שלום גילי,

נשמע שזו התמודדות מורכבת, ושאת מודאגת, בייחוד לאור הכניסה למערכת הצבאית שמעוררת קשיי הסתגלות במקרים רבים. לצד זאת, בתך כבר מעל גיל 18 ועל כן מעורבות שלך בטיפול הרגשי צריכה להיעשות באישורה של בתך, אלא אם מתקיים חשד שהיא עלולה לפגוע בעצמה באיזשהו אופן. את יכולה לקרוא עוד על דכאון וטיפול במסגרת השירות הצבאי כאן. 

מאחר וכעת היא נמצאת במסגרת הצבאית, אני ממליצה שהפנייה לטיפול נפשי תיעשה דרך הצבא. בכל מסגרת צבאית יש קב״ן שאמור לתת מענה רגשי לחיילים שנתנונים במצוקה נפשית. ייתכן וגם את תוכלי לדבר עם הקב״ן באישורה של בתך. במידה ואינכן רוצות לערב את הצבא, תמיד ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטי ואת יכולה גם לפנות להתייעצות בלעדיה על מנת לנסות להבין יותר טוב כיצד לעזור לה. 

אם את מודאגת ורוצה לקחת חלק בתהליך זה, אני מציעה שתשתפי את בתך בכך שאת מודאגת ושאת רוצה לעזור לה. כדאי לעשות זאת באופן שיעורר כמה שפחות התנגדות ומתוך עמדה מבינה ומכילה.

בהצלחה,

יעל