היי.זה כבר כמה ימים שאני מרגישה שיפור משמעותי בתפקוד ובמצברוח.אני יודעת שזה עדיין לא כמו שצריך להיות..אבל במציאות שלי ובמיוחד בשנה האחרונה,זה השתפר באופן משמעותי.
ובכל זאת...כשאני מרגישה איזשהו תסכול, כעס,פחד,עצב או כשיש לי מחשבה לא טובה אני מיד מרגישה צורך להיות עם הפסיכולוגית שלי.זה ממש מרגיש לי כמו ילד בגן שבוכה כשקשה לו ואומר "אני רוצה את אמא"...זה בדיוק המשפט שאני שומעת בראש שלי..רק במקום אמא זו היא.
(אין לי אמא).
הייתי רוצה להבין ממה זה נובע, וגם האם זה ייגמר.
שלום לך.
קודם כל, אני כל כך שמחה ומתרגשת לשמוע! נשמע שיש ניצנים של שינוי ושאת מתחילה ליהנות מפירות העבודה הנפשית הקשה והאמיצה שאת עושה.
מעבר לכך, אני לא בטוחה שיש לי מה להוסיף למה שכתבת, הרי תיארת במילים מדויקות ובהירות כל כך את הרצון להיות עם מי שמיטיב עמך כאשר את כואבת. זו אולי תחושה "ילדית", אך כאשר היא נענית כפי שנשמע שקורה בטיפול שלך, היא בונה לאט גם את היכולת להתמודד לבד. אכן, כפי שילד זקוק לאמו אך עם הזמן מתחיל לשאת בנפשו את קולה ותמיכתה של האם, וכבר לא זקוק לנוכחותה הפיסית-קונקרטית כדי להירגע. מאמינה שזה יקרה, עם הזמן, גם אצלך.
ליטל
