שלום רב,
לילד שלי, בן ה8, אחת לכמה חודשים קורה שהוא "מאבד את זה" ונוקט באלימות (בבית הספר כלפי חברים לכיתה)
הוא לא אלים בבית. המקרים האלו קורים רק בבית הספר.
זה לא משהו סיסטמי, ולא תופעה שחוזרת על עצמה על בסיס יומי או שבועי.
אבל לפעמים מספיק שילד אמר לו כמה מילים שלא נשמעו לו טוב ואז או שהוא יקלל (קללות נוראיות) או שאפילו ינקוט באלימות.
חשוב לי לציין שאנחנו זוג הורים שמציבים גבולות מאד ברורים בבית ומחוצה לו, שמלמדים אותו מגיל אפס מהי סמכות והוא גם ילד שהגבולות מאד ברורים אצלו.
למעט אותם מקרים בהם מישהו מצליח להוציא אותו מאיפוס.
הוא חכם מאד, מאד תחרותי וסופר רגיש (לצורך העניין הוא נחרד מהמחשבה שמנהל בית הספר ידע על המקרה)
אשמח לתובנות איך אפשר עוד להבהיר לו שזה לא מקובל (זה לא נעשה כמעשה של הגנה על עצמו) .
שלום רינת.
כפי שאת מתארת את ילדך, נשמע שהוא מבין היטב שהמעשה עצמו אסור ולא מקובל, ושהבעיה אינה נעוצה בחוסר הבנה ולכן גם לא דורשת "הבהרה" נוספת. נשמע שהדרך היא לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות. ראשית, כדאי לנסות לאפיין את המצבים המהווים טריגר להתפרצות- האם זה קורה כשהוא מפסיד במשחק? מרגיש בחוץ? סופג עלבון סביב נושא מסוים? במקביל, כדאי לבדוק האם מדובר בהתנהגות שאכן חורגת משמעותית מהנורמה- ילדים בגילו עדיין עשויים להרביץ ברגעי לחץ ותסכול, והשאלה היא האם מדובר במצב יוצא דופן. במידה ואכן מדובר במצב החורג מהמצופה לילד בגילו (למשל, רמת אלימות גבוהה מדי, או מלווה בהתפרצות קשה שמעבר למכה לילד אחר) אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוג המתמחה טיפול בילדים ולנסות להבין יותר את מקור הקושי והאם יש צורך בהתערבות מקצועית. לפעמים, גם סימפטום התנהגותי לא חריף מעיד על קושי רגשי המתקיים מתחת לפני השטח ובמצבים אלו, ככל שמסייעים לילד מוקדם יותר כך אפשר לשחרר אותו מהקושי ולמנוע הופעות סימפטומים וקשיים נוספים.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בילדים
.jpg)
