דיברתי איתו. סיפרתי לו קודם איך אני מרגישה בלי לדבר על המחשבות האובדניות. הייתי ממש לחוצה ואני חושבת שהפחדתי אותו אבל היה לו אכפת והוא היה בסדר עם זה. ואז הוא שאל אותי אם אני חושבת על להתאבד ואמרתי לו את האמת. וגם את זה הוא קיבל והוא דאג אבל לא רצה לספר לאף אחד. עשיתי את זה כי ידעתי שאני לא יכולה יותר אבל לא חשבתי שזה באמת ישנה משהו. וזה שינה. אני לא מרגישה אבדנית עכשיו בפעם הראשונה במשך המון זמן. תמיד כשהייתי לבד בלי ההסחות דעת רציתי להעלם וחשבתי על להתאבד ועכשיו אני לא רוצה. חלק מהמועקה נעלם.. לא דמיינתי שיש דבר שיכול להביא לזה. אני מקווה כל כך שזה יחזיק..
ליטל המון תודה לך
שלום ים,
קודם כל תודה ששיתפת, חשוב לי לשמוע.
נשמע שעשית צעד חשוב ואמיץ, ואני שמחה מאוד לשמוע על ההקלה המשמעותית שאת חווה. לצד זאת, אני חושבת שחשוב מאוד לא להסתפק בהקלה זו אלא להמשיך לבדוק איך את יכולה להגיע לטיפול פסיכולוגי. תחושות עוצמתיות של כאב וסבל אינן מופיעות סתם כך, אלא נובעות בדרך כלל מהיבטים נפשיים אשר זקוקים למענה ועיבוד אשר לא תמיד אפשר לערוך במסגרת קשר חברי. לכן, כדאי לחשוב איך דווקא עכשיו, כשאת חווה הקלה מסוימת, את יכולה לעזור כוחות ולהתארגן לכיוון של טיפול פסיכולוגי.
כתבי בכל שאלה או מחשבה נוספת,
ליטל
.jpg)
.jpg)
.jpg)
