופן מעט מסוייג מפני שאני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך, אך באופן כללי צמיחה נפשית ותהליך טיפולי כמעט תמיד כרוכים בכאב נפשי, ובפרט כאשר מדובר בעבודה על אזורי טראומה. עם זאת, לא כל טיפול צריך להיות סבל מתמשך ואני חושבת שכדאי לברר יותר לעומק בטיפול את הגורמים לתחושת הסבל המתמשכת. אולי אם הגורם יהיה בהיר יותר אפשר יהיה לעבד ולתת מענה לחוויה הרגשית הקשה שאת מתארת.
ליטל
