שלום לך.

אני מצטערת לשמוע שקשה כל כך, ומקווה שהצלחת לשמור על עצמך בכל זאת.

הלוואי שהיית יכולה, לפחות, לא לשנא ולכעוס על עצמך כל כך ברגעים האלו. את מבקרת את עצמך, אבל בעיני אלו רגעים בהם את פוגשת אמיתות מכאיבות מאוד שנוגעות במקומות הכי רגישים ועמוקים. אני שומעת בדברייך איך המפגש עם חלק לא זמין של המטפלת שלך לא מצליח להחוות רק כ"היא אוהבת אותי ודואגת לי אבל ברגע זה יש משהו אחר בדעתה" אלא נחווה כנטישה, בגידה, רמאות. אני בטוחה שיש לך סיבות טובות להרגיש כך, מתוך חוויות העבר שלך. לכן, אני חושבת שוב כמה חבל שאת כועסת על עצמך ושוכחת שלמה שמכאיב לך כך יש סיבה טובה בחיי הנפש, ושהוא ראוי לעיטוף ובירור, ולא ללעג ולמתקפה, פיסית או נפשית. אני מאמינה, מתוך הכרותנו כאן, שהדברים יעובדו וירגעו כאשר תפגשי עם המטפלת אבל בינתיים, אנא נסי לזכור זאת ולהיות טובה אל עצמך קצת יותר.

ליטל