היא יצאה לחופשה וזה אומר הפסקה של שבועיים בטיפול.
הייתי מצפה שאחרי כל השנים וכל החופשות וכל ההפסקות אני כבר אתרגל ויהיה קל יותר.מה גם שסיכמנו על מייל פעם בשבוע.
אבל לא.זה לא נהיה קל יותר.
כואב לי.אני אפילו לא יכולה לאכול.אני מרגישה זעם.
כל עצם בגוף אומרת לי לברוח ולהתרחק.אבל אני זקוקה לה.
שלום לך.
ברובד הרציונלי את מצפה להבין, להסתדר ולהתרגל אך כפי שאת יודעת על בשרך- טיפול אינו פועל ברובד הרציונלי אלא נוגע ומעורר חוויות עמוקות שנטועות הן בעבר והן בהווה. במובן זה, אין טעם לכעוס או להתאכזב מעצמך. התגובה שלך לטיפול היא תגובה למקום שאת נמצאת בו, מקום שעדיין זקוק לנוכחות ומתקשה, אולי, להחזיק חופשה ממושכת וחוזרת. והפעם, נדמה לי שבשונה מהעבר, את גם מתארת כעס ואולי גם זה לא פשוט. אני יודע שאת כבר יודעת את זה, אבל אלו תכנים מייסרים שאינם לחינם- הם חלק מהתהליך והצמיחה הנפשית כאשר הם מצליחים להיחשב ולהיות מעובדים בתוך הטיפול. לאט לאט.
ליטל
