היי,
אני יכולה בהחלט להבין את מצבך. כי גם אני עברתי ועוברת דברים בבית.
נתחיל מזה כשיש אדם חולה בבית זה לא שוט בכלל ושמחת החיים נעלמת כי מספיק רק לראות אדם דועך.

אני לא אחנטרש לך יותר מידי... כן אני מבינה שאנשים לא מבינים...
יפה מצידך שאת רוצה עזרה אני דווקא מאלו שסירבו... ואני מאמינה שאמא שלך פוחדת בגלל סטיגמות או שיהיה כתוב משהו בתיק רפואי.

לדבר עם חברות זה גם בעייתי כי לא הכי יבינו.
אני ממליצה לך לפנות לידיד שלך "ערן" או עוד ארגונים. שם תוכלי לפרוק טלפונית את התחושות שלך..

כן אומר שפעם ניסיתי טיפול ( אין לי בכלל תקציב) אבל הייתי על סף יאוש טוטאלי.. אותה מטפלת לא אהבתי את הגישה שלה שאמרה לי שיקפצו לך תעזבי את הבית.

אז כן, אם את יכולה מצפונית וכלכלית לעזוב תעזבי ותעזרי מרחוק.. כלומר לא לחיות שם יום יום זה משנה... זה יכניס לך אנרגיות את צריכה חברה את צריכה את החיים שלך ולהיות דיכאוני יבריח ממך בחורים אהבה וחברות .
לי זה קרה לא רוצה שזה יקרה גם לך.

בהצלחה