הי אני נשואה + 3 בת 20 בן 16 בת 8. אנחנו שוקלים לעבור לעיר חדשה מהלך שהולך לשנות את צורת החיים שלנו מהקצה לקצה. כלכלית הסתדרנו בעיר שאנחנו מתגוררים בה היום שזה כבר 15 שנה. אבל בגלל שהעבודה ירדה לבעלי והוא עצמאי החלטנו לעבור חזרה לעיר הולדתינו שם נמצאים החברים שלנו והמשפחה הרחבה של בעלי שם גם ניתן להרחיב את העבודה של בעלי כי שם ישנן הרבה אוךציות לעבודה. כל שיחה בעניין הזה גורמת לי לבכי רב ולחץ נפשי למרות שאני יודעת שיהיה לנו יותר טוב כי בעיר שאנחנו גרים היום אין לנו חיי חברה בכלל ובעלי רחוק מהמשפחה שלו והילדים שלי רחוקים מכל בני הדודים שלהם ככה שבמעבר חזרה לעיר מימנה הגענו יש הרבה יתרונות מה גם שהילדים הגדולים שלי נורא רוצים לעבור כי העיר בה אנחנו גרים היום היא מאוד מאוד רחוקה מהכל ומכולם. אבל עדיין אני פשוט לא מפסיקה לבכות ולהילחץ מיזה וזה די משתק את בעלי מלהתחיל במהלך של לעבור דירה. אני במצב הזה ככה כבר שנתיים שלוש ולכן כל פעם הרעיון של לעבור די יורד מהפרק אבל הפעם אני ממש מרגישה שהגיע הזמן לעשות את זה ומבאס אותי שהפחד ממש משתק אותי. אין לי מושג איך להתמודד עם השינוי הזה בצורה רגועה והגיונית. בעלי ואני בשנות ה 40 שלנו אני עובדת במישרה חלקית ונוחה אמא שלי גרה לידי ועוזרת לנו המון המון השכונה בה אני מתגוררת היא איכותית מאוד קרובה לבית הספר של הבת הקטנה שלי מה שמקנה לה המון עצמאות כל הנוחות הזאת גם גורמת לי לקושי לחשוב על המעבר דירה כצעד נכון וזה גם מוסיף לחרדה ולבכי שלי, בינתיים בעלי מאוד מתוסכל ולא יודע איך לפנות אלי